עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryדבר אברהם - ג

דבר אברהם - ג ל

Dvar Avraham part 3 30 · דבר אברהם - ג · free full Hebrew text

Open in the reader →

לענין מזבח הפנימי, דכיון דהדישון מצד עצמו אינו עבודה ממילא הוי נעשית מצותו ואין מועלין בו, ומה שיש בו עבודה מצד ההטבה לא מצי למשוי לדשן כלא נעשית מצותו משום דעבודה זו דמצד הטבה לאו בגוף הדשן הוא אלא במנורה היא באה שינקרה וינקה מן השמן והפתילה שנתדשן ויכינה לנתינת שמן חדש להדלקה אחרת ומה זה ענין לגוף הדשן מיום שעבר. ומזה יוצא דדישון המנורה לכו"ע הוי עבודה ובעי בגדי כהונה ודישון מזבח הפנימי תלוי בפלוגתא דרש"י ותוס' ולפי גירסתנו הרמב"ם סבר כרש"י, ודלא כהמל"מ שסתם את הדברים כהלכה פסוקה

כה) ודע דמ"ש התוס' דדישון מזבח הפנימי לאו עבודה הוא אינו דומה למה שאמרו הדלקה לאו עבודה היא דהתם פירושו שאין בהדלקה מגדרי העבודה מצד המעשי דהיינו שאין הזר עושה מעשה דשלהבת עולה מאליה כמו שפירשו הראשונים, אבל ענין הדלקתן היא העבודה הרצויה מצד עצמה כלומר שזו עיקר המצוה שתהא נדלקת על ידם, משא"כ בדישון מזבח הפנימי דמצדי גדרי המעשה ראוי היה להיות עבודה אלא דסברי התוס' שאינה מצוה ועבודה בגופה כלומר שאין מעשה הדישון עצמו עבודה אלא דהכשר הוא שלא יהי' על המזבח ויהא מקום להקטרה, ועיי' במלחמות ריש יומא. ומזה תבין מ"ש המל"מ (פ"ב מתמידין ה"י ד"ה ודע שזה שכתבנו) דמשו"ה ס"ל להרמב"ם דהוצאת הדשן לאו עבודה היא משום דלוי ס"ל נמי דעבודה שיש אחריה עבודה אין הזר חייב מיתה עליה ואפ"ה סבר דעל הרמת הדשן חייב מיתה ואי אמרת דהוצאת הדשן עבודה היא א"כ אין הרמה עבודה תמה שהרי יש אחריה עבודה בהוצאה, וזהו שהכריחחו להרמב"ם דהוצאת הדשן לאו עבודה היא. ולכאורה דברים מתמיהים הם שהרי הדלקה נמי לאו עבודה היא ואפי"ה משויא לעבודות שלפניה כאינן תמות כמבואר בסוגיין דיומא. האומנם שהריטב"א (הזכרנוהו לעיל אות י"ב.) כתב שם וז"ל הדלקה לאו עבודה היא כו' דלהכי לא אפקי' בלשון חיוב ואמר בהעלות או בהעלותך לומר דלאו עבודה היא לחייב עליה מיתה בזר כשם שאין חיוב מיתה בעבודה שאינה תמה עכ"ל, ומשמע דרק עבודה חשובה לענין מיתה לא הוי אבל לענין מלקות עבודה היא ולכן שפיר משויא לעבודה שלפניה לאינה תמה משא"כ הוצאת הדשן דאינה עבודה כלל. אבל הן הרמב"ם גופי' לא ס"ל הכי שהרי כתב שהזר מדליק לכתחלה וא"כ אינה עבודה כלל. ועוד דנראה דהריטב"א נמי לאו דוקא מיתה קאמר ואשגירת לישנא הוא משום דאיירינן במיתה, דאלת"ה מאי פריש עלה דהדלקה לאו עבודה מהצתת אליתא, ויש לדחוק, ולשון הריטב"א צע"ג. ולפי האמור דברי המל"מ עולים יפה דשאני הדלקה שאינה עבודה רק מצד המעשי אבל בעצם הוא גמר העבודה הרצויה ולכן כל עבודה שלפניה אינה תמה משא"כ הוצאת הדשן שלהיפך הוא שיש בה גדרי המעשה ואינה עבודה מצד מצותה ולכן הרמה שלפניה תמה היא, ובכ"ז נראה דדברי המל"מ אינם נכונים מצד אחר וכבר תמה על עצמו מירושלמי רפ"ב דיומא דנחלקו ר"י ור"ל בזר שתרם דר"י מחייב ור"ל פוטר משום דכתיב עבודת מתנה יצא זה שהוא בהרמה ובתר הכי קאמר הוציא שאר הדשן בפלוגתא דר"י ור"ל הרי דלכו"ע הוצאת הדשן עבודה היא כמו הרמת הדשן ומן הדין היה זר חייב עליה מיתה אלא דמאן דפטר ס"ל דעל עבודת סילוק אין הזר חייב מיתה משום דכתיב עבודת מתנה יצא זו שהוא בסילוק

