דבר אברהם - ג לד

בדאיתנהו בשעת זריקה אבראי הוה מצי למיפשט מינה דזריקה שלא לשמן מהניא מדמהניא לר"ע זריקה ללחם היוצא כזה ע"כ צ"ל דבאיתנהו אבראי נפסל הלחם ביוצא, דאע"ג דסבר שחיטה לא מקדשא מ"מ בשעת זריקה מיהא נתקדש הלחם ונעשה יוצא והוה מצי למיפשט מינה בעיין שתועיל ללחם גם זריקה שלא לשמן. ולכן מוקי לה דוקא בהדר עיילינהו דהשתא אין כאן לר"ע פסול יוצא כלל וזריקה כשרה היא מפסול אתר חוץ מן הפיגול וא"כ מוכת מזה דאפי' אם לא היה מעולם במחיצתו נמי נפסל ביוצא כל שאינו נמצא במחיצה הראויה לו דכיון דסבר ר"ע שחיטה לא מקדשא אימתי נתקדש הלחם בשעת זריקה וההיא שעתא בחוץ הוא ומשעה שנתקדש לא הי' מעולם במחיצתו, דאי אמרת דכה"ג אינו נפסל ביוצא א"כ מאי דוחקי' דר"פ לאוקמי בהדר עיילינהו והרי כי הוי אבראי נמי לא נפסל ביוצא וליכא למיפשט מדר"ע לזריקה שלא לשמן, אע"כ דגם בכה"ג נפסל ביוצא ולכן בכדי שלא לפשוט בעיין דזריקה שלא לשמן צריך לאוקמי בהדר עיילינהו שלא נפסל כלל

לא) ולכאורה עדיין איכא למידחי פורתא ולומר דלעולם בכה"ג אפי' אי איתנהו אבראי לא מיפסלי ביוצא ור"א סבר דאין זריקה מועלת משום שאינו בפנים, ואעפ"כ הוכרח ר"פ לאוקמי בהדר עיילינהו ואל"ה הווי מצי למיפשט מר"ע דזריקה שלא לשמן מתרת הלחם באכילה מדמהניא זריקה באבראי ואע"פ שאין בו פסול יוצא כמו שיבואר, דעיקר האיבעיא הוא אם הלחם חשוב כגופי' דזיבחא או לא כמבואר למעיין, וזה יש לפשוט מדר"ע דזריקה מועלת ללחם באבראי אפי' אם אינו נפסל ביוצא, דבמעילה (דף ו' ע"ב) אתמר אמר רי' יוחנן כי אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא שיצא מקצתו אבל יצא כלו לא, ואיכא למימר דר"פ כר"י ס"ל בהא, וא"כ השתא דקיימינן למימר אליבי' דאפי' אם לא נפסל ביוצא ס"ל לר"א דאין זריקה מועלת למה שאינו בפנים, וע"ז פליג ר"ע וסבר דזריקה מועלת גם למה שאינו בפנים, נמי נימא דלא אמר ר"ע אלא ביצא מקצתו ולא ביצא כלו וא"כ אי אמרת דבאיתנהו אבראי פליגי וסבר ר"ע דזריקה מהניא ללחם היוצא כבר נפשטה בעייו דלחם כגופי' דזיבחא דמי דאי אמרת לאו כגופי' דזיבחא דמי אמאי מהניא זריקה ללחם היוצא והרי ביצא כלו אין זריקה מועלת לר"ע ואי משום דזבח נשאר בפנים ואין זה יצא כולו מאי שייטא דזבח ללחם כיון דלחם מילתא באפי נפשי' היא ולאו כגופי' חבת דמי וזה יצא כולו, אע"כ מדמכשר ר"ע ש"מ דלחם כגופי' דזבח דמי וכיון שנשאר הזבח נידון לחם היוצא כגופי' דזיבחא ממילא איפשטא בעיין דזריקה שלא לשמן דמהניא לכבשים מהניא נמי ללחם דכגופו הוי ולכן הוצרך ר"פ לאוקמי בהדר עיילינהו ולאו משום פסול יוצא, ונדחתה ראיתנו. (ועד"ז היה מומחק לי יפה לשון רש"י ז"ל במ"ש לעיל מאי כלומר אליבא דר"ע מיבעיא לי' כו' ואע"ג דזריקה פסולה היא דהא יוצא הוא קבעה ללחם בפיגול כי בשר כשאר בשר שלא יצא, ודוק ואין להאריך בזה) אבל א"א לומר כן מטעמי טובא. חדא דהוי מצי לאוקמי שלא יצא כל הלחם אלא מקצתו, ועוד דהתוי"ט במעילה (פ"א מ"ג) כתב על יסוד דברי הרמב"ם דלהחמיר ס"ל לר"ע דזריקה מועלת גם ביצא כולו ועי"ש (ועדיין צע"ג בזה ואכ"מ). והעיקר דבטעמא דיצא מקצתו ולא כולו כתב רש"י ז"ל משום דיצא מקצתו דמהניא זריקה למקצת שבפנים מהניא נמי למקצת שיצא אבל יצא כולו לא דכמו דליתא לבשר דמי והתוס' ביארו לה כיון דר"ע יליף לה משתי חטאות שדמה פוטר את בשר חברתה והיינו דוקא במקום מיגו וא"כ בנשארו כבשים בפנים דהוי זריקה לגבייהו ממילא הוי נמי זריקה ללחם אפי' יצא כולו ואע"ג דלא כגופי' דזיבחא דמי דה"נ שתי חטאות לאו כגוף אחד הן ואמרינן שם מגו בכה"ג

