דבר אברהם - ג ג

**(זבחים קי"ח דר"י נמי אית לי' דרשא דוזרק יעו"ש] וקרא דאיש קאי רק על זמן היתר הבמות ועוד דאכתי תקשי דבין ח' עבירות חשיב נמי כלי שרת והא דלא בעינן כלי שרת בבמה ילפינן התם (דף קי"ט) מאשר ישרתו בם בקודש ולא אשכחן דרשא אחריתא וזהו שייך גם לזמן איסור הבמות בהוראת שעה, ומזה נראה דמאי דממעטינן במה מפתח אהל מועד ומאשר ישרתו בם אינו אלא לזמן היתר הבמות והוא תימא אמאי נימא הכי, ואם אין ראי' זכר לדבר ממה שלא הביא הרמב"ם מדיני הבמה והוא משום דמשבאו לירושלים נאסרו הבמות לעולם, ואם נימא כנ"ל עדיין איכא נ"מ כפי שכתבנו. ואין להאריך בזה:)** עובד בבמה לאחר שנתקדש אהרן מה שנסתר מכמה דוכתי ומדברי עצמו והתוס' נמי נראה שלא תפסו כן כוונתו בהחלט והקשו עליו מפ' בתרא בתורת קושיא אלא באמרם וא"א לומר כן ר"ל דא"א לומר שתהא כן כוונת רש"י ז"ל והדבר תמוה ונפלא באמת אמאי פירש רש"י הכא בהכשר הזר מקודם שנקדש אהרן שלא כבכ"מ ומאי בעי בזה

ה) וראיתי בס' ראש המזבח לזבחים (דף ט"ז) שעמד על זה וכתב שבתשו' הרדב"ז איתא וז"ל עוד קיבלו רז"ל שאין הבמה ניתרת אלא ע"פ נביא שהרי שמואל הוא שהקריב ראשונה בבמה כו' ולפי"ז י"ל החילוק דקודם שנבדל אהרן הי' הבמה מותרת אפי' שלא עפ"י נביא עכ"ד ורוצה ליישב בזה דמשו"ה פי' רש"י שהותר הזר קודם שנבדל אהרן משום דלגבי הכשרא דשמאל ביוה"כ לא שייך למיפרך וניליף מבמה שהותר הזר בבמה שנעשית עפ"י נביא דשאני שמאל שהכשרו קבוע ביוה"כ משא"כ זר שאין לו היתר אלא כשהותר הבמה ע"י נביא ולכן פי' שהותר הזר בבמה תמיד גם שלא עפ"י נביא קודם שנבדל אהרן, אבל מלבד הדוחק והזרות שבזה הנה דברי הרדב"ז ז"ל מרפסן איגרי, שהרי משנה ערוכה היא באו לגלגל הותרו הבמות כו' באו לנוב וגבעון הותרו הבמות כו' ובכולא סוגיא דבמה בפ' פרת חטאת איפלגו תנאי ואמוראי בדיני במת יחיד ומה מקריבין בה ואימתי הותרה ואימתי נאסרה וילפי' להו מקראי ולדברי הרדב"ז צ"ל שכל הדינים והכתובים הללו נאמרו רק על תנאי זה שאם יבוא נביא ויתיר במה יהי' אז דיני' קבועים לכל חד כדאית לי', אתמהה! ועוד דבזבחים שם (קי"ט:) אמרינן בשלמא למ"ד זו וזו ירושלים אבל שילה הוה שריא במות היינו דכתיב ויקח מנוח את גדי העזים כו' אלא למ"ד זו וזו שילה ובמות הוה אסירן מאי ויקח מנות ומפני הוראת שעה היתה, ולפי"ד הרדב"ז דלעולם בעינן נביא ליתא לפירכא מעיקרא שהרי ביוה"כ בעינן נביא והאיך לא ידע המקשן דלמ"ד זו וזו שילה הוראת שעה הוה ובע"ז (דף כ"ד ע"ב) אמר רב אדא בר אהבה מנין לעולת נקבה שהיא כשרה בבמת יחיד שנאמר ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה לעולה כו' ואי כהרדב"ז דלעולם בעינן נביא האיך ילפינן מינה והרי אפשר שבאה הנבואה להתיר בהוראת שעה גם עולת נקבה [מיהו הא איכא למדתי דסבר כר"ל בתמורה (דף כ"ח ע"ב) דיליף היתר מוקצה אחר שבע שנים מפרו של גדעון אע"ג דהיתה הוראת שעה יעו"ש