דבר אברהם - ג נא

שליש הראשונה נתבטלה ולא בא עליו הקידוש למפרע עם יציאת רובו שאח"כ שפיר מתקדש לר"ה ביציאה שניה עם רובו ואי לא נתבטלה ובם באופן זה צריך לחול למפרע לא קדוש דהא היה בהפסק ביציאה הראשונה וספקא הויא משום איבעיא דהפסק

ולכאורה הי' מקום לדקדק אמאי ביצא שליש דרך דופן אינו מתקדש עוד לרב הונא בשני שלישים אחרונים והרי בעינן לקידוש תרי מילי, לידה וקידוש רחם וכיון דיו"ד לא שמה לידה יתקדש אח"כ בשני שלישים האחרונים שזהו הרוב ללידה בראשונה. ולפי"מ שעלתה על דעתי לחדש דהא דיו"ד לא הוי לידה הוא רק לגבי האם שאצלה אין זו לידה אבל לגבי הולד שפיר הוי לידה, עיי' בספרי ח"א סי' כ"ב אות ג', ניחא דעם יציאת שליש השני שפיר נגמרה לידה דיד' (ועיי' לעיל ס"ח ע"ב תוד"ה הוציא ידו) אבל חידוש זה נסתר מדאמרינן בבכורות (נ"ז.) שור או כשב כו' כי יולד פרט ליוצא דופן והתם לא נזכרה לידת האם ואפ"ה ממעטינן יו"ד הרי דלא הוי לידה כלל אפילו לגבי הולד כמ"ש שם

אמנם זה אינו דבודאי ביציאת רובו או ראשו דרך דופן אע"פ שאין ע"ז שם לידה הוא מקרי ילוד לכ"ד ולכן ביציאת שליש השני הי' לו להתקדש מצד הלידה וחסר תנאי קידוש הרחם ואינו קדוש לר"ה

ובזה ניחא נמי מה שדקדקתי שם מצד יליד בית שבמילה דיו"ד שפיר מקרי יליד. (ודבר מובן הוא לחלק בין כשנזכרה בתורה פעולת הלידה (וגם כי יולד דגבי מעשר בכלל) שהכוונה היא כדרך לידה כמ"ש רש"י בכורות (מ"ז:) וכ"ה בפירוש ר"ג, עיי"ש בתוס' ובמ"ש בספרי שם, ובין לשון תואר יליד)

ומילתא זוטרתא ארשום אגב גררא דבכורה במאי דאמרינן בברכות (דף ל"ב ע"ב) ותאמר ציון עזבני ה' כו', אמר ר"ל אמרה כנסת ישראל כו', אמר הקב"ה כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבתם לפני במדבר כו', והרי לחד לישנא בבכורות (דף ד' ע"ב) ס"ל לר"ל לא קדשו בכורות במדבר וכתבו התוס' לא בכור אדם ולא בכור בהמה. אמנם למסקנא דהתם ניחא קצת. ועוד אפשר דסיום המאמר דברכות לאו מדר"ל הוא

