דבר אברהם - ג נו

הוא דכל שאין עיקר דין בכורה בבן אינו בבכור בהמה טמאה

אולם כ"ז הוא לפי מה שנמשכנו אחר לשון האחרונים ז"ל דלוי מפקיע חיוב הבכורה מבנו וכן הלוי' מפקעת ופוטרת, ומהם נזכיר את המקנה קידושין שם שהקשה על מאי דאמרינן התם דכל שאינו מצווה לפדות את עצמו אינו מצווה לפדות אחרים מלוי' שילדה בנה פטור מה"ס הרי אף דהוא פטור מפדיון עצמו אפי"ה הוא חייב בפדיון בנו מישראלית כמשמעות הש"ס וכל הפוסקים שלא הזכירו אלא שהוא פטור, ואמאי נימא כל שאינו חייב בפדיון עצמו אינו מצווה לפדות אחרים, ותירץ דדוקא נקבה שהיא פטורה מצד עצמה שפיר אמרינן כל שאינו כו' אבל בבן לוי' שאין הפטור מצד עצמו אלא אמו פוטרתו אינו בכלל זה הרי דסברו שהאם היא המפקעת ופוטרת ואמנם לשון הש"ס לוי' לא תפקע ולשון הראשונים במקום שהזכרנו מטין לזה, אבל אין הדבר כן, דמבואר בדף מ"ז ע"ב דכהן שיש לו בן חלל הוא חייב לפדות את עצמו (אלא שחוזר תוכה בכסף פדיונו לר"ח כדאית לי' ולרבה בר ר"ה כדאית ליי, וזהו מדיני ממונות ולא שייך למצות הפדיון, ואפשר לעורר ספק אם יש לאביו עוד יורשים חוץ ממנו אם יש גם להם איזה חלק זכות בממון זה, ודחוק לומר כן, ועיקר הסברא דאתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיא ובסוגיא שם צריך ביאור ועיין לעיל דף י"א ע"א בעשרה פטרי חמורים וטבלים ואכמ"ל) והא דלוי' שילדה מישראל בנה פטור אעפ"י שאינו לוי שאני התם דרואין כאילו הי' מתייחס אתריה ואז היה בו לויות משא"כ בחלל, וא"כ לא מצינו כלל דאב לוי מפקיע את בנו אלא דהבן גופי' אם הוא כהן או לוי מפקיע א"ע. ועיין רש"י דף ד. ד"ה אם הפקיעה. ומזה תשובה על מה שיש לשאול שהלוי לא הפקיע במדבר אלא בכור אחד ולא כשה אחד שפטר הרבה פ"ח) והאיך יפטור בשל עצמו כמה בכורים, ולהאמור כל בכור פוטר רק את עצמו. והא דאמרינן לוי' לא תפקע דמשמע דלוי אב מפקיע, פירושו כך, דכל דהוי סגיא קדושתו להפקיע קדושת בכורי ישראל במדבר ק"ו דמפקיע א"ע, היינו דכשממשיך קדושתו לבנו שמתייחס אחריו סגי בה להפקיע קדושת בכור שבו ולפטר א"ע מה"ס וכל דבצרא קדושתו ולא הפקיע קדושת בכורי ישראל לא סגי בה לבנו שנוחל אותה קדושה להפקיע קדושת בכורה שבו וממילא חייב בה"ס, תהו דפריך הש"ס לוי' לא תפקע דלא הפקיעה במדבר ומזה חזינן דבצרא קדושתה ואין בבנה יותר ממנה ומשני בפטר רחם תלא רחמנא כמ"ש דרואין כאן כאילו היתה זכר כמש"ל מרבינו גרשום ואז באמת היתה מפקעת. והשתא הי' אפשר לקיים דברי הריט"א דלר"פ נמי צריכין לטעמא דבפטר רחם תלא רחמנא משום דבמאי דמתייחס אחרי' לא סגי דאין בבנה קדושה יותר ממנה ולטעמא דבפטר רחם תלא רחמנא ניחא כמש"כ [אלא די"ל דהך טעמא לא מהני אלא באיעברה מעכו"ם ולא באיעיברה מישראל], אבל הן הש"ס קאמר דלוי פסול מיקרי ואלו לטעמא דנפטר רחם תלא רחמנא אין צורך בזה כמשכ"ל ועוד דלמסקנא הוקשו כל הלויים זל"ז ולרש"י לוי' נמי בכלל וא"כ סגי בקדושת לוי' לבד למיפטר מה"ס וכיון דבנה לוי פסול שנמשכה לו לויות מאמו סגי בהכי

