דבר אברהם - ג ה

הי' עובר על ג' עבירות אלא ודאי דבמה הי' ואין מחו"ז ולא כיהון בבמה, והוא מתמי' חדא דראב"כ ג' עבירות הותרו קאמר ואי בהיתר הי' בבמה מאי הותרו איכא, ועוד מאי דקאמר בפשיטות שאין מחו"ז בבמה מנא לי' הא והרי ליכא שום מיעוטא למעט במה, ואין ספק שמחוסר זמן נוהג בבמה שכן מבואר להדיא בתוס' זבחים (דף י"ב ע"א ד"ה יום) וכ"ה בתוס' תולין (דף פ"א) **(הג"ה. וקצ"ע בבכורות דף י"ד ע"ב דאר"א מנין לזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר הבמות שהוא בל"ת שנאמר לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אם אינו ענין לבמה גדולה דכתיב עורת או שבור וגו' תניהו ענין לבמת יחיד ולמה צריך ריבויא והא ליכא מיעוטא בבע"מ לבמת יחיד ואף דכתיב לה' ליכא למעוטי במת יחיד דזה נמי לה' הוי דהא מחוסר זמן נמי כתיב ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' ואפ"ה לא ממעטינן במה מיני' וכל הני דממעטינן בזבחים (קי"ט) כמו סמיכה וכו' לאו מלה' ממעטינן אלא מלפני' ה' עיי"ש ברש"י [ובפיה"מ להרמב"ם שלהי זבחים נמי צ"ל כן] ונ"ל משום דנקרא דעורת או שבור כתיב ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה' ומזה יש למעט במת יחיד כדמבואר בפיה"פ שם עדיין צ"ע:)** והפ"מ נדחק עוד יותר דר"י בר מרייה שמע לה מן הדא דלקמי' להקשות על מתני' דאין בין שילה לירושלים כו' דלענין איסור הבמות זה וזה שוין כו' ואראב"כ ג' עבירות הותרו בשיו כו' ואי איתא דשילה היתה זמן איסור הבמות למה לא מנה נמי במה, ופירוש זה שוברו בצדו דאלא מאי אמרת זמן היתר הבמות הי' א"כ לא הותרו ג' עבירות, וכל פירושו זר ומתמיה כמבואר למעיין, ואולם כל זה גרם להם דמימרא דר"י בר מריי' שמע לה מן הדא כו' נסדרה על מתני' דאין בין שילה לירושלים ולכן הוכרחו למצוא את הקשר שבין מתני' למאמר זה והרחיקו ללכת בדרכים דחוקים אבל האמת הוא דטעות הדפוס יש כאן בירושלמי שבשגגת המדפיסים או המעתיקים נקבעה המשנה דאין בין שילה לירושלים שלא במקומה באמצע מאמר אתר והפסיקתו לשנים ולסבה זו מתחיל אחריה המאמר ר"י בר מריי' שמע לה מן הדא כו' שהוא באמת לא תחילת מאמר אלא המשך ממאמר שלפניו בסוף הלכה י"א וכל המאמר כצורתו צריך להיות כך אריב"ח אין הבמה ניתרת אלא בנביא כו' ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות כו' ובדברך עשיתי בדיבורך עשיתי, ר"י בר מרייה שמע לה מן הדא ופי' דבמה ניתרת בשעת האיסור ע"י נביא] אז יבנה יהושע כו' שילו מניין [שהותרה ע"י נביא בזמן האיסור] ויקח שמואל טלה כו' אראב"כ ג' עבירות הותרו כו' אר"י אין מן הדא לית שמע מינה כלום, פי' דאפשר שלא הי' בחוץ אלא במקום ארון מאן דבעי ישמעינן טבאות מן ההיא דרשב"נ ותשובתו הרמתה כו' ויבן שם מזבח וכאן חסרים המלים גבעון מניין [שהותרה ע"י נביא] ויהי' בלילה