דבר אברהם - ג כו

כב) ולפי המבואר עדיין דברי הרמב"ם ז"ל קשים, דכיון דסבר נרותיה קבועין ע"כ צ"ל שהוציא כל המנורה לחוץ, וא"כ לכל הדרכים האמורים קשה אמאי הזר מדליק וכשרה והרי איכא משום מתקן בחוץ, ונהי דאליבא דהרמב"ם יכולים לומר דסבר דעל הדלקה דלאו עבודה היא אין קפידא משום מתקן בחוץ, מ"מ על הראב"ד מיהא קשה שהשיג עליו רק שהפליג כשאמר מותר לזר להדליקן אבל מודה שאם הדליקן כשירות ואמאי הרי מתקן מבחוץ, ואף שהראינו פנים לומר דסבר הראב"ד דאין זה מעכב בדיעבד מ"מ אין הדבר ברור בידינו וסייעתא בעי. ומלבד זה קשה גם על הרמב"ם אמאי לא הביא כלל האי דינא דשלא יתקן בחוץ ויכניס לענין תיקון שאר ההטבות מיהא כגון נתינת שמן ופתילות כשהוציא כל המנורה לחוץ, לכן נראה לומר דהרמב"ם לית ליה להאי דינא כלל להלכה, ובטעמא דמילתא י"ל דגרסינן התם בתו"כ על המנורה הטהורה על טהרה של מנורה שלא יסמכם בקיסמים ובצרורות יערוך את הנרות לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניס, ופי' הראב"ד ז"ל וז"ל על טהרה פי' על גלויה של מנורה כדתנן ביומא הזה על טהרו של מזבח כו' כלומר יניח הנרות על ראשי הקנים באמצעיתם כדי שישבו מעצמן בלא סמיכה כו' וקסבר האי תנא שהנרות לא היו קבועין במנורה עכ"ל. הנה מבואר דסבר האי תנא דקרא דעל המנורה הטהורה יערוך את הנרות בסידור הנרות על ראשי הקנים משתעי, ומדאסמיך לדרשא שלא יתקן מבחוץ להאי קרא בתרא ולא לקרא קמא מחוץ לפרכת העדות באוהל מועד יערוך אותו אהרן שבכלל זה כל עבודות ההטבה כמ"ש הרמב"ם (פ"ג מתמידין) דהטבה בכלל עריכה היא ובהאי קרא נמי כתיב לפני ה' והוה ידעינן לכל עבודת העריכה שלא יתקנן בחוץ, נראה דלא נאמר דין זה אלא על סידור הנרות בלחוד דהיינו שיניח הנרות על ראשי הקנים לפני ה' אבל בשאר ההטבות לא איכפת לן אם מתקנן בחוץ ולכן בקרא קמא שכולל כל עבודת העריכה לא דריש לפני ה' שלא יתקן כו' ורק בקרא בתרא דמיירי רק מהנחת הנרות המסולקין ע"ג הקנים דריש הכי. וכיון דהרמב"ם סובר שכל הנרות קבועים בקנים ואפילו בשל שאר מיני מתכות וא"א לעולם לסלקן ולהחזירן על הקנים ממילא לא משכחת לי' להאי דינא כלל ולכן לח הביאו. ואפילו למי שיאמר דבשאר מיני מתכות ס"ל להרמב"ם שאין נרותיה קבועים וכמו שדייקנו לעיל מלשונו בפ"ט מביאת מקדש שכ' והוציאן בלשון רבים, מ"מ כיון דבשל זהב מיהא נרותיה קבועים ליכא למדרש לקרא דלפני ה' שלא יניח הנרות המסולקים בחוץ כיון דבמנורה שבמשכן דבה משתעי קרא לא היו כלל נרות מסולקין. וכן נראה דאפילו למ"ד דבשאר מיני מתכות היו נרות שאפשר לסלקן מ"מ אין מצוה בסדורן כיון דבשל זהב לא היתה מצוה זו וראי' לזה מרש"י יומא כ"ד שהזכרנו