דבר אברהם - ג לח

שרת תמורה ולא אשכחן דכוותה שהותרה עבודה כזו בבמה בזר משא"כ ביוצא דדיינינן בשביל הפסול שנעשה בו ע"י יציאתו מ"ל אם הוכשר תחלה לפסול זה ע"י כלי שרת או לא הא מ"מ אידי ואידי פסול יוצא הוא, דאלת"ה אלא תחלק בין יוצא שהוכשר לפסולו ע"י כלי שרת לשלא ע"י כ"ש באיברים ובאימורין נמי היכי ילפינן מיוצא דבמה והרי בפנים הוכשרו ע"י סכין שהוא כלי שרת (לדעת הרבה מרבוותא) ובבמה לא, אלא ודאי כמ"ש דאין לחלק בזה לענין פסול יוצא, ודברים פשוטים הם ורשמתים רק לחידודא דשמעתא. ומ"מ התירוץ לקושיית התוס' מדף ס"ח דפריך ונילף מבמה לענין זר נכון כמ"ש

שוב ראיתי בספר היקר אור שמח להגאון מוהרמש"כ זצ"ל (פ"ג מפסוה"מ ה"ז) שכתב נמי ביישוב קושיית התוס' מדם כדרכנו האחרונה וכתב שהוא ברור, ולענ"ד בראה דחזי רק לפלפולא כמ"ש ועוד דהוא כתב זאת להרמב"ם דפסק כר' יהודה ולדידי' א"א לומר כן דכבר כתבנו לעיל דהי' אפשר לדחות דשייך בבמה יוצא דדם בעוף אלא דר' יהודה ס"ל דאין עופות בבמה, וזה לא שייך להרמב"ם דמוכח דסבר יש עופות בבמה, דהא פסק (בפ"ג מפסוה"מ הט"ו) דזר שמלק אם עלה לא ירד ובגמ' (ס"ט.) מבואר דהוא משום דישנה למליקה בזר בבמה וכמ"ד עופות קרבין בבמה, (ועיי"ש בלשון הרמב"ם שכ' שזה כאילו לא נתקדש ואכמ"ל) ודוחק לדחות כמ"ש למעלה. ועוד דלפנינו יבואר דהרמב"ם סבר דלא כהריטב"א אלא דמשעת שחיטה הוכשר הדם ליפסל ביוצא, וכן תפס גם הגאון הנ"ל עצמו ממ"ש בפ"א מפסוה"מ הי"ג פרכסה הבהמה ויצאת לחוץ אחר קבלת דמה כשרה, וא"כ אין נ"מ בין דם לבשר לענין יוצא כלל, ולכה"פ יצא דמה לפני קבלה לא תרד, והרמב"ם סתמא כתב דתרד וברור דאין נ"מ בזה

