דבר אברהם - ג מט

דוקא בדם פסולין דשכיחי דרבין על הכשר גזרינן דילמא אתי לאכשורי נמי היכא דיש בדם הפסול או בדם התמצית כדי לבטל את הכשר, ולהכי בדם בהמה וחיה רואין אותו כאלו הוא מים ולא גזרינן משום דלא שכיחי במקדש וכן בדם התמצית לר"א אליבא דר"פ משום דאינו מצוי לרבות על דם הנפש, כמבואר בזבחים (דף ע"ט ע"ב) ועי"ש, וא"כ שמנונית דבודאי אינו מצוי אי אפשר לעולם שיהא רבה על הדם ואמאי לא ליבטל. ומכש"כ דקשה לפמ"ש התוס' שם (ד"ה ה"ג) דלרב זביד הגזירה היא דילמא אתי לאכשורי דם הפסולין לזריקה בעינייהו וכן דם התמצית תה בודאי לא שייך בשמנונית כלל. ומצאתי שכבר עמד ע"ז בס' תורת מרדכי סי' קכ"ד ונדחק לומר דכיון דיש בה פסול יוצא לא נפיק מכל הפסולין והוא בכלל הגזירה, אבל דוחק גדול הוא דרק על פסולי דם גזרו ולא על שמנונית. ולכאורה קשה עוד יותר למאי דמבואר ברש"י זבחים (דף ע"ו ע"ב) דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו שייך גם בהזאות ומתנות, וכתבו התוס' שם דמקטיר בשר חטאת אפי' קודם זריקה והקטרת אימורין איכא משום כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו ועיי' בשמ"ק שם, ובמתני' (דף ע"ז ע"א) ס"ל לרבנן דר"א דגם במעלה לשם עצים איכא משום בל תקטירו בכל שממנו לאישים, וא"כ אפי' בלא יוצא מתערב תמיד שמנונית הבשר בדם ואיכא בל תקטירו, ובע"כ צ"ל דבטל בדם ומפורש היתרו וממילא ה"נ נימא לענין איסור היוצא שבשמנונית. ומזה יש להעיר למ"ש המרדכי דדבר שבא מתחלתו בתערובות אינו בטל ויש להאריך בזה

ב) בזבחים (דף ק"כ ע"א) עולת במת יחיד שהכניסה לפנים והוציאה לחוץ מהו מי אמרינן כיון דעיילא קלטה לה מחיצתה או דילמא כיון דהדר הדר, ופירש"י שהכניסה לפנים אחר ששחטה בחוץ וחזר והוציאה מהו מי נהוג בה דין קדשי במה גדולה ליטעון בתרומת חזה ושוק וצריך להחזירה לפנים או לא. והוא תמוה כיון דאמרת קלטה לה מחיצות כדר' אלעזר לעיל מינה ונהוג בה דין קדשי במה גדולה וצריך להחזירה לפנים א"כ מה תועיל החזרה לפנים הרי כבר נפסלה ביוצא אחרי שקלטוה מחיצות דקדשי במה גדולה בודאי נפסלין ביוצא וכמ"ש רש"י להלן מה יוצא כשר בבמה קטנה כו' והכי איתא בתוספתא שלהי זבחים אלו דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה כו' חוץ למקומו בבמה גדולה אין חוץ למקומו בבמה קטנה (ובגמ' בסוגיין לא הובאה סיפא זו דתוספתא). ומצאתי שעמד בזה בקרן אורה לזבחים שם וכתב ליישב דאפשר דהא דיש פסול יוצא בבמה גדולה הוא רק בקדשים הקרבים רק בגדולה כגון קרבנות ציבור אבל בראויין לגדולה ולקטנה אפי' הקריבן בגדולה אינן נפסלין ביוצא, שהרי קדשי במה גדולה שהקריבן בקטנה כשרין כדקתני במתני' (דף קי"ב ע"ב) קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן כו' ואם הקריבן בבמה פטור והיינו פטור וכשר וכמבואר בגמ' (דף ק"כ ע"א) ומר משני כאן בקדשי במה גדולה כאן בקדשי במ"ק עיי"ש ברש"י ולכן עולת יחיד דקרבה בזה ובזה אינה נפסלת ביוצא גם כשנקרבה בבמה גדולה והלכך שפיר כתב רש"י דיכול להיתירה. אבל לענ"ד אין זה נכון. חדא דמה ענין הכשר הקרבת קדשי במה גדולה בבמה קטנה אצל ענין יוצא בבמה גדולה, הרי הא דקדשי במה גדולה קרבין בקטנה מיירי רק כשהוקדשו ועדיין לא נשחטו בגדולה ומה זה ענין לשכבר הוקרבו בגדולה שלא יפסלו ביוצא, ועוד דעלה דההיא דיוצא אם עלה לא ירד שהיוצא כשר בבמה וזבחים דף פ"ד ע"ב) פרכינן וכי דנין דבר שלא בהכשרו מדבר שבהכשרו ופירש"י יוצא דמקדש מיוצא דבמה שאין שם מחיצה, ואי אמרת דגם בבמה גדולה כשר היוצא בקרבנות הראוין ליקרב בקטנה אכתי איכא למידן מיוצא דבמה גדולה שע"ז לא שייך לומר הכשרו בכך דאיכא מחיצה וקלעים אע"כ דיוצא פסול בבמה גדולה בכל גווני וליכא למילף אלא מבמה קטנה לחוד וזה הכשרה בכך

