דבר אברהם - ג לה

לא נפסלה כולה משום שחוטי חוץ אלא דלכתחילה אסור מקרא דוהביאום כמ"ש התוס' שם ואפי' להרמב"ם שהזכרנו היינו רק למסקנא ולא לההו"א עיי' בלח"מ שם ועיי' ברמב"ם (פי"ח ממעה"ק הט"ו) ובע"כ צ"ל דכשהיא כולה בפנים ורק רגליה בחוץ שאני, (וצ"ע בגדר הדבר עד כמה תהא בחוץ ותקרא שחוטי חוץ אם ברובה או באבר שהנשמה תלויה בו או איזה גדר אחר) וה"נ נימא לענין כביסה למחיצה בכדי למידן אח"כ ביוצא, אבל אין זה נראה לי כלל דזה יחשב ככניסה למחיצה ומכ"ש דקשה לומר כן הכא שיהא חשוב ככניסה ויציאה במצב אחד וממ"נ אם אתה חושבו לכניסה היכן היא יציאתה, ולענין שחוטי חוץ שאני דרגל אין חייבין עליו משום שחוטי חוץ, ופשוט הוא

וכן מוכח מרש"י זבחים (דף כ' ע"ב) איבעי להו יציאה מהו שתועיל בקידוש ידים ורגלים כו' ופירש"י שהוא עדיין יוצא ממש ולא משום היסת הדעת כדפי' התוס' ואמרינן עלה ת"ש שלא רחוץ ידים וכו' קידש בכלי שרת בחוץ וכו' ועבד עבודתו פסולה טעמא דקידש בכ"ש בחוץ הא קידש בפנים ויצא עבודתו כשרה, ופירש"י הא קידש בפנים ויצא כשרין דאס"ד פסולה השתא קידש בפנים ויצא פסולה קידש בחוץ מיבעיא וכי יש יציאה גדולה מזו עכ"ל, הרי מפורש דכשלא היה מעולם במחיצתו אין לך יציאה גדולה מזו. מיהו לשי' התוספ' דפירשו דיציאה דהכא משום היסת הדעת היא אין ראי' ומ"מ מדבריהם שם ובמנחות (דף ט') נמי מוכח לכאורה הכי דנחלקו התם על רש"י וסבירא להו דע"י קידוש כלי עדיין לא הוכשר ליפסל ביוצא והוכיחו לה מסוגיא דמנחות ט' בללה חוץ לחומת עזרה ר"י אמר פסולה ר"ל אמר כשרה כו' ור"י אמר פסולה כיון דעשייתה בכלי הוא נהי דכהונה לא בעיא פנים מיהת בעיא, אלמא אפי' לר"י לא פסול אלא משום עבודה בחוץ אבל משום יציאה לא, ואי אמרת דכל שלא הי' מעולם במחיצות אינו יוצא מאי ראיה היא והרי אפשר שלא הי' משעת קידוש בפנים ומשו"ה פסולה רק משום בלילה בחוץ, אע"כ דכה"ג נמי הוא יוצא, ויש לדחות קצת, דהנה בדברי התוס' קשה טובא מאי ראי' היא דקידוש כלי אינו מכשיר ליפסל ביוצא דילמא מיירי שלא היתה מעולם בפנים ולא נתקדשה כלל דקיי"ל כלי שרת אין מקדשין אלא בפנים והילכך אינה נפסלת ביוצא אבל אם נתקדשה בפנים אה"נ דנפסלת כבר ביוצא כרש"י. והי' אפשר לומר דס"ל דהא דכלי שרת אין מקדשין אלא בפנים אינו אלא במידי דצריכין קדושת כלי בפנים דוקא אבל בהני דלא כתב בהו פנים אה"נ דמקדשין גם בחוץ ומצאתי בס' עמודי אור (סי' קי"ז) שכתב נמי הכי, וא"כ לר"ל דלא בעיא פנים נתקדשה ע"י כ"ש גם בחוץ וכן לר"י אפשר דרק בלילה בעינן בפנים ולא קידוש ולכה"פ אי לאו דהוי ס"ל כאן דעשייתה בכלי בעיא פנים הוה מהני קידוש בחוץ, וא"כ אפשר נסתייעו התוס' מר"ל וכן מר"י מדהוצרך לפסול משום בלילה בחוץ דאין יוצא אחר קידוש כלי דאל"ה אפי' אם