דבר אברהם - ג לז

בבמה ולעיל (דף ס"ח ע"ב) גבי זר וסכין מטמאין בבית הבליעה פריך דנילף זר מבמה. ולמאי דחזינן מהריטב"א דדין מיוחד לדם לענין ליפסל ביוצא דאע"ג דלגבי בשר מהניא שחיטה להכשירו ליפסל ביוצא והדם נמי מתקדש על ידה לענין שאר מילי מ"מ לענין יוצא שאני ובעינן דוקא שיתקבל בכלי שרת ובכהונה י"ל דבבמה שאין בה כלי שרת וכהונה בקבלה אין מציאות כלל לדם שיפסול ביוצא ורק בבשר יש מציאות לאיסור יוצא אלא שהתורה התירתו. והשתא מבואר יפה דאיברי עולה ואימורין דהוה שייך בהו במציאות איסור היוצא אלא שהתורה התירתו איכא למילף מיני' קולא לפנים שאם עלה לא ירד לפי שיש היתר לאיסורן בבמה משא"כ דם דלא שייך בי' בבמה מציאות האיסור מעיקרו ליכא למידן מיני' קולא לפנים שאם עלה לא ירד לפי שהותר בבמה, שהרי בדם לא הותר כלל בבמה אלא שאין מציאות לאיסורו והאיך נדון מיני' לפנים במקום שיש מציאות לאיסור. ולכאורה יש לדחות דמשכחת לה מציאות לאיסור יוצא בבמה גם בדם דהא בעוף דמליקתו הויא עבודה ופסולה בזר ולא בעי כלי שרת לקיבול הדם בודאי גם הריטב"א מודה שהוכשר הדם בצוארה ליפסל ביוצא וא"כ יש מציאות לאיסור יוצא בדם גם בבמה למ"ד עופות קרבין בבמה. ואין לומר דמ"מ גם צואר עוף ככלי שרת כדאמרינן בזבחים (דף צ"ב ע"ב) ולכן בפנים דאית בי' דינא דכלי שרת נעשה ככלי שרת ובבמה לא, ז"א חדא דהא סברא לומר דבפנים נעשה צוארה ככלי שרת ולא בבמה לכל דבר לא מיחוורא כ"כ ועוד דבעיא דלא איפשטא היא שם אם צוארה ככלי שרת דמי. מיהו בתרייתא איכא למידחי פורתא דאיבעיא לן התם לענין חטאת העוף שהכניס דמה בצוארה בפנים מהו צוארה ככלי שרת דמי או דילמא כצואר בהמה מדמה אמר רחמנא ולא בשרה ופירש"י ולא שהכניסו עם בשרה, וי"ל דהא לא מבעיא לי' כלל דצוארה ככלי שרת דמי ומספקא לי' רק דאע"ג דככלי שרת הוא מ"מ לא פקע מיני' גם שם בשר והוי כנכנס עם בשרה או לא וזו היא דלא נפשטה אבל ככלי שרת בודאי הוי, ויש להאריך בזה ואכ"מ. אבל לא צרכינן לכל זה דאליבא דמאן קיימינן אליבא דרבי יהודה ורבי יהודה סבר בזבחים (קי"ג ע"א) אין מנחה בבמה וא"ר ששת (שם קי"ט ע"ב) לדברי האומר אין מנתה בבמה אין עופות בבמה וא"כ שוב לא משכחת לה מציאות לאיסור יוצא בדם בבמה גם בעוף. ואין לומר דבמאי שאין מציאות לאיסור לא איכפת לן אלא דכיון דאלו הוה בי' מציאות לאיסור היה כשר ילפינן מיני' לענין אם עלה לא ירד, דז"א דה"נ כתבו התוס' זבחים (דף ס"ח ע"ב ד"ה ונילף) לענין זר דאמר רב שמאל ולילה אין מטמאין בבית הבליעה, זר וסכין מטמאין בבית הבליעה, ופרכינן עלה מאי שנא שמאל ולילה דאית להו הכשרא כו' מבמה כו' וכתבו התוס' דהוה מצי לשנויי דאתיא כמ"ד דאין מנחה ועופות בבמה, הרי דכל שאין לו מציאות לא ילפינן מיני'. והא דקיבלו