דבר אברהם - ג מב

אלא לבסוף אין פירושו דמיעוט בתרא של הרוב כשהוא לעצמו כבר הוי שחיטה. אלא דכל השחיטה מתחילתה ועד סופה, זו המעשה כולה היא דהויא שחיטה והגומר רק מיעוט בתרא של הרוב לחוד לאו שוחט הוא, והי' נראה לומר לכאורה יותר דבהא הוא דמיפלגי ר"י ורשב"ל אליבא דרב יוסף, דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף כל מיעוט ומיעוט מיקרי שחיטה גם בפני עצמו (ורק להכשרה צריך שישחוט רוב), ולמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף האי מיעוט לא מיקרי שחיטה אלא חלק מהשחיטה הוא דהוי שאין חייבין עליו בשחוטי חוץ ושחיטה לא מיקרי אלא השחיטה כולה, דאי אפשר לומר דלמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף לא הוי שם שחיטה כלל עד לבסוף, דא"כ היאך יתחייב לשיטת התוס' בבהמה בסימן אחד משום דעשה מעשה חטאת העוף והרי התורה לא חייבה אלא בשוחט וכיון דלא הוי שם שחיטה על המקצת כלל הרי הוא כעשה מעשה חטאת העוף בנחירה, אע"כ דשם שחיטה גם על המקצת אלא דלא מחייב משום שוחט מפני שלא עשה כשיעור שחיטה. ע"ז שפיר נימא דשוחט כשיעור שישנו בפנים בחטאת העוף סגי וחייב ובזה איפלגי במיעוט סימנין. דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כל מיעוט ומיעוט יש עליו שם שחיטה שלמה ויש בו שיעור לחייבו בחוץ משום ההוא פורתא, ולמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף שחיטה שלמה לא מיקרי אלא השחיטה כולה ומיעוט סימנין אין בו שיעור לחייב

ובהא י"ל איפלגו רבא ורב יוסף, דרבא סבירא לי' דר"י ורשב"ל פליגי אי מיקרי שחיטה כלל, ומשו"ה למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף יש שם שחיטה על המקצת ג"כ וכיון דשם שחיטה עלה אלא דחסר שיעורא מכיון שעשה כשיעור מעשה חטאת העוף חייב דזהו שיעורי' ולמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף לא מיקרי שחיטה כלל, ומשו"ה אף בעשה מעשה חטאת העוף פטור. ורב יוסף ס"ל דבהא כ"ע לא פליגי דשם שחיטה על המקצת, ומשו"ה בעשה מעשה חטאת העוף לכו"ע חייב ולא פליגי אלא במיעוט סימנין אי הוי שחיטה בפני עצמו. (ואין להעיר דמצינו עבודה בפנים במיעוט סימנים בעולת העוף דצריך להבדיל, חדא דהבדלה אם היא מצוה בפני עצמה אינה שייכה כלל לשחיטה בכדי לתת אותה לשיעור לשחיטה בחוץ, ואפי' לשיטת התוס' דמהני מעשה חטאת העוף אף לבהמה הוא משום דמליקה במקום שחיטה, אבל הבדלה מילתא אחריתי היא, ועוד דהבדלה לא נאמר שיעורה על מיעוט סימנין אלא כל כמה דצריך להבדלה מצותה היא, ורק ממילא נמצא דזה שיעורה כיון דאין מה להבדיל יותר, וא"כ לא שייך ליתן שיעור זה למיעוט קמא שלא נעשה מובדל על ידו ולא עשה כלל בעבודה שבפנים) אלא דדחיק לן לפי"ז מאי דפריך רבא למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף לפלוג בהכשרה של פרה כו' ורב יוסף מהדר לי' ולרב יוסף באמת אף למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף לא קשיא כמו לרבא למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף, ורש"י ס"ל דעשה מעשה חטאת העוף לא מהני אלא בעוף ששחיטתו בחוץ היא במקום מליקה דרבי קרא, אבל בשחיטת בהמה אין ליתן שיעור מליקה, כמו שלא ניתן שיעור זריקה בהעלאה לשחיטה שהם ענינים נפרדים

ויש לי בזה להסתפק למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה איך דינו בשחיטת חוץ, ולכאורה לשיטת רש"י דגם בעוף לא הוה סגי בסימן אחד אי לאו סברה דעשה מעשה חטאת העוף אע"פ דהכשרו של עוף בעלמא הוא בסימן אחד והוא משום דאין חייבין בעוף אלא כדרך שחייבין בבהמה, א"כ אף למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה מ"מ לענין שחוטי חוץ ליבעי שחיטה כבבהמה. ולשיטת התוס' דהכשרה בכך מהני לעוף לחייבו בסימן אחד אפילו אי לאו סברא דעשה מעשה חטאת העוף א"כ יתחייב בעוף בחוץ גם בנחירה למ"ד אין לו שחיטה מה"ת, ומ"מ אפשר כיון דמפקינן שחיטת העוף בחוץ מאו אשר ישחט אף לדידיה אין חייבין אלא בשחיטה. **(בעת האחרונה העיר ה' רוח ממרום ורבים מהלומדים החלו לעסוק ביותר בסדר קדשים ולשדד עמקיו בספריהם היוצאים לאור נוגעים בענינים אלו. כן ראיתי בס' נחלת שמואל לידידי הגאון מהרש"ד מלמד נ"י אבד"ק צייקשוק סימן ד' שעמד על חקירתנו למ"ד אינה שחיטה לעוף מה"ת מאי דינו לענין שחוטי חוץ עי"ש, גם בעיקר קושיתנו ממום שע"י חתיכת העור ראיתי שכבר קדמונו בהגהות חת"ס שבש"ס ווילנא החדשים, ושם עמד כבר גם על תירוצו של אתי הגאון ז"ל דאתיא כר"ע ועיין גם בהגהות הרש"ש שנגע בזה ועוד רבים:)**

עכ"פ אלו היינו אומרים כן בביאור הסוגיא כמ"ש הי' ניחא דלמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף לא יתחייב בבהמה בגמר שחיטה לחוד משום שחוטי חוץ וחצי קנה פגום בעוף שאני דאותה פורתא היא השחיטה כולה, ואין להשיב ע"ז מפסח דפריך הש"ס למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף כיון דשחט פורתא אידחי מפסח אידך כי קא שחיט שלמים קא שחיט וחייב עלה משום לא תשחט על חמץ דם זבחי, דשאני התם דקא שחיט על החמץ שני רובי סימנין וזהו שיעור השחיטה. אולם אף אם נניח כן לא יועיל ליישוב קושייתנו אלא לשיטת רש"י דלא מהני בבהמה מעשה חטאת העוף וא"כ אנו צריכין שיעשה שיעור שחיטה והכא לאו שחיטה שלמה היא שהרי אינו שוחט את הושט אלא גומרו, אבל לשיטת התוס' דאף בבהמה סגי מעשה חטאת העוף ושוחט סימן אחד בחוץ חייב קשה כנ"ל, דבזבח נמי איכא לאוקמי ובשחט ושט וחצי קנה בפנים והוציאו לחוץ וגמר את הקנה דלגבי קנה