ויש להעיר ע"ז בתוס' דף מ"ז ע"ב ד"ה הבן חייב שכתבו דחלל חייב לפדות את עצמו אבל על אביו ליכא חיובא ואמאי, ומצאתי שעמד ע"ז הרש"ש, וצ"ל שהוא משום פדה תפדה דכל שמצווה לפדות את עצמו מצווה לפדות אחרים ואביו אינו מצווה לפדות את עצמו. ועדיין לא נתבררה הסוגיא דדף ד. על בוריה והדברים הן ראשי פרקים וצריכין ליבון

ע) עוד בסוגיא דבכורות הנ"ל דמבואר במתניתין מ"ו. בנתגיירה מעוברת ונשתחררה מעוברת בנה בכור לכהן, וק"ל לפימש"כ הרמב"ן בחי' ליבמות (מ"ז ע"ב ד"ה נתרפא) דהא דאמרינן לקמן (ע"ת ע"ב) מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה וגירות ומילה לשם גירות צריך אח"כ. אמאי הוי בכור לכהן והרי עדיין נכרי הוא בלידתו ומי איכא חיובא בלידת נכרי, ודוחק לומר דמתניתין אתיא כמ"ד עובר ירך אמו ואי"צ תו גירות ומצאתי שכבר עמד ע"ז בספר קרן אורה ליבמות שם, וכן הקשו על הרמב"ן מיבמות (צ"ז:) היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה כו', חייבין משום אשת אח, ואם צריך גירות מאי חייב משום אשת אח והרי כקטן שנולד דמי ואינו אחיו, ודוחק לומר דאתיא כמ"ד עובר ירך אמו וא"צ גירות עוד. ולולא דמסתפינא הוה אמינא לישובו של הרמב"ן מילתא חדתא, דחלק הולד דרבי במעי נכרית (לפני גרותה) הוי נכרי והחלק ממנו דרבי במעי יהודית (אחר גרותה) הוי יהודי, ונכריות ויהדות מעורבין בו דוגמת חצי עבד וחצי בן חורין, ולכן חלק הנכריות שבו צריך גירות ומשום חלק היהדות שבו חייב משום אשת אח ובחמשת סלעים, ומזה יצא לנו נ"מ לדינא לענין זמן מילתו, דלמאן דסבר דאינו צריך גירות הוא נימול לשמונה ככל ישראל ולהרמב"ן דצריך גירות ומילתו היא מילת גירות נימול ליום א', אבל לדברינו דלהרמב"ן נמי יש בו חלק יהדות לדידי' נמי ימול לשמונה משום חלק זה שבו, וצ"ע. ואגב, אעתיק בזה מש"כ לי ע"ז ידי"נ הגאון הגדול מוהר"ר ברוך נחום גינצבורג אבד"ק יאנאווע ואלו דבריו

מש"כ הדר"ג שליט"א ליישב הקושיא ביבמות מעל דברי הרמב"ן ז"ל דמה שנתגדל העובר ביהדות הוי מקצת יהדות בי' וחייבין משום אשת אח ומקצת הנכריות צריך גירות, ודבריו כנים ואמיתיים שכן נראה בירושלמי יבמות פי"א ה"ב והוא ברייתא בתו"כ והלא הגר חייב על אמו ואינו חייב על