דבר אברהם - ג מד

מחצה לא אפשר לצמצם, אכן פשוט ניחא דבשחיטה לא הוזכר בהלכה לשחוט מחצה אלא לא תשייר רובא, ואם כן זה תלוי בזה דאם בידי אדם אי אפשר לצמצם בודאי כוונת ההלכה שישחוט רובא, זהו כוונת ופירוש התוס' לדעתי, וא"כ אין מקום להערתך ממליקה כמובן שתלוי בדין שחיטה

והערתך השניה דלמ"ד מחצה לא ימלוק רוב הסימן בחטאת העוף, גם אני העירותי כן מכבר על דבריו, אולם נראה לי ליישב, דהערה זו הלא בנויה על היסוד של "בית הלוי" דבמכשיר לא שייך לכתחילה ודיעבד מדאורייתא, וסברא זו כבר כתבוה התוס' בגטין ג' ע"ב בסופו. ועיין בפנ"י גיטין כ"א ע"ב, ולדידי קשה. על יסוד זה ממ"ש הרמב"ם ריש הלכ' שחיטה דבעוף בעי שתי סימנין לכתחילה מדאורייתא, ונ"ל דבשחיטה שאני דמלבד המכשיר אית בה גם מ"ע דוזבחת וע"ז שייך לכתחילה ודיעבד. ומ"מ צדקו דברי הגאון ז"ל על שיטת רש"י שדעתו כדעת הריצב"א דוזבחת אינו מ"ע כדמוכח מפירושו במסכ' ביצה כ"ה ע"א לענין אין מחזיקין מאיסור לאיסור, שפי' אמה"ח. וא"כ בקדשים דגם לריצב"א איכא מ"ע דושחט כמ"ש הגאון ז"ל בספרו סימן כ"ג שייך בו לכתחילה ודיעבד מדאורייתא, א"כ אי הוי צריך עוף קדשים שחיטה הוי שייך בו מדאורייתא כל הסימן לכתחילה וא"כ במליקה כה"ג אין איסור הבדלה, ופשוט