ועדיין יש לדקדק בזה למ"ש השמ"ק שם ציון ג' דכי איתנהו אבראי בשעת זריקה לכו"ע אין הזריקה מקדשן ליפסול ביוצא כמו בשחטה ולחמה חוץ לחומה דלא קדש הלחם. וכתב עוד דלא באיתנייהו ממש אבראי קאמר אלא כמו אבראי ולפי"ז יש לדחות כל מ"ש ומתוס' זבחים דף כ"ו שהזכרנו נראה דלא ס"ל בכ"ז כהשמ"ק ושפיר מוכח כמ"ש ודו"ק כי קצרתי מפני שקשה להאריך עוד בפרשת ועריכת הדברים הללו ובמה שכתבתי יהא די למעיין היטב לעמוד על בירורן

לב) ונראה לי להביא עוד ראי' ברורה ומרווחת דאמרינן בזבחים (דף כ"ה ע"ב) אר"א א"ר אלעזר היא בפנים ורגליה בחוץ חתך ואח"כ שחט כשירה שחט ואחר כך חתך פסולה, ופירש"י שחט ואח"כ חתך פסולה שמשנשחטה נפסל דם הרגלים ביוצא והרי דם זה לא היה מעולם בפנים ואעפי"כ קרי לי' יוצא. ואף דהרמב"ם (פ"א מפסוה"מ הט"ו) כתב שחטה והיא בפנים ואח"כ הוציאה רגלה לחוץ כו', אין זה משום דאל"ה אין כאן פסול יוצא אלא משום דסבר דהא דאמרינן להלן בסוגיין דזבחים דבשעת שחיטה בעינן שתהא כולה בפנים מעכב גם בדיעבד כמש"כ לפני זה (הלכה י"ד) ודלא כתוס' (ד"ה חתך) דזהו רק לכתחילה כמ"ש הלח"מ שם בהלכה י"ד דהרמב"ם הוכיח לה מדאוקמא במסקנא בחתך ואח"כ קיבל ועי"ש וא"כ להרמב"ם נמי מההו"א מיהא מוכח דגם בהיתה רגלה מעיקרא בחוץ מקרי יוצא יעושה"ט האומנם שיש מקום למתעקש לחלוק ולדחות דלפי שכל הבהמה בפנים הוי כאלו נכנסו גם רגליה לפנים המחיצה ולפיכך חשוב הדם כהי' במחיצה ויצא ולא עוד אלא דלכאורה בע"כ אתה צריך לחלק כן לענין שחוטי חוץ דאמרינן לקמן (דף ק"ז ע"ב) דכולה בחוץ וצוארה בפנים דחייב משום שחוטי חוץ ומ"מ בהי' רגליה בחוץ