לא בעיא פנים מ"מ נפסלה ביוצא דהא אי לא בעיא פנים שפיר מתקדשת ע"י כלי שרת בחוץ ותיפסל ביוצא. אבל לבי מהסס בדבר והא נסתר קצת מפסחים (דף ס"ג ע"ב) גבי שוחט תודה ולחמה חוץ לחומה לא קידש הלחם ר"י אומר חוץ לחומת בית פאגי אבל חוץ לחומת העזרה קדיש ולא בעינן על בסמוך רשב"ל אמר אפי' חוץ לחומת עזרה לא קדיש כו' וצריכי דאי איפלגי לענין חמץ הו"א כו' אבל לענין מקדש לחם לא קדיש אלא בפנים כו' מידי דהוה אכלי שרת ופירשו התוס' שם מידי דהוה אכלי שרת שאין מקדשין אלא בעזרה ועיי"ש, ואי אמרת דכל דלא כתוב בי' קידוש בעזרה כלי שרת מקדשין גם בחוץ מאי האי דאמר מידי דהוה אכלי שרת הא כלי שרת כה"ג נמי מקדשין בחוץ כיון דסבר ר"י דלא בעינן על בסמוך אע"כ דבכל גווני אין כ"ש מקדשין בחוץ. איברא דיש לדחות קצת דהו"א דמשו"ה סבר ר"י דבעינן על בסמוך מעיקר הדין וממילא אינו מתקדש אלא בפנים דומיא דכלי שרת (ובזה מדוקדק לשון הש"ס דהאריך וכפל לשונו אבל לענין קידש הלחם לא קידש אלא בפנים אימא מודה לי' לרשב"ל דבעינן על בסמוך דאי איתא גוואי קדיש אי לא לא קדיש מידי דהוה אכלי שרת ודו"ק) ועוד דרש"י ז"ל פי' התם מידי דהוה אכלי שרת לאו משום לתא דפנים אלא משום דאין כ"ש מקדשין אלא בתוכן יעו"ש וי"ל דהתוס' זבחים נמי הכי ס"ל. אבל מתוס' סוכה (דף נ' ע"א ד"ה ואי) נמי מוכת דבכל גווני אין כ"ש מקדשין בחוץ, שהקשו דצלוחית של זהב מקודשת היתה והאיך היו ממלאין ממי השלוח הא מיפסלו ביוצא ותירצו דאין כ"ש מקדשין בחוץ. ולכן נראה דס"ל להתוס' דכיון דבעיא כלי שרת בעינן שיתקדש על ידו וכיון דאין כ"ש מקדשין בחוץ בע"כ דקידש בפנים תחלה והוציאה לחוץ ובללה שם, וכן מפורש בתוס' סוכה שם. ולפי"ז שוב אין ראי' מכאן דחשיב יוצא כשלא היה מעולם במחיצתו, דהכא הי' במחיצתו ויצא. אולם מתוס' סוכה הנ"ל שהזכרנו מדהקשו במילוי ממי השלוח דלהוי יוצא מוכח להדיא דגם כשלא היה מעולם בתוך מחיצות מיקרי יוצא, ואין להאריך עוד בזה): **(הג"ה. ודרך אגב אעיר בתוס' זבחים שם (ד"ה קידש) שכתבו דאין כלי מקדש ליפסל ביוצא אלא בפנים כדמשמע בההיא דסוכה דפריך ונייתי במקודשת, וראיתי שהביאו מהצ"ק שתמה אמאי לא מייתי התוס' ממשנה מפורשת בזבחים (דף פ"ח ע"א) וכולן אין מקדשין אלא בקודש. ול"נ דהוא משום דאמרינן התם גמ' על רישא דמתני' דאין כלי הלח מקדשת את היבש אמר רב ואיתימא רב אסי אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל ופירש"י לענין יוצא, והו"א דסיפא נמי דאין מקדשין אלא בקודש הוא רק ליקרב ולא ליפסל, ולכן הביאו מסוכה דגם ליפסל אין מקדשין. ואין הס' צ"ק תח"י לעיין בו. ועיי' ברמב"ם (מפ"ג מפסוה"מ הל' כ') שכתב דחסרין מקדשין ליפסל ועיי' בכ"מ שם. אולם בתוס' סוכה שם קשה שלענין אין כ"ש מקדש בחוץ)**