לעיל באות כ"א דפירש זור: א ו חבוש שאר . וא הקנים בשל זהב כמ"ש להדיא הנרות של זהב שזה אינו אלא למ"ד אין נרותיה קבועין ואמאי לא פירש לה בשל שאר מתכות ואליבא דכו"ע, דהא איהו דסבר דבשל שאר מתכות באה מן הגרוטאות ולא בעינן בהא חתיכה אחת כמ"ש למעלה אות כ' וממילא לכו"ע אין נרותיה קבועין, אע"כ דכמ"ד נרותיה קבועין לא אתיא דאע"ג דבשל שאר מיני מתכות אין נרותיה קבועין מ"מ כיון דבשל זהב ליכא לדידי' מצות סידור הנרות ע"ג הקנים גם בשל שאר מיני מתכות אינה עבודה. ובזה מדוקדק היטב לשון רש"י ז"ל דלמה הזכיר כאן הנרות של זהב אטו עד השתא לא ידעינן דנרות של זהב היו ושפת יתר הוא לגמרי ואינו מדרכו ז"ל הסופר ומונה כל אותיותיו ולמ"ש אשה"ט דבא להוציא מן הדעת שלא נאמר דפריך גם למ"ד נרותיה קבועים ובמנורה של שאר מתכות ולזה כתב הנרות של זהב לגלויי דפריך רק למ"ד אין נרותיה קבועים אבל למ"ד נרותיה קבועים גם ממנורה של שאר מיני מתכות ליכא למיפרך דלדידי' סידור הנרות לאו עבודה היא וכמ"ש והוא מזהיר ב"ה בדברי רש"י ז"ל שכל מלה ומלה מאירה ככוכבים

ונוח לי בזה גם דקדוק קל בדברי התוס' סנהדרין (דף פ"ב ע"ב ד"ה היוצק) שעמדו על מתני' דהיוצק והבולל כו' ואין חייבין עליהן לא משום זרות כו' וז"ל ומיהו קושיא ליתני נותן שמן ופתילה במנורה שיש אחריה הדלקה ופטרינן בהו זר בפ"ב דיומא מהאי טעמא דיש אחריהן עבודה ומהדלקה גופה לא קשה דלאו עבודה היא כדאמר התם עכ"ל. ויש לדקדק קצת כיון דנחתי למיפרך מכל העבודות שבמנורה אמאי לא הזכירו נמי בקושיתם סידור המנורה דבסוגיין דפטורי' נמי משום שיש אחריה עבודה, ולמ"ש אשה"ט דזו לק"מ דאפשר דאתיא מתני' כמ"ד נרותיה קבועין דפלוגתא דתנאי היא וא"א לעבודת סידור הנרות ואי בשאר מיני מתכות הא נמי לאו עבודה היא כיון שאינה בשל זהב וכמ"ש, אח"ז ראיתי שכבר עמד על זה המהרש"א. מיהא איכא לתרוצי עוד בדרך אחרת, דמקמי הכי כתבו התוספות דהולכה לא תשיב משום דאפשר לבטלה לשחוט בצד המזבח ולזרוק וה"נ סדור הנרות ע"ג הקנים עבודה שאפשר לבטלה היא שהי' יכול שלא להסירם כלל אלא לנקר שמנן במקומן. אך דברי תוס' בהולכה צע"ק דבפשוטו נראה דאפשר לבטלה הוא טעם הפטור [ולא דמשו"ה רק לא תשבו במתני' בהדי הנך דא"א לבטלן], ותמוה דפלוגתא דרבנן ור"ש היא בזבחים (דף י"ג ע"א) ורבנן לא ס"ל להאי סברא דאפשר לבטלה ולר"ש נמי אמרינן התם (דף י"ד ע"ב) דזהו רק לענין שלא לשמו אבל לענין זרות לא. איברא דצ"ל דהתוס' לא לענין זרות קאמרי לה אלא לענין חוץ דבה מיירי עיקר מתני' וזרות בוכן נקיט, אבל גם בזה קשה מנא להו למיפטר מהאי טעמא בחוץ כיון דבפנים וו וודודר חררדרדו וווהא ארח וחרד שדור רב. שם