והנ"ל לתרץ דברי רש"י ז"ל דהא דקאמר וצריך להחזירה לפנים אין כוונתו כלל דלא מיפסלא ביוצא ומחזירה להקריבה שם ככשירה, אלא דנפסלה באמת ביוצא וצריכה לישרף כפסולי קדשים ומחזירה לפנים לשריפה, משום דקיי"ל דצריכין לישרף במקומן כמבואר בפסחים (דף פ"ב ע"ב) וש"ד וכיון דקלטוה מחיצות הוי מקומה בפנים ושוב אינה נשרפת בחוץ כפסולי במה קטנה. ומ"ש לפני זה ליטעון בתרומת חזה ושוק אע"ג דיצאה לחוץ שנפסלה ומאי חזה ושוק איכא ניחא ופשוט, דהא קאי בשלמים דאית ביה חזה ושוק (כלומר דהולך ותושב אתה דינים דקדשי במה גדולה שייכין בהם ובא גם לחזה ושוק) וי"ל דהוציא רק הבשר והדם נשאר בפנים וקיי"ל כר"י דאמר בזבחים (דף פ"ט ע"ב) בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים כשר הואיל וסופו לצאת

ג) במנחות (ודף כ"ה ע"א) ונשא אהרן את עון הקדשים כו' אימא עון יוצא שהותר מכללו בבמה ופירש"י מכללו בבמה מכלל שנאסר יוצא במשכן הותר בבמות נוב וגבעון דאין שם קלעים, והוא תמוה דבמתני' ר"פ פרת חטאת מבואר שהיו שם קלעים ובבמה גדולה יש איסור יוצא כמש"כ לעיל אות ב' וכבר עמד ע"ז התוסיו"ט מנחות (פ"ג מ"ב) וכתב דלכאורה אפשר לפרש דמאי דאמרו בגמרא שהותר מכללו בבמה היינו בבמת יחיד אלא דאי הכי משכחת לה הרבה שהותרו כדתנן להו בסוף זבחים, וא"ת אה"נ תקשה הכי ואימא אותן שהותרו בבמות יחיד וי"ל דלא חשיב הותרו מכללן אלא כשהותר בבמת ציבור עצמו, לכך נראה דהא דאמרינן אימא יוצא שהותר מכללו בבמה ר"ל קדשים קלים שאין בנוב וגבעון לא מחנה ולא חומה וקדשים קלים נאכלין בכ"מ כדתנן התם, ורש"י דלא ניחא ליה לפרש כך לשיטתו