אבל באמת הדבר פשוט דהרמת הדשן שנוטלו משם ונותנם בצד המזבח ואין בדשן זה של תרומה שום עבודה עוד שפיר הוי עבודה תמה, דמה שיש מצות הוצאה הוא רק על שאר הדשן הנשאר במזבח ואינו שייך כלל לקומץ הנתרום שעבודתו כבר נגמרה. ודומיא דזריקה היא דהויא עבודה תמה לפי שהיא עבודה אחרונה שבדם אע"ג דאיכא הקטרת אברים ופדרים שלאחריה והוא משום דהקטרת אברים מילתא אחריתא היא ולא בדם ויש להאריך עוד בכ"ז וביחוד בשי' הרמב"ם שהדלקה בכלל הטבה וחייב בה גם בבוקר כבין הערבים אלא שעת לקצר ולשוב לעניננו

ענף ז'

כו) הדרן לדידן למה שכתבנו לעיל באות י' דזר בבמה שאני מיוצא בבמה, משום דזר אין מקום במציאות לעיקר איסורו לפי שאין בבמה עבודות המסורות לכהונה, אבל יוצא הי' שייך בי' מציאות האיסור גם בבמה שהרי אין שם מחיצות והי' ראוי לחול עליו איסור היוצא אלא שהתורה התירתו ולכן מקרי הותר מכללו, והשתא אכתי חזינא למידק בי'. ר"ל דגדר היוצא הוא רק כשהיה מתחילה בפנים כדינו ואחר שנתקדש שם וירדה לו תורת מחיצות יצא ממקומו או שנתבטלה קדושת המקום ע"י סילוק מחיצת כמש"ל, וכדאמרינן בשר שיצא חוץ למחיצתו דוקא אבל אם מתחלת עשייתו הוא בחוץ ואפילו באופן שאינו נפסל משום שחוטי חוץ כגון בדידן בבמה) לא שייך בי' ענין היוצא כלל כל זמן שלא נכנס פעם אחת לתוך מחיצתו, דאע"ג דירדה לו בקידושו תורת מחיצות עדיין לא היה בתוכן ולא יצא מהן לחוץ בפועל כלומר שאין ענין הפסול מה שנמצא חוץ למחיצות אלא שהיציאה מתוכן לחוץ היא הפוסלת. ולפי"ז בקדשי במה שלא היו מעולם בתוך מחיצות אין בהן מציאות כלל לאיסור היוצא והוי דומיא דזרות בבמה שאין מציאות לאיסוזר כמש"ל ואפי"ה חשיב הש"ס יוצא בבמה להותר מכללו וא"כ ה"ה זר בבמה, והדר קשה אמאי קרי ליוצא בבמה הותר מכללו יותר מזר בבמה: