דבר אברהם - ג ד

**(בחוץ חייב ואין הדבר כן לפי שאינו אלא הל"מ עכ"ל ותמה התוי"ט פי"ג מ"ו דמה לי מפורש מדאורייתא מה לי הלמ"מ והרי שתים אלו מפי הגבורה שמענו ולמה לא יהא חייב על מה שהוא הלמ"מ כמו על מה שהוא מדאורייתא, ולדעתי קאי הרמב"ם בפיה"מ בשי' המפרש בסיר דף ס"א ע"ב אימא בני ישראל מדירין בניהם בסיר ואין העובדי כוכבים מדירין בניהם בנזיר כו' האר"י הלכה היא בסיר וכתב המפרש הלכה היא בנזיר שהאב מזיר את בנו בנזיר הואיל דלאו מקרא נפקא ליכא לך למימר דבני ישראל אתא למימר דישראל מדירין את בניהם בסיר ולא העובדי כוכבים והתוס' שם (ד"ה אימא) כתבו וז"ל הא אתמר כו' אין סברה דליתי מיעוטא למעוטי דבר שאינו אלא הלכה למשה מסיני עכ"ל, ועיי' תוס' זבחים (דף ה' ע"ב ד"ה ניתק) ומה שהעיר הגרעק"א ז"ל בגליון ועי' מה שכתבתי בזה בספרי ח"ב בהעו"ח לסי' כ"ו אות י"ב מח"א ומזה נראה שי' המפרש דריבוי ומעוטי שבתורה לא קיימי אלא אמידי דנפקי מקרא ולא על הלמ"מ וה"נ במעלה בחוץ דאמרינן בזבחים (דף ק"ט ע"א) מנין לרבות הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח והמנסך שלשת לוגין יין ושלשת לוגין מים ת"ל ואל פתח אהל מועד לא יביאנו כו' ס"ל להרמב"ם דליכא לרבויי מהאי קרא אלא מידי דנפקי מקרא ולא ניסוך המים שהוא רק הלמ"מ] ועוד דמבואר התם בסוגיא דזבחים דבעינן שיתקדשו המים בכלי לרנב"י לכו"ע ובדף ק"ט כתב רש"י בפשיטות ושלשת לוגין מים בחג קאמר ובמוקדשין לחג שאין העלאת חוץ נוהגת בחולין, ועיי' בדף קי"א באוקימתות דר"פ ורבינא ויעוי' בשו"ת משכנות יעקב חיו"ד סי' ס"ד והארכנו בזה במק"א, ובאליהו לא נתקדשו המים ובחפשי מצאתי שכבר עמד ע"ז בס' ערוך לנר ליבמות ורצה לומר דהעלאה שלא על האש תליא בפלוגתא דר"י ור"ש דתנינן בזבחים (דף ק"ט ע"ב) המקריב קדשים ואימורים בחוץ חייב ופרכינן עלה אמאי והאיכא תציצה כו' ופירש"י שהבשר אינו ראוי להקטרה חוצץ בין אימורים למערכה ודכוותה בפנים לאו העלאה היא דרחמנא אמר על העצים אשר על האש וקס"ד דמתני' ר"י היא דאמר אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים, ופריך ר' יוחנן הא מני ר"ש היא דאמר אפילו העלו על הסלע חייב, הרי דלר"י בעינן דומיא דפנים על האש דוקא ולר"ש ליכא קפידא במה שנותן על האש ע"י חציצה דלא בעינן דומיא דפנים ולפי"ז לר"י העלאה שלא על האש לאו העלאת חוץ היא ולר"ש הויא העלאה וי"ל דמ"ש רש"י דגבי אליהו היתה העלאה אליבא דר"ש כתב כן, ואין זה נכון חדא דלמה לי' לרש"י למימר הכי ואליבא דר"ש דלא קיי"ל כוותי' ומי דחקו לזה להכניס עצמו בפלוגתא ומי לא סגי לי' בכרת דשחיטה ועוד דלר"ש נמי בחציצה לחודא הוא דמצינו דאין קפידא דלא בעינן כעין פנים ומאי שייטא היא להעלאה שלא באש דלאו מתורת פנים בעינן לה אלא שאינה העלאה כלל מצד עצמה אלא הנחה בעלמא והגע בעצמך לר"ש דלא בעי מזבח ואפילו גובהה בעלמא לא בעינן כמבואר ברש"י דף ק"ח ע"ב גובהה בעלמא כו' שיהא נוח להשתמש ולא לחובת מזבח, שחטה והניחה במקומה או גררה פורתא ממקום למקום ואע"פ שאין שם אש יתחייב גם משום העלאה והרי קרא כתיב השמר לך פן תעלה והיכן היא העלאה של זו לא ע"ג גובהה של מזבח ולא ע"ג אש [ומסתפקנא לר"ש העלה בהמה חיה על האש ושחטה שם אם חייב משום העלאה או בעי הורדה והעלאה מחדש ועיין בזבחים דף פ"ה וברממ"ם פ"ג מפסוה"מ ה"ב] עוד העיר שם עד שי' רש"י מסנהדרין (דף פ"ט ע"ב) דפריך אליהו בהר הכרמל היכי סמכי עלי' ועבדי שחוטי חוץ ומשני היכא דמוחזק שאני ומדלא הזכיר