דבר אברהם - ג נג

לא קדשה כולה ומ"מ הביא שם לאיבעיא דרבא וכו' הקדיש אבר אחד מן העוף ה"ז ספק אם נתקדש כולו או לא נתקדש, וכ' הלח"מ נראה מדברי רבנו ז"ל דמפרש בעי' דרבא בדבר שהנשמה תלויה בו וקשה דא"כ היכי קאמר בהמה אמר רחמנא כו' הא קרא לר' יהודה לא איירי בדבר שהנשמה תלויה אלא באינו תלויה דאיהו דריש לקרא דיהי' קדוש לצרכי עולות וזה אינו לדעתו ז"ל אלא בדבר שאין הנשמה תלויה אבל בדבר שהנשמה תלויה הוי עולה, וי"ל דמ"מ מקרא ילפינן דבאבר אחד חייל קדושה באותו אבר כשהנשמה תלויה בו יחול על כולה אבל אי לאו קרא אין לנו לומר שיחול קדושה על אבר אפי' שיהי' דבר שהנשמה תלויה בו ולכך בעיא השתא שפיר כיון דמקרא ילפינן לה עכ"ד. והנה דבריו ז"ל בנוגע להבנת דברי הרמב"ם ז"ל צריכין תיקון קצת כמו שנזכיר לפנינו. אולם ממיצוי דבריו יוצא ענין יסודי, דבלא קרא הו"א דמקדיש אבר אחד למזבח לא קדיש כלל דאבר אחד לא חזי למזבח וגלי קרא דקדוש וימכר לצרכי עולות. ויש לשאול כיון דלר' יהודה קאי על האבר האחד מנא לי' כל עיקר דינא דפשטה קדושה בכולה אף במקדיש אבר שהנשמה תלויה בו ואמאי נראין לי' דבריו של ר' יוסי בהא כדאיתא בתמורה שם. ולחומר הנושא עלה על דעתי לומר דזה נראה לו מסברא ולאו מקרא. [ובנוגע להסברא אולי י"ל דכיון דשייך למזבח חלק כזה שהנשמה תלויה בו הרי יש לו חלק בחיות של הבע"ח וכיון דבלאו השאר אין חיות למחצה ואין החיות מתקיימת זה בלא זה משו"ה פשטה בכולה. איברא דיש לדקדק ע"ז ממאי דפשטה גם על האברים שאין הנשמה תלויה בהם. ויש ליישב. ואפשר דבאו עלה לא מסברא זו אלא מתארח]. והי' נראה לי הדבר לדוחק גדול, ואף שהשעה"מ שם תפסו לפשוט לא נחה דעתי בזה עד שמצאתי להריטב"א ז"ל בחי' לקדושין שם שכ' וז"ל תלמוד לומר כל אשר יתן כו' ואפי' למ"ד אין כולה עולה כו' כי' הא דנקט אפי' למ"ד אין כולה עולה י"ל דלאו למימרא דלמ"ד כולה עולה אתיא לי' שפיר כפשטה (נראה יותר דצ"ל דפשטה, ר"ל דפשטה הקדושה באשה) דהא איכא למימר דאפי' למ"ד כולה עולה שאני התם דרביי' רחמנא כו' אבל בקידושין מנא תיתי אלא ודאי דהשתא לכ"ע אמרי' דלא פליג ר"מ ואמר אין כולה עולה לא איצטריכי חברוהי לרבויי דקרא אלא משום דאקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו אבל הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו לכ"ע הויא כולה עולה בלא רבויא דקרא עכ"ל. [ובחי' הריטב"א דפוס ברלין משנת עת"ה שיחד עם תוס' רי"ד הגירסא בעי' רבוייא דקרא והוא ט"ס דמוכח וצ"ל בלא רבוייא דקרא כמו שהעתקנו מדפוס מונקאטש]. מדבריו למדנו חידוש גדול דלא זו בלבד דר"מ ור' יהודה ס"ל פשטה קדושה בכולה באבר שהנשמה תלויה בו לא מדרשא דקרא אלא מסברא, אלא דאף לר' יוסי לא איצטריך ריבויא דקרא דכולה עולה אלא לאבר שאין הנשמה תלויה בו אבל לשהנשמה תלויה בו לא צריך קרא ומסברא בלחוד ידעינן לה. וע"ז איבעיא לי' לרבא אם עוף נמי בכלל הכתוב שתחול קדושת מזבח על אבר אחד שאין הנשמה תלויה בו כתלויה בו ולאותו צד האיבעיא שתחול ממילא דינו כבהמה לענין שתפשוט קדושה בכולו, לר' יהודה בשהנשמה תלויה בו מסברא בלחוד ולר' יוסי אף בשאין הנשמה תלויה בו מכת הכתוב [וזהו רק להרמב"ם ולא לפירש"י אם נקט בדיוק לר' יוסי וצ"ע בזה]. ומדויק לשון הרמב"ם ז"ל הקדיש אבר אחד מן העוף [שניהם במשמע בין שהנשמה תלויה בו בין שאין הנשמה תלויה בו דאיירי בהן מקמי הכי] הרי זה ספק אם נתקדש כולו [כשהנשמה תלויה בו פי' אם נתקדש האבר וממילא פשטה הקדושה] או לא נתקדש, ר"ל לא נתקדש כלל אף אותו אבר משום דאין קדושת מזבח חלה על אבר אחד. והשתא אשה"ט דלענין פשטה קדושה בכולה לא איצטריך קרא באשה דמסברא היא כדהתם. וכ"ת א"כ בלא קידשה חציה אלא רק ידה ורגלה לא יהא הדין כן, י"ל חדא דאה"נ אבל רבא הרי מיירי במקדיש חציה, ועוד דדוקא בקרבן לקדושת מזבח יש לחלק בהכי ולא באשה והחילוק פשוט. ומעתה הדמיון דקידושי אשה להקדיש אברים למזבח הוא רק למידי דנפקי מסברא דהיינו לענין פשטה קדושה ולא למידי דנפקי מקראי דזה נאמר רק בקרבן ולא שייכי לקידושי אשה ולכן אף דבקרבן חלה קדושה על איברים בקידושין אשה אמר רחמנא כו' ולא ילפי מהדדי