ואולי ס"ל דלא היתה הוראת שעה כלל וקצרתי] ועוד דבהדיא אמרינן בספרי (פ' ראה) כי לא באתם עד עתה ליתן היתר בבמה ואמרינן עוד שם על קרא דבשעת איסור הבמות השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, אבל מעלה אתה בכל שיאמר לך הנביא כדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל, הרי דרק סמן איסור הבמות בעי נביא ולא לזמן היתר הבמות סוף דבר שדברי הרדב"ז ז"ל תמוהים ונפלאים וחזרתי עליהם ומצאתים (ח"ג סי' תרל"ט) שנשאל האיך הקריב שמואל טלה חלב והרי זר היה ועוד דויעלה כתיב משמע נקבה ואין עולה באה אלא זכר והשיב וז"ל אתרי שנחרב משכן שילה בימי עלי הותרו הבמות והבמה הזאת שהיתה במצפה במת יחיד היא והזר מותר להקריב בבמת יחיד כו' עוד קבלו רז"ל שאין הבמה ניתרת אלא עפ"י נביא שהרי שמואל הוא שהקריב ראשונה בבמה כו' וגם קבלו רז"ל שעולת נקבה מותרת בבמת יחיד ולמדו אותה מהכתיבה עכ"ל הנה פתח בהיתר הבמות דמעשה דטלה חלב בתר דחרבה שילה הוה וסיים בקבלת רז"ל שאינה מתרת אלא עפ"י נביא שהרי שמואל הוא שהקריב כו' ומבואר דבזמן היתר הבמות בעינן נמי נביא וכמו שהבין בס' רה"מ שהזכרנו והוא פלאי איברא דמצינו מאמר זה לרז"ל שאין הבמה ניתרת אלא עפ"י נביא אבל הכוונה היא על זמן איסור הבמות וכההיא דספרי שהזכרנו בכל מקום אשר תראה אבל מעלה אתה בכל מקום שיאמר לך הנביא כדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל, והוא בירושלמי מגילה (פ"א הלכה י"ג) אמר ר' יוסי בן חנינה אין הבמה ניתרת אלא בנביא מה טעמא השמר לך פי תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום וגו' ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות א"ר שמלאי דבירא א"ל ובדברך עשיתי בדיבורך עשיתי: **(הג"ה. ובהאי ענינא קשה לי ברש"י יבמות (דף צ' ע"ב) דאמרינן אליו תשמעון אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה כגון אליהו בהר הכרמל, ופירש"י שהקריב בבמה ושעת איסור הבמות היתה ואיכא כרת דשחוטי חוץ וכרת דהעלאה, וק"ל דהיאך עבר על העלאה והרי פשוט הוא שאין העלאה בחוץ חייב אלא כשיש אש ע"ג המזבח וכן מפורש בס' החינוך (מנוה תל"ט) דעליי' היינו שריפה ובשעה שהעלה אליהו עדיין לא הי' אש אלא אח"כ ירדה ומן השמים ירדה וא"כ כרת דהעלאה מאי עבידתא וחכ"א רצה לומר דכוונת רש"י היא על יציקת המים האמורה בכתוב שם מלאו ארבעה כדים מים ויצקו כו' וקיי"ל דמנסך ג' לוגין מים בחוץ חייב, אבל אין זה נכון דאין מנסך ג' לוגין מים בחוץ חייב אלא בחג כמבואר בסוגיא דזבחים (דף ק"י ע"ב) ויעיי' ברמב"ם (פי"ט ממעה"ק ה"ג) שסתם הדברים וכתב הכ"מ דמשמע בברייתא שאינו אלא בחג כדפירש"י ורבינו קיצר במובן ועיי' ברש"י (דף ק"ט ע"א) שאינו אלא בחג [ואגב גררא אעיר שהרמב"ם בפיה"מ כתב וכבר נתבאר לך במס' סוכה שבסוכות מנסכים מים ע"ג המזבח ור"א סבר שזה חייב מן התורה ולפיכך אמר שהמנסך בחג)**