דבר אברהם - ג לא

ולכאורה מצינו רמז מדברי רש"י ז"ל דיוצא כשר בבמה אפילו היה בתוך מחיצות ויצא כגון בבמה גדולה, דאמרינן זבחים (דף קי"ט ע"ב) בעי ר' זירא עולת במת יחיד שהכניסה לפנים והוציאה לחוץ מהן מי אמרינן כיון דעיילא קלטה לה מחיצתא או דלמא כיון דהדר הדר, ופירש"י שהכניסה בפנים אחר ששחטה בחוץ וחזר והוציאה מהו מי נהוג בה דין קדשי במה גדולה ליטעון בתרומת חזה ושוק וצריך להחזירה לפנים או לא עכ"ל והוא תמוה כיון דאמרת דקלטוה מחיצות כדר' אלעזר דלעיל מינה ונהוג בה דין קדשי במה גדולה וצריך להחזירה לפנים א"כ מאי מהני' חזרה לפנים והרי כבר נפסלה ביוצא, ומזה נראה לכאורה דסבר דגם קדשי במה גדולה אינן נפסלין ביוצא וכן נראה לכאורה ממ"ש רש"י במנחות (דף כ"ה ע"א) מה ליוצא שכן הותר מכללו בבמה כו' בבמות נוב וגבעון כו' והני במות גדולות הוו. ולפי"ז שפיר קרי ליוצא הותר מכללו במקום שהי' שייך בו האיסור ואינו דומה לזרות כמש"ל אבל באמת א"א לומר כן שיהא יוצא כשר בבמה גדולה דבתוספתא שלהי זבחים תנינן להביא אלו דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה כו' חוץ למקומו בבמה גדולה אין חוץ למקומו בבמה קטנה (ובגמר' בסוגיין לא הובא סיפא זו דתוספתא) ורש"י נמי בזבחים (דף כ"ח ע"ב) כתב דאין חוץ למקומו בבמת יחיד שאין שם מחיצות הרי דבבמת ציבור יש חוץ למקומו, וכן להלן (דף ק"כ ע"א) בהא דאמרינן מה יוצא כשר בבמה פירש"י במה קטנה שהרי כשרה בלא מחיצות, ויותר מזה מבואר בדברי רש"י (מעילה דף ג' ע"א) וז"ל והא דפליגי רבה ור"י כו' דהכי תנינן במסכת זבחים בפ' בתרא מה בין במת יחיד לבמת ציבור דהיינו מזבח במת יחיד אינה טעונה צפון ולא תנופה ולא הגשה ולא ריח נחוח ואינו נפסל ביוצא כו' עכ"ל ומשמע שהיתה לפניו הגירסא במתני' ואינו נפסל ביוצא ולפנינו ליתא (ואין לומר דנתכוון לברייתא (דף ק"כ) והיתה לפניו הגירסא בגמ' גם מסיפא דתוספתא חוץ למקומו כו' שהזכירה דלשון מה בין במת יחיד לבמת צבור לשון המשנה הוא ובברייתא נקט לשון במה קטנה וגדולה, והמציין רמז נמי למתני' דדף קי"ב] וכן כתב בתר הכי בדר"א קלטוה מחיצות של עזרה לכל דבר כו' ונפסלת ביוצא וכ"ה ברבינו גרשום ובשמ"ק שם ודברי רש"י בבעיא דר' זירא ובמנחות כ"ה קשים טובא ובמק"א דברנו בזה וא"כ שוב קשה אמאי קרי ליוצא הותר מכללו והרי אין מציאות כלל לאיסורו דכיון שהיה מתחילתו שלא במחיצות א"א לו לצאת והוי דומיא דזרות

כז) אולם באמת נראה דאין גדר היוצא דוקא כשהיה מתחילה בתוך המחיצות ויצא אלא אפילו היה מתחילתו שלא במחיצתו הצריכה נמי מקרי יוצא דכיון דהאי בשר צריך הי' מדינא להיות במחיצות ואינו בתוכן הוי יוצא ובשר בשדה מקרי וראי' לזה מדאמרינן בזבחים (דף פ"ט ע"ב) אמר רבינא בר שילא אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים פסולין כו' נימא מסייע לי' בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים ר' יוחנן אמר כשר ר"ל אמר פסול ר"י אמר כשר הואיל וסופו לצאת ר"ל אמר פסול עדיין לא הגיע זמנו לצאת ע"כ לא פליגי אלא בבשר אבל באמורין לא הוא הדין דבאמורין נמי פליגי והא דקא מיפלגי בבשר להודיעך כחו דר"ל כו' (ופירש"י הוא הדין באמורין מכשר שזריקה עושה אותו קדשי קדשים והאי דפירש משום דסופו לצאת הש"ס קמפרש לי' ולאו ממילתי' דר"י הוא) נימא כתנאי אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ר"א אומר אין מועלין בהן ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא ר"ע אומר מועלין בהן וחייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא מאי לאו בדהדר עיילינהו פליגי, ובהא פליגי דמ"ס מיפסלי ביוצא ומר סבר לא מיפסלי ביוצא אמר רב פפא בדהדר עיילינהו כו"ע לא פליגי והכא בדאיתנהו אבראי פליגי ובהא פליגי דמ"ס אין זריקה מועלת ליוצא ומ"ס זריקה מועלת ליוצא. ופשיטות הסוגיא היא דלר"פ בהדר עיילינהו רו"ע לא פליגי משום דלא נפסלו כלל ביוצא וכר"י דאמר אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים כשרים משום דעדיין אינן קדשי ה' ורק זריקה היא דעושה אותן קדשי קדשים כדפרש"י ולכן קודם זריקה דעדיין כקדשים קלים הן אין כאן יציאת חוץ למחיצותיהן כשיצאו חוץ לעזרה ואם הדר עיילינהו לפני זריקה כשרין, אבל אם נשארו בחוץ גם בשעת זריקה נעשים אז קדשי קדשים ואז נפסלו ביוצא ובזה הוא דאיפלגי ר"א ור"ע ולפי"ז נראה דלר"א לא נעשו יוצא משום דלא הועילה להן זריקה ונשארו כקדשים קלים וממילא אינם חוץ למחיצתן אלא דפסולין כנאבד הדם ולר"ע נעשו קדשי ה' והוו יוצא ואי תקשי לן דא"כ מאי פריך הש"ס במעילה (דף ו' ע"ב) והני תרתי למה לי ופי' דאיפלגי כה"ג ברישא בבשר קדשי קדשים שיצאו לפני זריקת דמים אם זריקה מועלת להוציא מידי מעילה ולמקבעי' בפיגול נותר וטמא ובסיפא פליגי באימורין) ומשני דהו"א דלר"א זריקה שלא כתיקונה לא מפקא מידי מעילה אבל מייתא לידי מעילה קמ"ל דלא שנא, ועיי"ש בתוס' (ד"ה שלא) שהקשו דיותר סברא לאפוקי מידי מעילה מלאתויי כמבואר בסוגיא דלעיל וחילקו בין כל הפסול בזריקה עצמה ובין כל הפסול בדבר הנכשר, ואמאי לא משני דהו"א דבבשר קדשי קדשים הוא דס"ל ל לר"א דאין זריקה מועלת שכבר נפסלו ביוצא קודם זריקה משא"כ באימורי קדשים קלים דקודם זריקה עדיין לא נפסלו ביוצא לר"י ולר"פ אליבי' דכו"ע ורק הכשר הזריקה הוא דעושה אותן ליוצא הו"א דמודי כו"ע לר"ע דבכה"ג זריקה מועלת קמ"ל דבהא נמי פליג וסבר דאין זריקה מועלת כיון דעם הזריקה בא פסולו. וי"ל או דסבר הש"ס דהיינו הך ואין חילוק קודם פסולו לזריקה או בא יחד עמה, או דסוגיא זו אזדא כרבינא בר שילא דאמר התם בזבחים אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים פסולים, ונראה דס"ל דלא נחלקו ר"י ור"ל אלא בבשר וטעמא דר"י דמכשיר הואיל וסוף הבשר לצאת אבל באימורין