עוד כתב הריטב"א שם ומיהו בלאו הכי נמי לא קשיא ודברים כפשטם דכיון דאשכחן התם האי דינא דפשטה קדושה בכולה אין לנו לומר דהתם בלחוד הוא ונקל בזו אדרבא יש לנו לומר דהתם עבד קרא בנין אב לכל מקום תו שיטת התלמוד עד שיהי' ב' כתובים הבאים כאחד עכ"ל, וע"ז יקשה לן א"כ מתי איבעיא לי' לרבא בעוף, ויש ליישב

וראיתי עתה בס' ברכת שמואל להגאון מוהרב"ד ז"ל (סי' ז') למס' קידושין שהביא יישוב לקושית האב"מ (שהיא קושית השעה"מ) משם רבינו מאוה"ג הגרח"ס זצ"ל אבל הדברים מנוסחים בשפה עמוקה כ"כ שקשה לי לעמוד על סוף כוונתו בדיוק

ח) כתב הרשב"א בתשובה להרא"ש (סי' שס"ו) מובא קצתו בב"י יו"ד (סי' שכ"א) וז"ל בדיק לן מר בבכורות בפ' יש בכור לוי' בנה פטור מה' סלעים דבפטר רחם תלה רחמנא וכתב מר דמספקא לי' אם היא פטורה מפדיון פטר חמור מי אמרינן דנהי דבנה פטור משום דבפטר רחם תלה רחמנא מ"מ חייבת בפדיון פ"ח כיון דלוי' לא הפקיעה במדבר או דילמא הואיל ופטורה מפדיון הבן פטורה מפ"ח מהקישא דפדה תפדה וכו'. תשובה, הדבר נראה לי ברור בלא שום ספק דכיון דבנה פטור מה'