אחיך הדורש וטובך יעקב כהנא שפירא

סימן ד

חזרתי וכתבתי לאחי הגאון ז"ר=ל

א) הבאת בשם רב אחד שרצה לומר דבההיא דתוס' דף כ"ח הוי מום עובר ופסול לשעתו ועד פסח שני יתרפא, וכתבת שאין בדבריו כלום דא"כ ליבדוק וימתין עד שיתרפא, מאי אמרת דילמא עכשיו ניקב הרי איכא חזקת הגוף ורובא ובכזה גם ר"מ מודה כמ"ש התוס' חולין פ"ו ע"א, ולדעתי אפשר לקיים דבריו, חדא דהכא איכא חזקת איסור כנגד חזקת הגוף והו"ל חזקה לגבי חזקה ונשאר רובא ומיעוטא לחודייהו וחייש בהו ר"מ מדרבנן מיהת, ועיין בתוס' חולין דף פ"ו ע"ב ד"ה סמוך מיעוטא **( ) הגה. מתוס' שם ויותר בקדושין דף פ' ע"א) מתבאר דנשאר פלגא ופלגא בלא חזקה. וק"ק מגיטין דף ב' ע"ב אימר דאמרינן ע"א נאמן באיסורין וכו' דלא איתחזק איסורא אבל הכא איתחזק איסור דא"א הוי' דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים רוב בקיאין הן. ואפילו לר"מ דחייש למיעוטא וכו' ולפי הנ"ל דנשאר פלגא ופלגא כבלא חזקה לר"מ שוב יהא ע"א מהימן ומאי פריך ולר"מ וכו', וידוע שאיפלגו בזה קמאי, ועיין בתשובח מהרי"ק סימן ע"ב שהאריך בזה ודעתו דבליכא חזקה ע"א מהימן. ואגם אעיר בהא דסוטה דף מ"ז ע"ב בעד אחד אומר ראיתי את ההורג וע"א אומר לא ראיתי כו' טעמא דמכחיש לי' וכו' הא לא מכחיש לי' ע"א מהימן מה"מ וכו' ולכאורה קשה קצת מאי שנא מכל איסורין שאין חזקה עמהן שע"א נאמן, ואולי נאמר דבהא דבשנים אומרים ראינו את ההורג אין מביאין עגלה ערופה היינו דוקא בעדות עזו שהי' הרוצח ראוי להרג על פיה משא"כ עדות ע"א שלא הי' הרוצח נהרג על פיה, וכיון שכן עדיין לא הוכר הרוצח מיקרי והי' ראוי להביא עוד ע"א ולהכי פריך [כמסקנא תני לא היו עורפין] מה"מ. ומ"מ הלשון ע"א מהימן מה"מ ק"ק. אולם אח"ז ראיתי במאירי סוטה (דף מ"ו ד"ה חלל זה) שכ' תם על טריפה מביאין עגלה ערופה אע"ג דלא הי' הרוצח חייב מיתה, הרי דענין ע"א לא תלוי במיתת הרוצח, ובסוף מנחת חנוך (מצוה תק"ל) כתב מסברא דנפשי להיפוך ודבריו נדחים מפני דברי המאירי, ועיין ברש"י במשנה לא היו עורפין וכו' ואעפ"י שאינו עכשו בפנינו לדונו, משמע בראוי לדונו מיהא בלא התראה משמע ודאי דלכו"ע אין עורפין כיון דבעצם יש כאן דין מיתה. (אחרי שנים הרנה הדפסתי ב"ה ספרי ר רר אור "דר י רי יה ו"א סי' ה"א.)** ובדף י"ב ע"א ד"ה פסח ובגמ' דף ו' ע"א. הא חדא. ועוד אפ"ל דבהמה זו יש לה חזקת איסור למזבח קודם שנתרפאה ושוב נימא בה סמוך מיעוטא כו'. (אח"ז ראיתי שהרש"ש עמד על דברי התוס' (דדף כ"ח) מההיא דזבחים (דף כ"ו ע"א) חותך באבר עד שמגיע לעצם ופירש"י דלאו מום הוא, ומאי נ"מ חתיכת העור של הרגל ובין חתיכת העור של מקום שחיטה, אמנם השמ"ק שם כתב וז"ל דמ"מ מום עובר הוי קודם שיגיע נמי לעצם ולא מצי מקריב לי' עד שיעבור המום אבל בקבלה לא הוי פסול מום עובר וקרינא בי' שפיר מדה הפר שהיה כבר בו. עכ"ל)

ב) כתבת להקשות על דברי השמ"ק דהוי מום שבסתר, וע"ז פשוט אפ"ל דלהשמ"ק לא פרידת הסימנים בלחוד הוא דהויא המום אלא קריעת העור ומסמוס הסימנים בהדי הדדי הוא דהוי המום והוי מום שבגלוי, ומקום יש לבע"ד לחלוק

ג) כתבת לחדש דמום שבסתר אף שאין פודין על ידו מ"מ פסול למזבח ותמכת יסודך במתנית' דבכורות (דף מ"א ע"א) וחוטין הפנימין שנפגמו שאין שוחטין עליו לא במקדש ולא במדינה, לדעתי לאו כללא הוא בכל מומין שבסתר אלא בהא לחודא משום דהוי מום קצת ואינו מן המובחר. וכן נראה מדברי הרמב"ם (פ"ב מאיסורי מזבח ה"ח) יש שם ארבע חוליים אחרים אם נמצא אחד מהם בבהמה אין מקריבין אותה, ומני להו הני דמתני' ולא כייל בסתמא כל מומין שבסתר. ובר מן דין נראה דמן המובחר הוא ענין בפ"ע ולא מענין המומין ולהכי להרמב"ם אם הקריבן הורצו.