כו' ויאמר לו ה' קח כו' אראב"כ ז' עבירות הותרו בפרו של גדעון כו' או דגבעון מניין צריך להיות לפני שילו מניין וראיה ברורה לזה שכל המאמר הזה מתחלתו לסופו כאשר סדרנוהו נמצא אות באות במד"ר ויקרא (פ' כ"ב) וכעין זה נמצא גם במד"ר במדבר וריש פ' י"ד) והמשנה דאין בין שילה לירושלים מקומה בראש המאמר לפני' אריב"ח אין הבמה ניתרת כו' או בסוף כל המאמר והדברים ברורים ואין להאריך בהם ולפי"ז נראה דבמעשה דטלה חלב שהקריב שמואל מיפלגו אמוראי אימת הי' דר"י בר מרייה דשמעתין ס"ל שהי' בזמן איסור הבמות והותרה ע"י נביא ורב אדא בר אהבה בע"ז (דף כ"ד:) דיליף מינה דעולת נקבה כשרה בבמת יחיד ס"ל שהי' בזמן היתר הבמות ולא ע"פ נביא דאל"כ ליכא למילף מינה כמש"ל אשכחנא פתרא לדברי' הרדב"ז שבתשובתו להשואל הזכיר כל הדעות של רז"ל בזה ואמר תחלה דהמעשה הי' בזמן היתר הבמות והי' הזר כשר כדמבואר בתלמודנו בע"ז ואח"כ הזכיר דעוד קבלו רז"ל [בדרך אחרת שהי' בזמן איסור הבמות] שאין הבמה ניתרת אלא עפ"י נביא שהרי שמואל הוא שהקריב ראשונה בבמה, והיינו מאמרו דריב"ח בשמעתין דירושלמי וכדעת ר"י בר מרייה וזו היתה תשובה גם על שאלתו השני' של השואל דנקבה היתה דעפ"י נביא שאני ואח"כ חזר להשיב על שאלה שני' זו גם לדרך הראשונה ואמר דגם קבלו רז"ל דעולת נקבה מותרת בבמת יחיד והיינו ההיא דראב"א כמש"ל ומעתה נראה דמעולם לא אמר הרדב"ז ז"ל דבשעת היתר הבמות צריכין נביא ואין לצרף סברא זו ליישוב דברי רש"י מנחות כמו שתשב בעל רה"מ ותו לא מידי

ז) ולחומר הנושא הנני לרשום בזה מה שנ"ל ליישוב דברי רש"י ז"ל אם כי לא בדרך מרווחת דזוהי הצעת הסוגיא דמנחות (דף ו') כפי הדרוש לענינו, אחד מנחת חוטא ואחד כל המנחות שקמצן זר אונן טבו"י מחוסר כפורים שלא רחץ ידיו ורגליו ערל טמא כו' פסול קמץ בשמאל פסול בן בתירא אומר יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין ואמרינן עלה בג' אמר רב זר שקמץ יחזיר כו' כי קאמר רב לבן בתירא [פי' דזר אינו פוסל לבן בתירא כמו שמאל] פשיטא מהו דתימא עד כאן לא קא מכשר בן בתירא אלא בשמאל אבל בשאר פסולין לא קמ"ל ומאי שנא שמאל דאשכחן לה הכשרא ביום הכפורים זר נמי אשכחן לי הכשרא בשחיטה שחיטה לאו עבודה היא כו' ונילף מבמה כו' ופרש"י דהא אית לי' הכשר בבמה קודם שנתקדש אהרן שהעבודה בבכורות ונקדים לזה עוד דאמרינן בזבחים (דף ס"ח ע"ב) כל שפסולו בקודש אינו מטמא בבית הבליעה אמר רב שמאל ולילה אין מטמאין בבית הבליעה זר וסכין [וה"ה לאונן וערל וכל הפסולין פירש"י] מטמאין בבית הבליעה מאי שנא שמאל דאית לי' הכשרא ביום הכפורים ולילה אית לי' הכשרא באברים זר נמי אית לי' הכשרא בשחיטה שחיטה לאו עבודה היא כו' וניליף מבמה כו' ופרש"י שהזר כשר בה למלוק עופות לכתחילה שאין כיהון בבמה כו' ובנוסחאות רש"י כת"י שנדפסו בש"ס ווילנא פ' וניליף