דבר אברהם - ג נב

הדם בעינן רק שימה בכלי מדכתיב וישם הדם באגנות אולי י"ל דסבר הרמב"ם דלא בעינן הנחה בתוך כלי דוקא אלא בשימה בלחוד סגי וממילא בקידוש קומץ בכלי לא בעינן הנחה ולא שייך למיבעי אם דביקה הוי דרך הנחה, ולכן פירש אקמיצה דכיון דבעי קמיצה מתוך כלי כל שלא נח בכלי כדרכו אפשר דאין זו מתוך כלי וצ"ע

ו) יש להסתפק המכניס דם חטאת לפנים דנפסל אם הוא דוקא אחר שנתקבל בכלי או אפי' לפני קבלה, איברא דלכאורה ספק זה אין לו מקום במציאות, שאם לא נתקבל בכלי כדינו ואוספו באופן אחר להכניסו בפנים כגון בידו או בכלי חול הרי הוא כנשפך לרצפה קודם שנתקבל בכלי דנפסל כבר להזאה ואין זה נכנס לכפר, מ"מ בעצם הדבר יש לעמוד על החקירה אולי הי' יצויר בלא פסולא דנשפך לרצפה, ולפנינו נראה דישנו במציאות. דהנה אמרינן בזבחים (צ"ב ע"ב) בעי ר' אבין חטאת העוף שהכניס דמה בצוארה בפנים מהו צוארה ככלי שרת דמי ומיפסל או דילמא כצואר בהמה מדמה אמר רחמנא ולא בשרה, ופירש"י ז"ל ככלי שרת דמי שהרי לא הוזקקה לקבלת כלי וזהו כלייה ומיפסל בהכנסת הדם שהכניסה בכלי להיכל או דילמא כו' ובהמה שהכניסה לפנים משנשחטה והוציאה וקיבל דמה לא מיפסלא דמדמה אמר רחמא ולא שהכניסו עם בשרה, ועיי' ברמב"ם (פ"ב מפסוה"מ הי"ז) הכניס החטאת עצמה להיכל כשרה שנאמר אשר יובא מדמה ולא בשרה. וכ' הכ"מ משם הר"י קורקוס ז"ל בפ' דם חטאת נתבאר שאפי' הכניסה קודם שקבל דמה וכשהוציאה קיבל למה כשרה ולכך כתב רבנו הכניס החטאת עצמה ולא כתב הכניס בשר כלשון הגמרא. ולכאורה קשה דבגמרא איתא מדמה ולא בשרה דמזה ממעטינן רק אם מכניס בשר לחוד דלא נפסל ומנ"ל לחדש ולומר דאף אם מכניס דם אלא שבאותה שעה מכניס גם בשר עמו שגם הדם אינו פוסל. ואטו נימא שאם נתקבל הדם בכלי והניח שם גם חתיכת בשר והכניסן יחד לפנים שאינו פוסל ומאי האי דקאמר רש"י ולא שהכניסו עם בשרה האי עם בשרה מאי קא גרים. וחכ"א רנה לומר דכשהדם עדיין בצואר הבהמה אין דינו כדם לענין זה (או דנטל לבהמה), אבל ז"א דא"כ גם ביוצא לחוץ כה"ב לא יפסל [להחולקים על הריטב"א שהזכרנו בס' א' סעי' ל"ג וסברי דאף קודם קבלת הדם נפסל ביוצא]. ואין לומר דלא גרעי מבשר דנפסל ביוצא דהאי דם לאו בשר הוא ואם אינו כדם הרי הוא רק כמים עיי' רש"י זבחים כ"ו ע"א ש"מ דם המובלע באברים דם הוא כו' דאי לא הוי דם אהיכא חייל פסול יוצא אמיא בעלמא ולכן הי' נראה לומר שתפסו דיסוד הדבר הוא שאין הדם מיפסל בהכנסה לפנים אלא כשכבר נתקבל בכלי אבל קודם קבלה לא כדין ניתז על הבגד (שם צ"ג) וודייי ז"ל ר' רו ולא י רניתו זא דהנה רוה כשהוא עדיין יחד עם הבשר ולא בפ"ע בכלי), ודע שבצואר עוף אם אין דינו ככלי שרת אלא כצואר בהמה אע"פ שכבר ראוי להזאה מ"מ לא נתקבל בכלי ולא מיפסל משום דקרא דהן לא הובא דמה בבהמה כתיב ובבהמה אי אפשר אלא בנתקבל בכלי ולכן אין הכנסה בפנים פוסלת אף בעוף כה"ב. אמנם דחוק הוא תבל בכ"ז נראה דכך הוא גדר הדבר דהכל תלוי בקבלה בכלי, ובהכי ניחא מה שיש לשאול קצת לצד האיבעיא דצואר עוף ככלי שרת דמי מ"מ הרי באותה שעה יש כאן גם בשרה [דלא פקע מהעוף גם שם בשרה] והוי דם עם בשר, א"ו דמצד זה לא איכפת כלל והעיקר הוא מה שהוא בכלי שרת. ועיי' בשמ"ק שם אות כ"א דניסח בלשון רש"י ז"ל ככלי שרת דמי שהרי לא הוזקקה לקבלת כלי וזהו כלי ומיפסל בהכנסה כדם שהכניסה בכלי להיכל. ולפי"ז יש להעיר במאי דגרסינן בזבחים (פ"ב ע"א) ותהא מחשבה בפנים פוסלת מק"ו ומה במקום שלא פסל דם שבחוץ את בפנים מחשבה פוסלת בחוץ מקום שפסל דם שבפנים את דם שבחוץ איבו דין שתהא מחשבה פוסלת בפנים, ולפמ"ש איכא למיפרך מה לחוץ שכן פוסל היוצא לפני קבלה בכלי תאמר בפנים שאינו פוסל את הנכנס אלא לאחר קבלה בכלי. ומזה הי' נראה סייעתא לשי' הריטב"א תולין שהזכרנו דכל זמן שלא נתקבל בכלי אין הדם נפסל ביוצא. אמנם גם התוס' כתבו דאיכא למיפרך עוד פירכא והניחו בתימה עיי"ש. אולם על מ"ש דכיון דקרא דהן לא הובא דמה בבהמה כתיב דצריך כלי לכן גם בעוף אינו פסול אע"ג דלא בעי כלי, יש להעיר מדאמרינן שם (צ"ב ע"ב) לענין ניתז על הבגד יכול תהא דם חטאת העוף שניתז על הבגד טעון כינוס וצ"ע ובירור בכ"ז

