דבר אברהם - ג מא

ואברי עולה אינן נפסלין ביוצא משעת שחיטה האיך ילפינן קידוש שתי הלחם דכבשי עצרת מקידוש הלחם דאיל נזיר לכל דיניהן, והרי י"ל דשאני איל סיר שהוא שלמים וא"כ הוכשר בשרו ואימוריו ליפסל ביוצא משעת שחיטה ולכן הלחם נמי נפסל ביוצא מההיא שעתא כזבח עצמו, משא"כ כבשי עצרת שהן עולות ולא הוכשרו גם איבריו ליפסל ביוצא משעת שחיטה ה"ל לא הוכשר גם הלחם שלא יהא הלחם חמור מגוף הזבח אע"כ דגם אברי עולה ואימורי קדשי קדשים נפסלין ביוצא משעת שחיטה ואילך. וכן משמע מהתוס' דאע"ג דסברי דכל דבר שיש בו עבודה אין קידוש כלי מכשירו ליפסל ביוצא מ"מ מנחת כהנים וחביתי כ"ג דלית בהו קמיצה נפסלין ביוצא מקידוש כלי ואילך אע"ג דבעו הקטרה כליל למזבח, אלא ודאי דעבודת הקטרה אינה מונעת מלהכשיר ליפסל ביוצא ע"י קידוש כלי וה"ג בשחיטה, וסברא פשוטה היא דהכשר ליפסל ביוצא נחית קודם עלייהו לראשו של מזבח. וקצרנו בפרט זה והענינים עמוקים מאד

סימן ב

בענין

מומין

(משא ומתן קצר מימי עלומים עם אחי הרב הגאון מהור"ר יעקב ז"ל)

מתוך מכתב שערכתי לאחי ז"ל

בתוספות תולין (דף כ"ט ע"ב) ד"ה כגון ששחט סימן אחד בחוץ פי' בקונטרס בעוף קדשים וקשה לפירושו דמ"ט דמאן דפטר כו' ונראה לפרש דאיירי בבהמה וכו', וא"ת ובסוף פירקין גבי הא דתניא השוחט חטאת בשבת בחוץ לעבו"כ חייב ג' חטאות ומוקי לה בחטאת העוף שהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כו' והשתא אכתי כיון דבבהמה נמי מיחייב בסימן אחד משום שחוטי חוץ לשמעינן זבת ובחצי קנה פגום כו', ולכאורה קשה לפימ"ש התוס' לעיל (דף כ"ח ע"ב ד"ה כי ממסמס) דאי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין מום גדול מזה, וא"כ מאי הקשו דלשמעינן זבח ובחצי קנה פגום הרי מכיון שנפגם חצי קנה כבר נעשה בעל מום שאינו ראוי לפתח אוה"מ וחטאת דשחוטי חוץ מאי עבידתה, משא"כ למאי דמוקי הש"ס בחטאת העוף דאין תמות תכרות בעופות, וכ"ת כיון דלפי"ד התוס' בכל שחוטי חוץ מתחלת שחיטתו נעשה בע"מ ואינו ראוי עוד לפתח אוה"מ, דמי לא חייבה תורה שוחט רחוק מעזרה שאם יכניסוהו לפנים לגמור שחיטתו יפסל בשהייה, לכן מעכשו הוי בע"מ כמבואר לקמן (דף ל' ע"א) נהי דאידחי מפסח מדמי פסת מי אידחי ופירש"י שאין לך מום קבוע גדול מזה. והרי בא הכתוב או עז במחנה דלא תימא דאין שחוטי חוץ אלא חוץ לשלש מחנות כמבואר בזבחים (דף ק"ז ע"ב), והרי גם בלילה חיבתה תורה לשחוטי חוץ (זבחים קי"א ע"ב) אף שא"א להכניסו ולגומרו בלילה ואם עלה ירד ונעשה בע"מ מתחלת שחיטתו שהרי הוא דומה ממש לפסח במועד הנ"ל ושוב לא ליחייב על הגמר, ובע"כ לומר דבהכי חייבא רחמנא ומום כזה שנעשה ע"י שחיטה לא יפטור דא"א בלאו הכי, כמ"ש התוס' (ב"ק דף ע"ב ע"א ד"ה דאי ישנה לשחיטה) דממאי דחייב רחמנא אחולין בעזרה ושחוטי חוץ לא מני למפרך אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מכי שחטה פורתא אסרה ואידך מחתך עפר בעלמא הוא כו' איכא למימר דבהכי חייבא רחמנא, ז"א דדוקא בנעשה בע"מ בשחיטתו בשעת שחיטה איכא למימר דבהכי גלי רחמנא. דא"א בענין אחר משא"כ בחצי קנה פגום מקודם כך לי בדרך שחיטה כשלא בדרך שחיטה הרי הוא ככל בע"מ דלא אשכחן דגלי רחמנא בכה"ג

וחוכך אני אם יש מקום לומר דכיון דעור וחצי קנה ליתנייהו כלל בשחיטה לא שייך גבייהו לחלק בין נעשה בשעת שחיטה לשלא בשעת שחיטה, דשחיטה גבייהו כחתיכה בעלמא היא וכיון דגלי רחמנא דמום כזה לאו מום הוא למיפטר בשחוטי חוץ ע"כ דגלי רחמנא דכל שהוא כדרך שחיטה לאו מום הוא ואפילו נעשה מקודם נמי דינא הכי, והגע בעצמך למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף הרי שם שחיטה גם על החצי קנה הראשון ואינו נתשב כפגום מקודם). ואפשר לומר דלמאי דנימא דאיירי בזבח (דאית בי' גם קרבנות צבור שדוחין את השבת) לא נוקי בשהיה חצי קנה פגום ועומד אלא בששחט חצי קנה בפנים והוציאו לחוץ והוסיף עליו כל שהוא שלא נעשה בע"מ חוץ משחיטה זו

אולם לפי"ז כיון דבע"כ באנו לומר שנעשה בה מקצת שחיטה קודם שחיטה זו בחוץ שאנו דנין עליו, מאי הועילו התוס' בתירוצם דהא דמחייב בסימן אחד היינו משום דגמר השני בפנים אבל התם בשוחט לעכו"ם מכיון דנאסרה בסימן ראשון לא חשוב סימן שני אלא כמחתך בעפר כו', דמ"מ בין לשיטתם ובין לשיטת רש"י יקשה דבנוקמי בזבח ובששחט מקודם ושט וחצי קנה בפנים והוציאו לחוץ וגמרו דכולהו בהדי הדדי קא אתי וחייב לכו"ע, דע"כ לא פליגי ר"י ורשב"ל אלא במיעוט סימנין קמא אי מיקרי שחיטה אי לאו אבל בגמר רוב סימנין דהויא שחיטה לכו"ע חייב אהאי מקצת שהרי בשיעור שחיטה בחוץ לא פליגי וא"כ גם לשיטת רש"י יקשה

ואי לאו דהוה דחיקה לי מאי דאסיקנא להלן ה מקום לכאורה לומר דלמ"ד אינה לשחיי