דבר אברהם - ג לג

כשהן בחוץ אליבא דר"פ ולדידי' אין פלוגתא דר"א ור"ע שייך כלל לפסול היוצא אלא הכל תלוי רק במה שהן בפנים או בחוץ. ומלבד זה הן התוס' זבחים (כ"ו) דרך אחרת להם בזה, שכ' דמברייתא דהתם פרכסה ויצתה לחוץ ויתרה פסולה ואוקימנא באלי' ויותרת הכבד ושתי כליות מוכח דאימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקה פסולין וע"כ דלא נחלקו ר"י ור"ל אלא בבשר ולא כדדחינן בדף פ"ט ה"ה דבאימורין נמי פליגי וסבר ר"פ נמי דלכו"ע כיון שיצאו נפסלו מיד אפילו קודם זריקה אלא דבעיילינהו לגואי מודה ר"א דזריקה מועלת לחייב משום פיגול על יוצא כי האי דלפני זריקה והי' בפנים בשעת זריקה כי פליגי בעיילינהו בתר זריקה אי חייבין משום פיגול דהא עיילינהו אי לאו ועיי"ש. **( (ה) הג"ה. תמיה לי במ"ש התוספות דר"פ סבר דאע"ג דאיפסלו ביוצא מ"מ בהדר עיילינה לגוואי גם לר"א זריקה מועלת על יוצא כי האי דלפני זריקה והי' בפנים בשעת זריקה, והרי במעילה (דף ז' ע"א) אמר רב פפא גופי' לא אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא אלא שיצא בשר אבל (יצא) דם אין זריקה מועלת ליוצא, לדברי התוספות אמאי קאמר לא אמר ר"ע דמשמע דר"א פליג עליו והרי דם תמיד הדר עיילינהו לפני זריקה הוא ובכה"ג בבשר גם ר"א כר"ע ס"ל דמהני' זריקה ובע"כ מוכח דכל שנפסל ביוצא לא מהני' לר"א הדר עיילינהו גם לר"פ ודלא כהתוס', ובדוחק י"ל דנקט ר"פ ר"ע משום דאשכחן לי' בהדיא דאמר זריקה מועלת ליוצא וה"ה לר"א למאי דחידש ר"פ דבהדר עיילינה מידי לר"ע, ודוחק הוא ואפשר עוד דיש חילוק בין קדשי קדשים לאימורי קדשים קלים לענין זה, וצ"ע:)** ולפי"ז אין מכאן שום ראי' לספקנו לענין פסול יוצא כשלא היה מעולם בחוץ מחיצתו דהכא נפסלו מיד ביציאתן ולא משעת זריקה וכבר היו במחיצתן ואף דמבואר בתוס' דרק משום דמוכח מברייתא דפרכסה כו' דאימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקה פסולין משום יוצא הא אל"ה הוה ניחא להו כמ"ש דלא נפסלו קודם זריקה ואפ"ה באיתנייהו אבראי פליגי, מ"מ ליכא לסיוע לספקנו כמ"ש דאפשר דגם באיתנייהו אבראי לא מפסלי ומ"מ אין זריקה מועלת לר"א לפי שאינן בפנים

ל) נ"ל להביא ראי' לזה ממנחות (דף מ"ז) בעא מיניה רשבר"י מרחב"א כבשי עצרת ששחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן אותו הלחם מהו באכילה כו' אלא אליבא דהאי תנא כו' שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה וזרק דמן של כבשים חוץ לזמנן רא"א אין בלחם משום פיגול רע"א יש בלחם משום פיגול אר"ש הני תנאי כר' ס"ל דאמר שחיטה מקדשא מיהו ר"א לטעמי' דאמר אין זריקה מועלת ליוצא וריע לטעמי' דאמר זריקה מועלת ליוצא דתנן אימורי קדשים קלים כו' מאי מדזריקת פיגול קבעה ללחם בפיגול ביוצא כבשר זריקה שלא