דבר אברהם - ג מ

בלינה וביוצא, והתוס' ס"ל דמשעת קידוש כלי לא הוכשרו אלא ליפסל בטבו"י ומחו"כ ולינה אבל ביוצא אינן נפסלין עד שיעשה בהן עבודה והביאו לזה כמה ראיות, יעו"י בתוס' זבחים (דף כ: ד"ה יציאה) ובש"ד. וכתבו התוס' עוד דמ"מ מנחת כהנים וחביתי כ"ג דלית בהו קמיצה נפסלין משעת קידוש כלי וכן בכל מילי דלית בהן עבודות עוד נפסלין משעת קידוש כלי כמו קידוש ידים ורגלים יעו"ש. והשתא נאמר דהריטב"א ס"ל כתוס' דקידוש כלי מכשיר רק לטבו"י ומחו"כ ולינה אבל ליפסל ביוצא בעינן שיעשה בו עבודה, וסבר דסכין כ"ש הוא כמבואר בדבריו ושחיטה לאו עבודה היא הואיל וכשרה בזרים ופסולין כמבואר בש"ס בכ"ד, וא"כ הוי קידוש כלי לחוד בלא עבודה ולכן נתקדשה רק ליפסל בטבו"י ומחו"כ ולינה אבל לענין יוצא לא, וזהו שכתב דסכין מקדש קצת היינו להנך מילי אבל אינו גומר קדושת הדם ליפסל גם ביוצא לפי שאינה עבודה ולכן אינו נפסל ביוצא אלא משעת קבלה ואילך שהיא עבודה. וכל זה הוא רק בדם שיש בו עוד אחר שחיטה קבלה ואינך, אבל בשר שאין בגופו עוד שום עבודה הוכשר בסכין גם ליוצא כמו מנחת כהנים וחביתין וקידוש ידים ורגלים דע"י קידוש כלי לחוד נפסלין ביוצא, כמו שהוכחנו לעיל אות ל"ג דבשר מיפסל ביוצא מיד אחר שחיטה. ובזה דברי הריטב"א ז"ל מבוארין יפה

השתא נחזי דמסוגיא דהיא בפנים ורגליה בחוץ אין שום קושיא להריטב"א ואדרבא משם סייעתא תהו מקורו דאין הדם נפסל ביוצא אלא מקבלה ואילך. דפרכינן עלה שמעת מינה דם המובלע באיברים דם הוא ומשני משום שמנונית, ופירש"י ש"מ דם המובלע באברים דם הוא וכרת נמי ליחייב דאי לא הוי דם אהיכא חייל פסול יוצא אמיא בעלמא דילמא משום שמנונית דחזיא לאכילה וחשיבי כבשר לאיפסולי ביוצא עכ"ל. והתוס' כתבו ת"ל ואין לפרש דמיירי הכא להתחייב עליו משום דם קודם שנפרש מן האבר דפשיטא דשרי באכילה כו' ונראה לפרש דאיירי הכא ליפסל ביוצא כו' א"נ לענין דאין מועלין בו כו' או לענין דם חטאת שניתז על הבגד עכ"ל. והנה במ"ש התוס' דאיירי הכא לענין ליפסל ביוצא אין לפרש דדוקא כשהוא מובלע באבר לא יפסל ביוצא אבל אם פירש מן האבר יפסל ביוצא, חדא דמאי טעמא הוא, דנהי דלענין המובלע בבשר י"ל שעדיין אינו נקרא דם כמו שמותר באכילה באומצא לשי' התוס' הא מ"מ איכא ברגל גם גידים ודם העומד בגידין חייבין עליו לענין אכילה כמ"ש הרשב"א מובא במ"מ (פ"י ממאכלות אסורות ה"ט) ת"ל שאם היו חוטי דם בבשר צריך ליטלן שדם העומד בחוטין הרי הוא כפירש ועומד בכלי עכ"ל, ועוד שכתבו דנ"מ נמי לענין דם חטאת שניתז על הבגד והתם אי אפשר שיתיז על הבגד כל זמן שהוא מובלע אלא לכשיפריש מן האבר הוא ניתז על הבגד, ובע"כ צ"ל דאפילו כשפירש מן האבר וניתז על הבגד נמי אינו טעון כיבוס והוא משום דלא נתקבל בכלי ואינו ראוי להזאה וכדתנן לקמן (דף צ"ג ע"א) ניתז מן הצואר על הבגד אינו טעון כיבוס כו' אלא דם שנתקבל בכלי וראוי להזאה, וה"נ לענין ליפסל ביוצא אעפ"י שפירש מן האבר לא יפסל עד שיתקבל בכלי וכהריטב"א, והיינו משום דאינו מתקדש ליפסל ביוצא עד שיעשה בו עבודה כשיטת התוס' ואזדו בזה רש"י ותוס' לטעמייהו. ואולם איך שיהי' פירוש דברי התוס' להריטב"א ודאי אפשר לפרש הכי. וא"כ נמצא דבמסקנת הסוגיא מפורש ממש כדברי הריטב"א

