דבר אברהם - ג נד

סלעים אף היא פטורה מפדיון פ"ח מהקישא דפדה תפדה דבהאי הקישא אשמעינן קרא כלל דכל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה וכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה וכהנת ולוי' הואיל ואין בבכור אדם אפי' אי עיברו מישראל דקיי"ל כמר ברי' דר"י דאמר משמי' דרבא כדפירש"י ז"ל בפ"ק גבי לוי' שילדה מישראל לא תיפקע הלכך אף הן אינן בפטר חמור עכ"ל. ושאלני חכ"א מאי מספקא לי' להרא"ש והרי מילתא דפשיטא היא מהקישא דפדה תפדה והיכן הוא מקום הספק. ואמינא לי' מקופיא דמקום גדול יש כאן להסתפק ואדרבה לכאורה נראה שהדעת מכרעת לאידך גיסא דאינה נידונה בהקישא למיפטר מפדיון פ"ח, דמשטחיות לשון הרא"ש נראה לכאורה שבא לדון בהקישא מצד שהיא פטורה מפדיון הבן וע"ז יש לתמוה דבן לוי' אין לו ענין כלל עם האם דאין האם חייבת כלל לפדות את בנה (קדושין כט.) ועיקר השאלה היא רק על הבן אם חייב הוא לפדות את עצמו כשעיברה מעכו"ם לר"פ או גם על אביו לומר ברי' דר"י שם בסוגיא דבכורות (מ"ז ע"א) וא"כ לא מצינו לעולם פטור פדיון הבן גבי לוי' עצמה דהא ישראלית נמי פטורה מלפדות את בנה והלכך ליכא למידן בה הקישא דפדה תפדה דכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה דהא נשים דעלמא נמי ליתנייהו לעולם בבכור אדם ואפי"ה איתנייהו בבכור בהמה טמאה, דהא הרא"ש והרשב"א לא באו לפוטרה מפ"ח אלא מצד שהיא לוי' ולא מצד שהיא אשה וכ"ה ברמ"א יו"ד סי' שכ"א סי"ט. ומוכת מזה דאשה חייבת בפ"ח, והרמב"ם (פי"ב מבכורים ה"א) כתב מ"ע לפדות כל אדם מישראל פטר חמור בשה, והחינוך (מצוה כ"ב) כתב להדיא דמצוה זו נוהגת גם בנקבות, ודין הוא דהא מצות עשה שלא הזמן גרמא היא ולא מישתמיט מאן דיימר מפורש דפטורות, ואף דבאמת יקשה אמאי לא ליפטרו נשים מפ"ח מכח הך הקישא דכל שאינו במצות פדיון בנו אינו במצות פדיון פ"ת, מ"מ הרי חזינן דהכי הוא יהי' לאיזה טעם שיהי', וא"כ בלוי' במי לא שייך. אמנם מצאתי להמקנה קידושין שם דרצה לומר דבאמת כל הנשים פטורות מפ"ח משום הך הקישא והביא קצת ראי' לזה מבכורות (י"א.) ישראל שהיו לו י' פטרי חמורים ודאי בתוך ביתו שנפלו מבית אבי אמו כהן ואותו אבי אמו כהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו ואמאי לא קאמר שאותו כהן ירש מאמו ישראלית, ואם נימא דאשה פטורה מפ"ח אתי שפיר, והעיר ע"ז מדברי הרשב"א אלו דמשמע להיפוך, וצידד לומר דס"ל להרשב"א דנהי דאיכא למילף דאשה פטורה ממצות פדיון פ"ת מ"מ הפ"ח אסור בהנאה כי היכי דבנה חייב לפדות א"ע וא"ש דלא קאמר הש"ס שירש מאמו משום דכיון דאשה אינה חייבת בפדיי' לא שייך לומר בי' דהוי כנפדה ביד כהן למיפטר