דבר אברהם - ג ב

קונטרס חיבת הקדש

סימן א

בהותר מכללו - בפסול יוצא - בעניני במה - טמא בבמה - בעניני המנורה - בהדלקתה - בעבודה תמה - דישון - בקידוש כלי שרת - במסתעפים רבים **(הקונטרס הזה בעודנו בכתובים הי' משכבר הימים לעין רבים מן הלומדים שנתתי להם לעיין כשמעטו עוד המדברים בענינים אלו. מהם יש שהלכו בנתיבותיו ובאו עקבותיו גם בדפוס כמו כן קטעים ממנו נמסרו על ידי לדפוס בקוצבים שונים לכן הקונטרס הזה אם מאוחר לדפוס מוקדם לעריכה

)** ענף א

א) גרסינן בזבחים (דף ט"ז ע"ב) אונן מנלן כו' דבי רבי ישמעאל תנא אתיא בק"ו מבעל מום כו' מה לבעל מום כו' זר יוכיח כו' מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרה מכללו טמא יוכיח כו' שם טומאה מיהא אישתראי וכו' רש"י ואי קשיא ל"ל למימר טמא יוכיח בזר נמי משכחת לה דהותר שם זרות בבמה אין זה הותר מכללו שהרי לא נאסר שם מעולם עכ"ל. והנה לכאורה איכא למידק מדאמרינן בחולין (דף ק"כ ע"א) ובפסחים (דף כ"ג ע"ב) דחלב חיה הוי הותר מכללו אע"ג דחלב חיה נמי לא הוה בכלל האיסור ולא נאסר מעולם דכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו כתיב ואפי"ה חשיב הותר מכללו ומ"ש זר בבמה וצ"ל כמ"ש התוס' חולין (דף קט"ו ע"ב) ד"ה כלאי הכרם ת"ל הקשה הר"י מאורלייניש מה לכולהו שכן לא הותרו מכללן תאמר בבשר וחלב שהותר מכללו אצל בהמה טמאה וחלב בהמה טמאה וטובא דאמר לעיל וי"ל דאין זה קרוי הותר מכללו דדוקא חלב דכתיב כל חלב דמשמע אפילו דחיה והדר שרא דחיה זה חשיב הותר מכללו אבל בבשר וחלב לא כתיב כל עכ"ל. ובזה שאני זר בבמה מחלב חיה, אמנם לפי"ז קשה לי טובא מהא דזבחים (דף ק"ו ע"ב) לא יאמר לאו בחלב ותיתי ק"ו מנבילה מה נבילה שנא ענש הזהיר חלב שענש אינו דין שהזהיר כו' מה לנבלה שכן מטמא משרצים טמאים כו' מערלה וכלאי הכרם כו' משביעית כו' מכולהו נמי שכן לא הותרו מכללן ופירש"י חלב הותר מכללו בחיה, ואי תימא דכל שלא נאסר מעולם לא מיקרי הותר וחלב חיה שאני כהר"י מאורליינש דכתיב בי' כל חלב והדר שרא א"כ אין זה שייך אלא לקושטא דמילתא לבתר דכתב רחמנא אזהרה דחלב בלשון כל חלב דמשמע סתמא ואפילו דחיה והדר כתב שור וכשב ועז דמפיק חיה מינה דהשתא שרא מאי דהוה בכלל האיסור ושפיר מקרי הותר מכללו, משא"כ למאי דפריך הש"ס השתא דלא יאמר לאו בחלב כלל והוה ידעינן אזהרתי' מעונש ומק"ו דנבלה ואינן הרי אז לא הי' חלב חיה נכלל מעיקרא בכלל האיסור והדר שרא אלא דלא הי' נאסר מעולם דבעונש כתיב רק כל אוכל חלב מן הבהמה וממילא לא הי' נחשב להותר מכללו לרש"י והר"י מאורליינש, וא"כ מאי קאמר הש"ס מכולהו נמי שכן לא הותרו מכללן הרי חלב חיה נמי לא הוה אז הותר מכללו

ב) עוד קשה לי על שי' רש"י והר"י מאורליינש דכל שלא נכנס מעולם בגדר האיסור לא מיקרי הותר מכללו מהא דאמרינן בכתובות (דף ל"ב ע"א) גבי חובל בחבירו דהותר מכללו בבי"ד והתם הרי עיקר הלאו דלא יוסיף נאמר אחר הכאת ב"ד ארבעים יכנו לא יוסיף דהיינו דהלאו נאמר רק על הכאה שלא ברשות המוספה על הארבעים של חיוב ואין לך לא נאסר מעולם גדול מזה, ואפי"ה מקרי הותר מכללו בשביל זה גופא דלא נכנסה הכאה זו בכלל האיסור, וא"כ זר בבמה ובשר בהמה טמאה בחלב נמי ליחשב הותרו מכללן בשביל שלא הוכנסו בכלל האיסור [ומכש"כ דקשה לפי"ד הר"י שלא נאמר בו כל עיי' מ"ש בס"ד להלן בביאור דבריו] מיהו הא איכא לתרוצי לפמ"ש השמ"ק כתובות שם וז"ל שכן הותר מכללו בב"ד איכא למידק וכי משום דהותר מכללו בב"ד ליסר הרשעים הוי איסור קל החובל בחבירו שלא כדין מה זה ענין אצל זה וי"ל דהיינו קולא דידי' שלא חשו שמא יוסיף על ההכאות שיש בו משום לא יוסיף פן יוסיף כדאיתא במכות עכ"ל ואישתכח דקולא דידי' היא מה שלא הוחש להכאה שלא ברשות שהיא בכלל האיסור אבל קמייתא מיהא קשה

ג) אמנם בעיקר שי' רש"י לכאורה עדיין לא ברירא דס"ל דכל שלא נאסר מעולם אינו הותר מכללו ואדרבא נראה להוכיח קצת להיפוך דגם בלא