ה) רמב"ם (פי"א מפסוה"מ הכ"ה) הדביק הקומץ לדופן הכלי וקמץ או שהפך הכלי על ידו וקמץ מתוכו ופיו למטה לא יקטיר ואם הקטיר הורצה. והיא בעיא דלא איפשטא במנחות י"א ע"א בעי רב פפא דבקיה לקומץ בדופניה דמנא מאי תוך כלי בעינן והאיכא או דלמא הנחה בתוכו [ביומא דף מ"ת ע"א הגירסא בתוכו כתקונו] בעינן וליכא תיקו. בעי מר בר אשי הפכיה למנא ודבקיה לקומץ בארעיתא דמנא מאי הנחה בתוכו בעינן והאיכא או דלמא כתיקונו [ביומא שם הנחה כתיקונו] בעינן וליכא תיקו. והנה רש"י פירש דהבעיות הן לענין קידוש הקומץ בכלי, והרמב"ם מפרש להו לענין קמיצה ולרש"י דלענין קידוש בכלי קא מיידי נוח יותר דבעינן קידוש כדרך הנחה בכלי, ולהרמב"ם אינו נוח כ"כ ופירושו הוא דבעינן קמיצה מתוך כלי ואם דבקיה בדופניה דמנא תוך כלי אמנם איכא אבל מכיון שאינו כדרך המונחים אין זה קומץ מתוך כלי וכן בבעיא שניה. וצריך טעם מאי דוחקי' להרמב"ם לפרש כן ולמה גד מפירש"י הנוח יותר. ונראה דלפירש"י קשה דקידוש קומץ בכלי הוא כנגד קבלת הדם (סוטה י"ד: מנחות ז': מדם ילפינן). ובקבלת הדם גופה מבואר בזבחים כ"ה ע"ב דכיון שבא לאויר דפנות כבר נגמרה הקבלה ואפי' נפחתו אח"כ שולי מזרק, עיי' רש"י שם ועיי' בס' אב"מ סי' קל"ט סק"ז ובספרי ד"א ח"א סי' כ"א ס"ז, והאי קומץ נמצא באויר דפנות הכלי ולמ"ל הנחה כלל והנחה כתיקונו, ולכן פירש לה הרמב"ם אקמיצה ובזה י"ל דכל שלא הי' מונח כתיקונו, לא מהני הקמיצה ממנו או שאינו מצטרף עם שאר הסלת. ולישב פירש"י ז"ל רצה גיסי הגאון מוהר"א ראבינאוויץ ז"ל לומר לפי שדעתו לקדש ע"י דביקה בדופן ולא ע"י אויר. איברא דזה אינו מספיק לחד לישנא במנחות ע"ח ע"ב דס"ל לרב פפא גופי' דלכו"ע כלי שרת מקדשין שלא מדעת. ויש לדחות דבמפרש שלא לקדש שאני, עי' בהשמטת לשמ"ק מנחות שם אות י"ב. ועוד י"ל דר"פ ס"ל כרבא מקמי דהדר בי' דלא ילפינן קומץ מדם עי' מנחות (ז' ע"ב) ועיי' בתוס' שם ובלח"מ פי"ג ממעה"ק הי"ב והוא דחוק דמ"מ לא יהא חמור מקבלת דם. ויותר קרוב לומר דמש"ה אין הקומץ מתקדש בההיא דר"פ מצד אויר הכלי משום דכל זמן שהכהן אוחזו בידו ידו מפסקת בין קומץ לאויר הכלי עד שמניחו שאז הוא מתקדש, וכשהוא מדביקו בדופן נמי אינו מוקף אויר מכל צדדיו שבמקום דיבוקו לדופן אין אויר והנחה אפשר שאינה כתיקונה וזוהי דמבעיא להו. (ועי' בספרי ד"א ח"ב סי' ז' בענין אפר חטאת במקום טהור). וכן בהיפך הכלי ועל ידו שאין ההנחה מצד הכלי. וכן יש לפרש גם להרמב"ם בטעמא דקומץ מתוך כלי במודבק בדופנו דחסר אויר כלי ואינו נח כתיקונו. ואולי י"ל מלתא חדתא דבדם א"א ליקחו בידו דבעינן מצואר בהמה לכלי וא"א להכניס צואר בהמה לשולי כלי ורק ורידין צריך שיתן לתוך הכלי (זבחים כ"ה ע"ב) ופירש"י דנהוי קבלה מהפר שפיר והאי תוך לאו דוקא דהא לא אפשר אלא על אוירו של תוך כלי והכי אמר ר' יוחנן ורידין צריך שיראו אויר כלי (שם) משו"ה הוי דרך הנחה לאויר הכלי מיד כשיוציא הדם מהפר, משא"כ בקומץ שבידו של כהן היא והוא יכול להניחו על שולי הכלי ממש לא מהני אויר בלבד. ולפמ"ש ב"דבר אברהם" ח"א שם דבקבלת