ז) בקדושין דף ז'. אמר רבא חצייך מקודשת לי אינה מקודשת כו' א"ל מר זוטרא ברי' דרב מרי לרבינא ונפשטו קדושה בכולה מי לא תניא האומר רגלה של זו עולה תהא כולה עולה ואפי' למ"ד אין כולה עולה ה"מ היכא דמקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו אבל מקדיש דבר שהנשמה תלויה בו היי כולה עולה. והוקשה לי דאמרינן בתמורה (י"א ע"ב) בעי רבא בעוף מהו בהמה אמר רחמנא והא לאו בהמה הוא או דלמא קרבן אמר רחמנא והא נמי קרבן הוי תיקו. הרי דבעוף מספקא לי' רק משום דהוי מיהא קרבן דכתיב נמי בקרא והאיך נילף מזה לאשה שאינה מענין זה כלל. ומצאתי שכבר עמד על זה השעה (פ"ה מערכין הי"ד) והיא תמיה עצומה, ואין בידי ישוב גמור מתקבל על הלב רק איזה הרהורי דברים לי שבקצתם נגע ג"כ השעה"מ שם ובכ"ז ארשמם משום אתה נטיות שונות שביניהן והמעיין יעמד עליהן. דהנה רש"י ז"ל פירש דאיבעיא דרבא הי אליבא דר' יוסי דאף בדבר שאין הנשמה תלויה בו נמי כולה עולה. אמנם הרמב"ם ז"ל (פט"ו ממעה" ה"ב) ות כר' יהודה דואור שאין הרדמה תלויה