אלא שחוטי חוץ ולא גם העלאה משמע דאיסור העלאה לא הי' שם, הנה באמת זו לק"מ דהכל בכלל שחוטי חוץ, אולם לחידודא בעלמא אמינא פרפרת לפלפולא דתנן בזבחים שם תומר בשחיטה מבעליי' כו' שהשוחט להדיוט חייב והמעלה להדיוט פטור (וכתב הרמב"ם פי"ט ממעה"ק ה"א עד שיתכוון לשם) וא"כ בסנהדרין דפריך הש"ס דלא ליהמני לאליהו בלא אות שה' צווהו ע"ז אבל אם צווהו ה' שרי לציית לי' שפיר הי' להם ענה שלא לעבור על העלאה, דהוו מצו לאתנויי בהעלאה שאם צווהו ה' ע"ז תהא ההעלאה לשם ואם לאו תהא ההעלאה שלא לשם וממ"נ לא עברו על העלאה ואין כאן אלא איסורא דשחוטי חוץ דבזה לא מהני תנאי דהשוחט להדיוט נמי חייב (והפר הוקדש מסתמא ע"י אליהו) ומשני היכא דמוחזק שאני ומהימן להו שבדבר ה' הוא בא אבל ביבמות דמיירי במוחזק לנביא אמת אלא דסד"א דאין שומעין לו כשאמור לעבור על אחת ממצות שבתורה עיי"ש בתוס' שפיר כתב רש"י דאיכא נמי כרת דהעלאה דלא שייך התנאי הנ"ל שהרי אין מסופקים כלל בנבואתו, אך יש להעיר דרש"י במתני' דזבחים פי' והמעלה להדיוט פטור משום העלאת חוץ וחייב משום עובד עבודת כוכבים כו' ועיי"ש בתוס' בע"ב ד"ה והמעלה, ונראה לכאורה דלשי' רש"י דוקא בכה"ג פטור אבל באינו מתכוון לשם חייב ופליג על הרמב"ם וא"כ לא שייך לדידי' התנאי הנ"ל דבכל אופן יהי' איסור ולא ברירא לי לע"ע בשי' רש"י ז"ל ועד"ז יש לישב נמי מה ששמעתי מקשים בזבחים (דף קי"ט ע"ב) בשלמא למ"ד זו תו ירושלים אבל שילה הוה שרי' במות היינו דכתיב ויקח מנות את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הגור לה' אלא למ"ד זו וזו שילה ובמות הוה אסירן מאי ויקח מנות, הודאת שעה היתה ומקשים הרי מכוח לא ידע מתחילה שהוא מלאך ה' ולא איתחזק לי' בנבואה והאיך סמך עלי' לעבור על מצוה שבתורה כדפריך הש"ס גבי אליהו, ולהנ"ל י"ל שהקדיש על תנאי אם מפי ד' הוא יהא קדוש ואם לא לא] וכ"ז נאמר רק לפלפולא בעלמא ומדי דברי אעיר דקדק לי לשון רש"י בסנהדרין שם במאי דפריך אליהו בהר הכרמל היכי סמכי עלי' ועבדי שחוטי חוץ ופירש"י שהרי בית המקדש הי' בירושלים, ומאי איכפת לן אם לא הי' הבית קיים והרי ירושלים אין ליה היתר ודאסרו הבמות לעולם, וצריך לדחוק דכוונתו שהי' אחר שנבנה הבית ואין הלשון מדוקדק

)** ו) אולם באמת בעל רה"מ טעה במחכ"ת בכוונת הרדב"ז וח"ו למישוי לי' להרדב"ז כטועה בדבר משנה ופתרון דבריו הוא זה דבירושלמי מגילה שם הלכה י"ב (בתר מתני' דאין בין שילה לירושלים כו') גרסינן ר"י בר מריי' שמע לה מן הדא אז יבנה יהושע מזבח לה' כו' שילו מניין ויקח שמואל טלה חלב כו' א"ר אבא בר כהנא ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל הוא ועורו ומחו"ז ולוי הי', אר"י אין מן הדא לית שמע מינה כלום דא"ר אבא בר כהנא ז' עבירות הותרו בפרו של גדעון כו' מאן דבעי ישמעינן טבאות מן ההיא דרשב"ג ותשובתו הרמתה כו' ויבן שם מזבת לה' ופי' הק"ע ר"י בר מריי' שמע לה מן הדא כו' דקדושת אוהל מועד ושילה יש אחריהן היתר [כדקתני במתני' דאין בין שילה לירושלים] אין מן הדא לית שמע מינה כלום דדלמא ע"פ הדיבור נעשה דפרו של גדעון יוכיח, והוא תמוה דהפירכא היא למאי דמייתי מקרא דטלה חלב דיש היתר אחר שילה ואמאי הפסיק בראב"כ דג' עבירות הותרו בשיו דהוא פליג וסבר דשלא בזמן היתר הבמות היו דאלו בזמן היתר הבמות אין כיהון וכו' ולמ"ל למדחי ממימרא דראב"כ על פרו של גדעון הרי ממימרא זו דעל שיו של שמואל יש כבר כדי דחייה והק"ע נדחק שם דמראב"כ נסתייע שהי' בבמה דאל"ה