לשמה נמי שריא לי' ללחם כו' (מדזריקת פיגול קבעה לי' ללחם בפיגול ואע"ג דזריקה פסולה היא דהא יוצא הוא קבעה ללחם בפיגול כי בשר כשאר בשר שלא יצא אלמא לתם כגוף הכבשים דכי היכי דגוף הכבשים מפוגלים לחם גמי מפוגל זריקה שלא לשמן נמי דפסולה היא שרי להו דהא קיי"ל (זבחים דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ולחם נמי כגוף הכבשים דמי ומדכבשים נאכלין לחם נמי נאכל, פירש"י) מתקיף לה ר"פ וממאי דכי איתנהו אבראי פליגי דילמא בדאיתנהו אבראי דכו"ע לא פליגי דאין זריקה מועלת ליוצא ובהדר עיילינהו פליגי דר"א סבר לה כרבי דאמר שחיטה מקדשא ואיפסלו להו ביוצא ור"ע כר"א בר"ש דאמר שחיטה לא מקדשא ולא מיפסלי ביוצא ופירש"י וממאי דבאיתנהו לשתי הלחם אבראי בשעת זריקה פליגי ר"א ור"ע דתימא דאפילו בזריקה שאינה הוגנת מדמי ר"ע ללחם כגוף הכבשים דלמא בדאיתנהו אבראי דהוי זריקה שאינה הוגנת דכו"ע לא מקבע לחם בפיגול דאין זריקה מועלת ליוצא ואע"ג דפליגי באימורי ק"ק דהתם כי גופי' דזבח דמו ומודי ר"ע דלחם לא הוי כגוף של כבשים ובזריקה שלא לשמן נמי לא משתרי כבשים ללחם. והנה בזריקת פיגול והלחם הי' בפנים בודאי הלחם מתפגל ואע"פ שאינם כגופא דזיבחא, דאע"ג דזריקה פסולה מחמת פיגול הוא לא מחלקינן בזה בין גופא דזיבחא ללחם כיון דלית לי' פסול אחר אלא פיגול ולפיגולו מרצה, ורק בשלא לשמן איבעי לי' אם הוי לחם כגופי' דזיבחא כשאירע בזריקה פסול אחר, ולזה פשיט מזריקה ליוצא שיש בו פסול אחר. והא דקרי שלא לשמן זריקה פסולה אע"ג דהזבח כשר דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים, הוא משום דלגבי הלחם בפ"ע מיקרי זריקה פסולה דכשם דשחטן שלא לשמן אע"ג דכשרין לא מהני' שחיטה כזו ללחם לענין שלא יתקדש דילפינן מלחמי תודה שאם שחטה שלא לשמה לא קידש הלחם וה"נ בזריקה שלא לשמן לענין היתר הלחם באכילה, כמבואר כ"ז בשמ"ק ציון ב'. ולזה פשטינן מזריקה דיוצא דמועילה ללחם ש"מ דלחם כגוף הכבשים וה"נ בשלא לשמן כיון דמהני' לכבשים ונאכלין ה"נ לחם כגופן דמי ונאכל. והשתא כדבעינן למיפשט מדר"ע מדזריקה מועלת ללחם היוצא ה"נ זריקה שלא לשמה מועלת צ"ל דלחם היוצא נפסל ביציאתו והוי לגבי' זריקה פסולה משום פסול זה דיוצא וה"נ בשלא לשמן שהוא פסול לגבי הלחם, אבל אם נימא דלחם היוצא לא נפסל כלל אלא דלר"א אין זריקה מועלת לפי שאינם בפנים ליכא למיפשט מר"ע דזריקה פסולה דשלא לשמן מהניא ללחם דשאני זריקת יוצא שאין בה פסול אחר דמה שאינה בפנים אינו פסול כלל לר"ע דאמר זריקה מועלת גם למה שבחוץ ואינו דומה לזריקה שלא לשמן שהוא פסול ממש וא"כ כדמסיק ר"פ דר"ע סבר כר"א בר"ש דשחיטה לא מקדשא להו ולא מיפסלי ביוצא ואפילו הכי מוקי לה דוקא בהדר עיילינהו בכדי שלא לפשוט איבעיא דזריקה שלא לשמן, אבל אי הוה מיירי