ואכתי לא נתברר לן לדעת הריטב"א אברי עולה ואימורין אימתי הוכשרו ליפסל ביוצא, אי דמיין לבשר והוכשרו ליפסל מיד משעת שחיטה, או דילמא שאני בשר דמשחיטה ואילך לית בהו שום עבודה ולכן קידוש כלי דסכין לחוד מקדשתן ליפסל ביוצא כמש"ל משא"כ אברי עולה ואימורין דאית בהו הקטרה (ולרש"י ותוס' מצינו להדיא דיש בהם יוצא, עיי' זבחים (דף פ"ד:) וברש"י מעילה (דף ג:) ועוד אבל לשיטת הריטב"א מהו)

והנה באימורי קדשים קלים מצינו להדיא דיש יוצא קודם זריקה והוא לפני הקטרה, ובתוס' זבחים כ"ו (ד"ה דילמא) מבואר דלפני קבלה נמי נפסלין ביוצא יעוי"ש, ולפמש"ל נראה דדעת התוס' כהריטב"א. ועדיין הי' מקום לחלק דאימורי קדשים קלים שאני דקודם זריקה עדיין לא הוו קדשי ה' ולכן דינם כבשר משא"כ אברי עולה ואימורי קדשי קדשים, עיי' זבחים (דף פ"ה ע"א) תרגמא אקדשי קדשים כו', וכן איכא למימר דבאימורי קדשים קלים אי אמרת שלא יפסול בהם יוצא עד שעת עבודה והיינו הקטרתן לא יפסול בהן יוצא לעולם דכיון שמשלה בהן האור והתחילה ההקטרה כבר נעשית מצותן ואם פקעו ויצאו שוב לא יפסלו, משא"כ באברי עולה ואימורי קדשי קדשים שגם אחר שמשלה בהן האור עדיין לא פקעה קדושתן ואם פקעו ויצאו י"ל דנפסלו ביוצא, כמבואר במעילה (דף י' ע"א) דחלוקה בזה קדושת אימורי קדשים קלים מאברי עולה ואימורי קדשי קדשים שזו נעשית מצותה בהעלאה וזו עד שתעשה אפר כדאמרינן התם שאם נהנה מאימורי קדשים קלים לאחר שהעלן פטור יעושה"ט ברש"י ותוס'. אבל מלבד דנראה דלענין סברא זו שלא יועיל קידוש כלי להכשירן ליפסל ביוצא לפי שיש בהן עבודת הקטרה אין נ"מ בין אימורי קדשים קלים לקדשי קדשים דאידי ואידי בני עבודת הקטרה נינהו, עוד נ"ל להביא קצת ראי' לזה ממנחות (דף מ"ז ע"א) דרבי סבר דשתי הלחם שחיטת הכבשים מקדשתן ואמרינן מ"ט דרבי דכתיב ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' למימר דשחיטה מקדשא, ומבואר התם דמשעת שחיטה כבר נפסל הלחם ביוצא, ועיי"ש בתו' דאינו מהיקש אלא גילוי מילתא בעלמא דילפינן כבשי עצרת מאיל נזיר, ואי אמרת דאימורי קדשי קדשים