יורשיו, וסיים דלא מצא מפורש דין זה דאשה פטורה ממצוה דפדיון פ"ח עכ"ד. אמנם כבר הראינו לדעת שהחינוך פסק להדיא דנשים חייבות במ"ע זו. וצ"ל כמש"כ המקנה להפריד בין מצות הפדי' לעיקר דין הבכורה וכמדומה שכן כ' גם הריט"א בריש הלכות בכורות, והוא דבר נכון מאד ההיקש הוא רק לעיקר דין הבכורה כלומר מי שיש עיקר דין בכורה בבנו יש דין בכורה בפ"ח שלו אבל לענין המ"ע של פדי' לא הוקש פדיון הבן לפדיון כ"ת, וא"ש שפיר דנשים חייבות במ"ע דפדיון פ"ח אעפ"י שפטורות לפדות את בניהן, [וקצת יש להמתיק ולומר דפדיון הבן תלוי באבהות ופדיון פ"ח בבעלות וכשנתמעטה האם מפדה"ב לא נתמעטה כאשה אלא משום שאין כאן תנאי האבהות במציאות משא"כ פדיון פ"ח דתלוי בבעלות והרי יש כאן בעלים וי"ל דאין מקישין כה"ג, ודמיון האם לענין זה כסריס שאינו ראוי להוליד דלא נימא בי' כל שאינו בבכור אדם כו' משא"כ בלויים שהוא פטור מעיקר הדין, אבל אין רוחי נוחה מסגנון זה], ובנוגע לאין היקש למחצה כבר נו"נ בזה הריט"א שם ולפי"ז בנדון הרא"ש בענין הקישא בלוי' דאיירינן לענין עיקר דין הבכורה לא שייך לערב מה שהיא פטורה מפדה"ב בכלל דכל הנשים ואזדא לה תשובתנו על תמיהת החכם הנ"ל. ויש להעיר קצת על הנחתו של המקנה דאפילו אי פטורה מפדיון מ"מ הפ"ח אסור בהנאה מבכורות (ט:) דללישנא קמא טעמא דר"י דפ"ח אסור בהנאה הוא משום יש לך דבר שצריך פדי' ומותר כו' ומזה משמע דאיסור הנאה קשור עם מצות הפדי', ואפילו למאי דאמרינן בתר הכי יש לך דבר שהקפידה עליו תורה בשה ומותר נראה נמי דקשור עם עיקר מצות הפדי' ואם נשים ליתנייהו במ"ע דפדי' (וכן בודאי גם ממ"ע דעריפה דבחד קרא כתיבי) לכאורה לא יאסר בהנאה ושוב מוכח מהרשב"א דנשים חייבות במצות פדי' כמש"כ החינוך, והדיקדוק בסוגיא דדף (י"א) אינו בכדי הכרעה כמובן

ואולם תשובת החכם בצדו בגוף דברי הרא"ש ז"ל דמפרש יסודותיו לצדדי הספק באמרו מי אמרינן דנהי דבנה פטור משום דבפטר רחם תלה רחמנא מ"מ חייבת בפדיון פ"ת כיון דלוי' לא הפקיעה במדבר או דילמא הואיל ופטורה מפדה"ב פטורה מפ"ח מהקישא דפדה תפדה, אלא שדבריו צריכין תוספת ביאור, ויש לדקדק תחילה במאי דקאמר נהי דבנה פטור משום דבפטר רחם תלה רחמנא, למה הזכיר טעם הפטור ומאי נפקא מינה בזה העיקר מה שרצה לומר הוא דלא הפקיעה במדבר ואין זה שייך לזה דיהי' מאיזה טעם שיהי' הרי לא הפקיעה במדבר ועוד מאי קאמר דלא תידון מהקישא משום דלא הפקיעה במדבר הרי בסוגיא דדף ד' ע"א מסקינן דהוקשו כל הלויים זה לזה (וגם לוי' בכלל לפירש"י) ולא תלוי תו בהפקעה במדבר דפחות מבן חדש ואהרן נמי לא הפקיעו, ובתשובתו של הרשב"א יש לדייק במאי דקאמר דבהאי הקישא אשמעינן קרא כלל דכל שישנו