פסולין אוקמינן בהנך פסולי דחזו לעבודת ציבור אבל זר לא ולא ילפינן מדהוכשר בבמה, י"ל כדאמרינן לעיל (דף ס"ט ע"א) מליקת זר לא תרד קמיצת זר תרד מאי שנא מליקה דישנה בבמה קמיצה נמי ישנה בבמה כו' אלא אימא אין קידוש בכלי שרת במנחה בבמה ופירש"י הלכך לא ילפינן זר במקדש לענין קמיצה מזר בבמה דלא דמי הך קמיצה להך קמיצה דבמקדש הואיל וקידשה בכלי שרת איפסלי בזר **( הג"ה. ק"ק ממנחות (דף ו' ע"ב) דפריך לבן בתירא דאמר קמץ בשמאל יחזיר ויחזור ויקמוץ משום דאשכחן הכשרא ביוה"כ זר נמי פשיטא דיחזיר דאשכחן לי' הכשרא בבמה ואמאי לא משני דלא דמי הך קמיצה דבמקדש לקמיצה בבמה וי"ל דהתם אליבא דרב קיימינן ורב סבר בשמעתין דמליקת זר מטמאה בבית הבליעה ולא יליף כלל מבמה אפי' לענין מליקה שאינה בכלי שרת משום דתנא אזאת תורת העולה סמיך ומשרה משני התם נמי הכי דמבמה לא ילפינן כלל ותנא אזאת תורת העולה סמיך:)** וה"נ לא ילפינן קבלה שבמקדש מקבלה שבבמה מה"ט משא"כ לענין מליקה שפיר פריך הש"ס דזר נמי נילף מבמה ומיושב היטב קושית התוס'. כך עלה ברעיוני לפום ריהטא להסביר את הענין יפה אבל לקושטא דמילתא נראה דמה שכתבנו לענין יוצא דדם אינו נכון חדא דהתוס' זבחים שם (ס"ח:) סיימו דשמא משמע לי' דאי ילפינן מבמה ילפינן אפי' מנחה ועופות דאיכא הכשרא מיהא לזר וה"נ דכוותה. ועוד דברור הדבר דאע"ג דבמה לא בעיא כהונה וכלי שרת מ"מ אלו הי' בה דין יוצא הי' הדם נפסל ביוצא אחר קבלה בכלי מיהא גם להריטב"א ואעפ"י שאינה כלי שרת ושלא ע"י כהונה, דקבלה בכלי חול וע"י זר בבמה כקבלה בכלי שרת ע"י כהן בפנים דמי, דאלת"ה למ"ד סכין מקדש ככלי שרת (דהיינו שהוא עצמו כלי שרת עיין תוס' זבחים מ"ז וש"ד) א"כ בבמה שאין בה כלי שרת ידון גם הבשר כאין בו מציאות לאיסור היוצא ורש"י ז"ל פי' בכ"מ שאין יוצא בבמה לפי שאין בה מחיצה הא משום הכשר הבשר ליפסל ביוצא יש בה, אע"כ דכלי חול בבמה ככ"ש בפנים דמי לכל מילי. ואדרבא אי אמרת שאין הדם מתכשר ליפסל ביוצא ע"י קבלה בכלי חול ע"י זר בבמה אפשר דהוה מתכשר כבשר ע"י שחיטה לחוד, כההוא שכתבו התוס' מנחות (דף ט' ע"א ד"ה ר"ל) דאע"ג דמנחות אינן נפסלין ביוצא לפני קמיצה אפי' אחר קידוש בכלי מ"מ מנחת כהנים וחביתי כ"ג דלית בהו קמיצה נפסלין ביוצא מקידוש כלי ואילך יעו"ש כמו שיתבאר ממה שיבוא להלן בביאור דברי הריטב"א. ואין לומר בדרך אחרת קצת דאף דבבמה הי' שייך נמי פסול היוצא בדם אחר קבלה בכלי חול מ"מ כיון דבמקדש תלוי פסול יוצא בדם בקדושו בקבלה בכלי שרת שוב ליכא למילף יוצא דמקדש שאחר קידוש כלי שרת מיוצא דבמה שלא נתקדש תחלה בכלי שרת דוגמא דאמרינן בקמיצה ז"א דבקמיצה דדיינינן על פסול עבודת הקמיצה גופה בשביל, שנעשתה ע"י זר שפיר איכא לחלק דעבודה בכלי