דבר אברהם - ג מו

משום איסור אחר כיון דסוף סוף אין זה האיסור שהי' בחייה, וכיון דבעת שנולד הספק לא הי' לנו לאסור משום החזקה אטו אח"כ כשיזרוק הדם ויותר האיסור תתקלקל השחיטה (ואין להעיר בזה כלל מספק דרוסה מחיים כמובן למעין קצת) ובר מן דין יש ליישב קושית הנו"ב שם על דברי הריב"ש דרובא לא עדיף מתרי חזקה מפרה אדומה ועיי"ש לשיטת הסוברים דמחזקינן מאיסור לאיסור והיינו, דחזקת איסור הוא אמה"ח. כיון דהפרה ביכו"כ אסורה איך תאמר דנחזיק דוקא לאיסור נבלה.**(ולדברי הנו"ב קשה למה הביא רבינו חיים ממרחק לחמו ולא זכר חזקת אינה זבוחה, ולאמר דבאמת כיון הר"ת להוכיח מכאן דרובא עדיף מתרי חזקה אכתי זה דוחק, ועוד לומר דבשביל זה לא הזכיר רק חזקה אחת דטמא, ולדידי נאמר דהר"ח ס"ל דחזקת איסור הוא אמה"ח ומש"ה לא שייך זה בפרה, ולהסוברים חזקת אינה זבוחה אכתי אין להוכיח מכאן היפוך הריב"ש די"צ דאינהו ס"ל דחזקה לא שייך אלא בדבר שבו נולד הספק כהריטב"א עירובין ל"ו ולא שייך חזקת טמא להכא)**

ב) כתבת ליישב קושייתי על השמ"ק וסיימת ומ"מ מקום יש לבע"ד לחלוק, אני הוא הבע"ד ואני הבא לחלוק

ג) כתבת דאף לר"ע דוקא בדוקין שבעין אם עלו לא ירדו והעירות מדברי רש"י זבחים פ"ה ע"ב. גם אנכי זה העירותי מדברי רש"י הללו, אכן פשטות הסוגיא דאר"י מפני שכשר בעופות הלא זה שייך בכל המומין, ודברי רש"י קשה להבין פשט הפשוט במה דקאמר דמחוסר אבר שאני משום הקריבהו וכו', והלא מחוסר אבר פסול גם בעופות מקרא דמן העוף ממילא אם עלו ירדו וצע"ג**(ולפי"מ שראיתי כעת ברס"י תולין כ"נ ע"א משמע דגם בעוף פוסל מום גדול וגם שם פירש דמחוסר אבר פסול משום הקריבהו והדבר תמוה, עכ"פ חזינן טעמא דרש"י דבשארי מומין ירדו הוא משום דגם בעוף פסלי וכפשטות הסוגיא, א"כ כיון דחזינן דחצי קנה פגום אינו פוסל בעוף ממילא כה"ג בבהמה אם עלו לא ירדו וחייב בשחוטי חוץ:)**

ד) ועל דבריך באות ז' רק דבר אחד אומר דכמו דהיתה הלכה על ההכשר כן ידין הלכה על המצוה, ועיקר השגתך אתי היתה בעת כתבי בפעם הראשון אבל הסברך למה לא תימא בבהמה שצריך לשחוט גם הוורידין מדאורייתא אין לו מקום כאן, דאין ע"ז שם שחיטה

את זה כתבתי נגד רצוני שחפצתי לעיין כראוי בכל הדברים אך מכתב שהגיע אלי בזמן אחד עם מכתבך אמש, מוציו"ט מלובלין מהר"ר כו', מכתב ארוך מלא כל גדותיו תורה, ובו יבקשני שאשיבו גם אני חידושי דאורייתא יכריתני לשים עין עליו, ועוד נתראה במכתבינו הבאים אי"ה

אחיך הדורש וש"ת יעקב כהנא שפירא

אחרי כתבי נתעוררתי ע"ד הערתך מאפשר לצמצם הכא דמוקי בחצי קנה פגום והוא בדוקא לא פחות ולא יותר ואיך חייב משום שחוטי חוץ, ולר"ע מספקא לן בבכורות עכ"ד

ונ"ל ע"פ שיטת הרמב"ן או הרשב"א, לא אזכור כעת ואין חפצי לחפש, דהא דאדם אוסר דבר של חברו ע"י מעשה הוא רק מדרבנן, וכבר הקשיתי דלפי"ז מאי פריך מחטאת דשחוטי חוץ אידך מחתך עפר בעלמא כיון דמדאורייתא שחיטה מעליא הוי, ומצאתי קושיה זו בס' ישוע"י יו"ד וזכורני כי נכדו הגאון ז"ל מתבל שם בטוב טעם, עפי"מ שהוחלט דלעניני ממון הפקר ב"ד הפקר וקנין דרבנן או להיפך הוי לענין דאורייתא כדאורייתא, וא"כ משהתחיל לשחוט דנאסר מדרבנן הא יופקע הקנין של הקדש או של חבירו ושוב כששוחט המשהו השני נאסר מדאורייתא, נמצא דלקושיא צריכין אנו לשני משהויין: **(לא תתמה על החפץ כי במס' עירובין תמצא לו חבר:)** ופשוט דבנידון א"א לצמצם אנו דנין על משהו. וא"כ גם אם הוא פחות משהו מחצי קנה עדיין חייב משום שחוטי חוץ דהמשהו שעד החצי אינו אוסר אלא מדרבנן ולאחר החצי בא בב"א, וייטיב להביט בסימן הנ"ל אולי לא אזכור היטב את דבריו ואגב אוסיף שנית ידי לבאר את דברי במכתבי הראשון אשר כתבת כי לא כתבתי בבירור, והוא, הנחתי הראשונה דשיעור שאמרה התורה כן תעשה לא שייך בי' אי אפשר לצמצם. דהתורה אמרה שנעשה לפי ראות עינינו ואם לא אפשר לנו לשער בצמצום, בודאי השיעור כפי שנשער אנחנו, וא"כ לכאורה מאי העירו התוס' גבי שחיטה למ"ד מחצה כרוב דאי אפשר לצמצם, כיון דהשיעור הזה נאמר לנו מסיני, ולזה אמרתי דהכא לא ניתן השיעור לשחוט מחצה, אלא שלא לשייר רובא, ואם כן הוא הדבר, דאנו אין בידינו לצמצם החצי, שלא לשייר רוב. כן כוונה ההלכה שנשחוט רוב לבל לשיירו, וכיון דכן כוונת ההלכה שבשיעור שחיטה ממילא אזדא לה קושייתך ממליקה, וכמדומה לי הדברים מבוררים

כפי הנראה יש לרש"י שיטה חדשה בהקריבהו נא לפחתך לאסור גם מה שאינו בכלל המומין, ומקור חדש נפתח הדורש עיון, וטוב לראות במפרשים חולין כ"ג ע"א על דברי רש"י שהבאתי ולדאבון לבבי אינם עוד ת"י

אחר משך זמן הוציא אחי הגאון ז"ל לאור את ספרו הנפלא "נאות יעקב" וכמדומה שיש לו שם אריכות בדברים הנ"ל וכעת אין הספר ת"י לעיין בו

תשובה לאחי הגאון ז"ל על מכתבו השני לא נמצא בתוך כתבי, אספתי בזה דבריו הנחמדים, ואם יש