דבר אברהם - ג מה

ד) כתבת דלקושייתי אין אנו צריכין כלל לדברי התו' דדף כ"ח ומהגמרא דדף ל' דקאמר מכי שחיט פורתא מידחי לי' ופירש"י דאין לך מום קבוע גדול מזה ומהו המום הסימן שנחתך, וה"נ בחצי קנה פגום, אנכי לא כן עמדי, אני חושב שהמום דגבי פסח הוא כשנגע כבר בושט דלא הדר בריא דאף אם יתרפא ויעלה קרום הרי קי"ל דקרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום וסופו להתפרק ומשו"ה הוי מום קבוע גדול, אבל בעור לחוד ואפילו בחצי קנה פגום דהדר בריא אפשר דאינו מום ולק"מ אבל מדברי התוס' קשה

ה) כתבת ויותר נ"ל דקושיית התוס' תהי' דמאי דחיק לאוקמא דוקא בעוף הלא מצי לאוקמי בבהמה. ואף דהוי מום אתיא מתניתא כר"ע דאם עלו לא ירדו וחייבין גם על בע"מ בחוץ. אני הנני מסתפק דילמא לא אמר ר"ע אלא בדוקין שבעין דוקא כמבואר בזבחים (דף פ"ה ע"ב) ועיין ברש"י במתני' ודף פ"ד ע"א) ובבכורות (דף ט"ז ע"א) ברבנו גרשום וז"ל ור"ה מתני חייב ומוקים להאי כו' בדוקין שבעין דאינו נראה בגלוי כשאר מומין, ויש לדון בזה, (ויש לעיין אי כר"ע אתיא תפשוט דבידי אדם אפשר לצמצם דאל"ה למה חייב ג' חטאות מספיקא, והכא לא שייך לתרץ כמ"ש התוס' כ"ח ע"ב דגם בפחות וביותר ממחצה פטור מחטאת דשחוטי חוץ והוי לי' פלגא בצמצום מיעוטא, ואליבא דר"ע מספקא לן בבכורות (דף י"ז ע"ב) שהרי ס"ל דבידי שמים אי אפשר לצמצם ועיין בתוס' (דף מ' ע"ב ד"ה אי הכי)

ו) כתבת ובמה שכתבת להעיר על דברי "בית הלוי" מקושית התוס', דא"א לצמצם כו' ואמרת דכוונת הש"ס בבכורות היא משום דכל שיעורא דקאמר רחמנא בפירוש הוא לפי ראות עיני אדם דלא ניתנה תורה למלאכי השרת, הנה סברה היא וכל הרוצה לצדד יאמר כדעתו. ואנכי לא אראה בזה מה שהועלת דשפיר נוכל לאמר דרחמנא אמר שחוט מחצה והוא בדיוק דוקא דליכא ספיקא קמי שמיא ואנן דמספקא לן בע"כ נוסיף כל שהוא בכדי לצאת מן הספק ולדעתי דברי הש"ס מוטעמים יותר כמ"ש אני, ואתה לפי דרכך תוסיף לומר דסברת הגמ' לא שייך בשחיטה לומר כל היכא דמצית ניחא לי' לרחמנא. שלא הוזכר בהלכה לשחוט מחצה אלא לא תשייר רובה נאמרה, וא"כ זה תלוי בזה דאם בידי אדם אי אפשר לצמצם בודאי כוונת ההלכה שישחוט רובא לא אראה בזה עוד יישוב נכון, ותו לפי"מ שתרצו התוס' בשם רבנו שמעון דאמוראי דהכא ס"ל א"א לצמצם ומכשרו משום דיש שני צדדים להתירא, ולפי דבריך משו"ה נימא דכוונת ההלכה הוי מחצה בצמצום משום דתוכשר מספיקא, וזה לא ניתן ליאמר, והדברים בזה בכלל אינם ברורים לי עוד שלא כתבת דבריך ברורות

ז) כתבת לתרץ דשחיטה שאני דמלבד המכשיר אית בה גם מ"ע דוזבחת וע"ז שייך לכתחילה ודיעבד, ומ"מ דברי הגאון בית הלוי צדקו לשיטת רש"י דס"ל דוזבחת לאו מ"ע היא. ועל יסוד זה תאמר דבמליקה ניחא דגם רש"י ס"ל דבקדשים איכא מ"ע דושחט כמ"ש הגאון ז"ל בספרו סימן כ"ג. לא אבין דבריך. למה לא תאמר דבעוף קדשים צריך לכתחילה מדאורייתא כל שני הסימנין, אף לשיטת רש"י דאית בהו מ"ע, למה לא תאמר דבבהמת קדשים צריך לכתחילה לשחוט גם הורידין מדאורייתא, אלא פשוט דמ"ע דוזבחת ודושחט אינו כולל אלא שיעור ההכשר מה שהוא הכשר שחיטה, יש עליך מ"ע לשחוט, וא"כ למ"ד שאין הכשר שחיטה אלא בחצי סימן היאך נימא דמ"ע דוזבחת מוסיף גם חצי השני, והרי הוא כידה ורגלה, אתמהה, ועיין בדף כ"ט ע"ב ומאחר דאפילו פסולה דרבנן ליכא למה לי למרק וברש"י שם

סימן ה

ע"ז כתב אחי הגאון ז"ל שנית

אמש הגיעני מכתבך היקר, ויהי לי לעונג. והנך מונה והולך אחת לאחת וקוטף את ראשיהן מלמעלה, והייתי גם אנכי כמלקט, מאלם אלמים ומקים אלמתי, למען הציבנה

א) כתבת לקיים את דברי הרב, חדא: משום דחזקת איסור מגרעא לחזקת הגוף, ותו דקודם שנתרפאה אית לה חזקת איסור למזבח, והנה איסור זה משום מום העובר בודאי דחזקה עשויה להשתנות היא אשר כבר דחוה רבים מחזקה והדברים עתיקים בזה, אולם חזקתו הראשונה של אינה זבוחה. אי בעינא אמינא דחזקת הגוף הוא עדיף מכל שארי חזקות כמ"ש בכתובות ע"ה ע"ב ועיי"ש בתוס' דאף תרתי לריעותא לא מהני: וקשה לי טובא על קושית התוס' מהמבואר ריש נידה דתרתי לריעותא בעי דוקא חסר ואתאי ועיי"ש בתוס' לענין שחיטה ובחולין דף יו"ד, ואולי במומין שייך חסר ואתאי, ואפונה] ואי בעינא אמינא, מי הגיד דנקו"ה נבלה לשיטת תוס' אחוי לי שטרך. ואי בעינא עוד אמינא כלך לך אצל סברת הנו"ב מהדו"ק אהע"ז סימן מ"ג דנגד חזקת אינה זבוחה איכה חזקת טהרה, וכעת נ"ל דלרש"י דחזקת איסור שבחיי' הוא אמה"ח וס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור, א"כ בקדשים לא יהיה שייך כלל חזקת איסור בשחיטה, דבקדשים גם אם השחיטה כשרה אכתי אינה מותרת בעת השחיטה, וכדקרי לה הש"ס ריש פ' אותו ואת בנו לשחיטת קדשים שחיטה שאינה ראויה משום דקודם זריקה לא הותרה עוד, וא"כ לא שייך לומר אחר שנשחטה העמידנה על חזקת איסור כדי לומר שהשחיטה לא עלתה יפה כיון דגם אם עלתה יפה אכתי אסורה, ומה לי דאסורה משום נבלה או