לה) וטרם נבוא לביאור דברי הריטב"א נקדים תחלה מאי דאיכא לסיוע' ולהשיב עליו. דנראה לי להביא קצת ראי' לדבריו מזבחים (דף כ"ו.) ת"ר קדשי קדשים שחיטתן בצפון כו' קדשים קלים שחיטתן בפנים כו' פרכסה ויצתה לחוץ וחזרה פסולה ש"מ בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים פסולים דילמא באליה ויותרת הכבד ושתי כליות, וכתבו התוס' (ד"ה דילמא) ת"ל וא"ת מ"מ תיפשוט דאימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים פסולין ולקמן בפ' כל התדיר רוצה לומר דכשרין (היינו דאמרינן ה"ה דבאימורין נמי פליגי ר"י ור"ל) וי"ל דמכאן אין ראי' דדילמא כר"א ס"ל דפסול (דאמרינן התם לימא כתנאי כו' ר"א אומר כו') וקשה לר"פ דאמר התם בדעיילינהו לגואי בשעת זריקה לא פליגי פי' דאינם פסולין הלא הכא קאמר פסולה כו' וי"ל דה"פ עיילינהו לגואי לא פליגי פי' דודאי חייבין עליהן משום פיגול כו' אבל מ"מ נפסל עכ"ל, ואמאי דחיק הש"ס לאוקמיה באליה ויותרת הכבד ושתי כליות דקשה ככל עדיפא הו"ל להש"ס למימר דפרכסה ויצאה היינו קודם קבלה ופסולה משום שנעשה הדם יוצא ואע"ג דדם המובלע באברים אינו דם כדאמר הש"ס לעיל מינה מ"מ דם שבצואר שאינו מובלע באברים מיהא ליפסל וממילא נפסל גם שאר הדם לזריקה מפני תערובת הדם שבצואר, ואפי' אם מקנת דם שבצואר מ"מ כיון שהדם הולך ומזנק תמיד א"א שלא ישאר משהו מתערובות הדם שבצואר ופוסל כל הדם שבמזרק כדאמרינן לעיל מינה גבי דם הרגלים שבחוץ. ולשי' הריטב"א ניחא דקודם קבלה אין הדם נפסל ביוצא. איברא דסייעתא גמורה לא הוי אבל מרווחנא סה ליישב דעת הרמב"ם שפסק (פ"א מסופה"מ ה"ל ל"ג) דאימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים כשרין ופסק נמי כר"פ דבדעיילינהו לגואי כו"ע לא פליגי בדאיתנהו אבראי פליגי עיי"ש בכ"מ ולח"מ, וא"כ פירש דבעיילינהו לגואי לא פליגי דבזה גם ר"א מודה דכשרין וא"כ קשה האי ברייתא דפרכסה ויצתה וחזרה פסולה כמאן אתיא. ולמ"ש אתי שפיר דפסולה משום שהדם נעשה יוצא וא"א לזרוק וסבר דגם קודם קבלה נפסל מיהא דם שבצואר ביוצא ודלא כהריטב"א, והש"ס דמוקי לברייתא באימורין סבר דלא כר"פ אלא בעיילינהו לגואי פליגי ר"א ור"ע כדסבר הש"ס למימר בסוגיא דדף צ' וסבר ר"א דפסולין ואתיא ברייתא דפרכסה כר"א. ובזה מיושב נמי קושית התוס' זבחים (דף פ"ט ע"ב ד"ה לימא) אמאי לא מייתי התם הש"ס מברייתא דהכא סייעתא לרבינא בר שילא דאימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים פסולין ונשארו בתימא, למ"ש א"ש דאיכא למידחי דמשום דם שבצואר הוא דמיפסלי ולא משום אימורין

אח"ז מצאתי בספר היקר אור שמח להגאון מוהמרש"כ זצ"ל (פ"א מפסוה"מ ה"א) שכתב נמי דלהרמב"ם ברייתא דפרכסה ויצתה פסולה הוא משום דם, ודם נתקדש מיד בשחיטה ליפסל ביציאה חוץ לעזרה אפילו בקדשים קלים, ולא דמי לאימורי קדשים קלים דעד זריקה לא נתברר חלק גבוה משא"כ דם משעת השחיטה נתקדש כדאמר בפ"ב דסוטה ומבורר חלק גבוה ולא גרע מבשר קדשי קדשים למיפסל ביוצא. ותמיהני שלא הזכיר כלל דרק דם שבעין שבצואר הבהמה יכול ליפסל אבל דם המובלע אינו דם ליפסל ביוצא וכשחזרה לפנים ונתקבל ראוי לזריקה אלא שדם הצואר היוצא פוסלו משום תערובות כמ"ש אנחנו לעיל, ונ"מ טובא שאם הי' בכשר מראה דם דרואין אלו הי' מים פסול רק מדרבנן ואם זרק הורצה כדתנן בזבחים (ע"ח.) כמו"כ תמיהני שלא הזכיר דברי הריטב"א שאנו עסוקין בהן. וביותר תמיהני שחתר להוכיח דדם קדשים קלים נעשה כקדשי קדשים מיד אחר שחיטה ליפסל ביציאה חוץ לעזרה אפי' קודם קבלה בכלי ולא הזכיר כלל דבתוס' זבחים (כ"ו