דבר אברהם - ג מח

בבע"מ וכן בדף ל"ג ע"ב בפלוגתא דר' יוסי ור"ש כמו שדייקו התוס', והמאירי לא חש לזה

ג) ועל עיקר הדבר שבספרי, עפ"י הבנת המצפ"א שכן היא גם פשטות משמעותו דעיקר הדבר שאנו יודעין דזר שעבד בטהרה חייב הוא משום דבעבד בטומאה לא איצטריך קרא ולעבור בשתים אינו שייך כיון שענשו רק במיתה ביד"ש כמש"ל, קשיא לי דא"כ למ"ד בסנהדרין (דף כ"ד ע"א) דיומת דכתיב בזר הוא מיתת בי"ד בסקילה או בחנק לכל חד כדאית לי' שפיר איכא לאוקמיה קרא בעובד בטומאה ובא לחייבו מיתת ב"ד תר שעבד בטהרה מנלן דחייב וכ"ת אה"נ דלהך מ"ד אינו חייב אלא עובד בטומאה. ז"א חדא דלא אישתמיט מאן דלימא הכי והלכה רווחת היא דזר אינו עובד ומחלל בכל ענין. ועוד דבסוגיין דיבמות תנינן זר ששימש בשבת ובע"מ בטומאה וכו' ר"ש אומר אין כאן אלא משום זרות ובעל מום כו' והנה מיירי בזר ששימש בטהרה דאי בטומאה אמאי נקט זר ליתני סתמא טמא שעבד בשבת, והרי ר"ש דאית לי' התם בספרי דזר ששימש חייב סקילה ומוכח דלכו"ע קרא דזר מירי אף בטהרה, ונ"ל דלא ס"ל כאידך דספרי שאנו עסוקין בו ולאו דכו"ע הוא, וממילא מיושב קושית המצפ"א (ומההוא דספרי דר"ש ס"ל דזר ששימש בסקילה יש לדקדק קצת ברש"י (דף ל"ב ע"ב) חייב ב', ב' איסורי קחשיב דהא משום זרות אין כאן חטאת דהא על זדונו מיתה בידי שמים. ובמסקנא דשמעתין איירינן דאזדא אליבא דר"ש)

ד) ובההיא דשבועות שהזכרנו כתבו התוס' (ד"ה אי) ת"ל הקשה ר"ת, מה בכך אם הוא בר כרת מ"מ איכא נפקותא טובא דהא קי"ל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ואם בטל כרת נשאר עליו מיתה. (דאף דחייבי מיתה ביד"ש כמי חייבין מלקות ואם לקו נראה דנפטרו מידי מיתתן מ"מ בלקה מחמת מלקות דביאת מקדש לא נפטר מידי מיתה דעבודה)

ונ"ל ליישב קצת. דבמכות ודף כ"ג ע"א) תנן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם כו' דברי ר' תנינא בן גמליאל ואמרין עלה א"ר יוחנן חלוקין עליו חבריו עלי' דר' חנינא בן גמליאל, וכתב הריטב"א שם איזהו המה חבריו ר' ישמעאל ור"ע דס"ל ג"כ במכות (דף י"ג ע"ב) דחייבי כריתות חייבין מלקות וס"ל דאין נפטרין מידי כריתתם. ובספרי שאנו עסוקין בו וכן בסנהדרין ודף פ"ד ע"א) איתא זר ששימש במקדש תניא ר' ישמעאל אומר נאמר כאן והזר הקרב יומת כו' מה להלן בידי שמים אף כאן בידי שמים, ושפיר פריך ר' זירא לרבה זר ששימש היכי משכחת לה למ"ד דאינו אלא ביד"ש ור' ישמעאל היא דליכא תנא אחרינא דס"ל מפורש הכי, ולכה"פ לר' ישמעאל מיהא תיקשא, וליכא למימר כ"מ אם יפטר מכרת ע"י המלקות דר' ישמעאל לא ס"ל כלל דמלקות פוטרין

ה) ומידי דברי בסוגיא דיבמות ארשום בזה הערות קטנות שעמדתי עליהן

א) בדף ל"ב ע"ב א"ר אבהו מודה ר"י באיסור מוסיף ויש לדקדק לפי"מ דמשמע בתוספתא פ"ה דברייתא דבא עליה חייב עליה משום אשת אח ומשום אחות אשה קאי אמתניתין דשני אחין כו' והא אוקימנן למתניתין דאידחיא מהאי ביתא לגמרי (ולכאורה מסתמא משמע דלית לי' עוד אחין) א"כ מאי איסור מוסיף איכא. ובמנחת בכורים לתוספתא מפרש לה באח אחד (מה שאפשר באמת לצייר אף ביש עוד אחין ואסורה עליהם מהאיסורים אחרים שנעשו אח"כ). ובחסדי דוד שם עלה על דעתו שהיא ברייתא אחרת וזו אפשר דלא קיימא אמתניתין, וצ"ע

ב) בדף ל"ג ע"ב תוד"ה ואיסור כולל אתניין, אבל לר' יוסי מחייב תרתי באיסור כולל דלא מצי למימר דאליבא דר' יוסי נמי אתנייהו לפטור כו' דבבת אחת פשיטא לי' לבר קפרא דלר' יוסי מיחייב תרתי כו'. וצ"ע לפימ"ש לעיל (עמוד א' ד"ה בר קפרא) לחלק בין בבת אחת דאחות אשה לשאר בבת אחת משום דהני אסורי הותרה בהדי ההיא דלא הותרה א"כ שפיר מצי לאוקמי אף לר"י, ולכאורה הי' אפשר להקשות גם מש"ס ערוך מיתיבי זר ששימש כו' אילימא לר"י השתא לר"י באיסור כולל מיחייב שתים באיסור בת אחת מיבעי' ולפי"ד התוס' הא אפשר לומר דבאיסור כולל מודה בר קפרא דאית לי' לר"י דפליג רק בב"א משום דהותרה, אבל אינה קושיא כלל שהרי גם באיסור כולל של ר"י איסור השני הותר מכלל ועיין זבחים ע"ב וברש"י שם) ומ"מ אית לי' מכ"ש איסור בבת אחת דיחול אף שהותר. ואף דברי התוס' יש ליישב קצת דאי אית לי' לבר קפרא האי חילוקא דהותרה ליכא למילף ממליקה לאידך דאפשר דבמליקה פטור מנבילה משום דבנבלה איכא תרתי דהותרה וקיל שאינה אלא בלאו אבל שבת אף שהותרה מ"מ כיון שהיא בסקילה חל. ועיין בתוס' שאחר זה ד"ה אר"י

סימן ז

פירורי קדש

א) בזבחים (דף כ"ה ע"ב) היא בפנים ורגליה בחוץ חתך ואח"כ שחט כשירה וכו' ומסקינן דאם קיבל ואח"כ חתך פסולה משום שמנונית בשר הרגל שנפסל ביוצא וחתר ומתערב בדם המזרק

וקשה לי אמאי לא נימא דבטלה השמנונית ברוב הדם דאע"ג דדם פסול אינו בטל משום גזירה היינו