דבר אברהם - ג יח

ולא בענין מקשה, ואח"ז כתב דין הגרוטאות השוין בשניהם לפסול לפי שאינם חתיכה אחת, ובהלכה ז' כתב שכל הנרות קבועים בקנים וכולל בזה גם שאר מתכות שכולם צריכים להיות מחתיכה אחת והנרות בכלל, ועדיין הי' לבי מהסס לפסוק בסכינא חריפא את המקשה ולומר שנתמעט רק לענין חלולה ולא לענין עשת עד שמצאתי לי בזה חבר גדול בס' מרכבת המשנה שדרך ג"כ במסלה זו ונגע בקצה הדברים, ואח"ז הראו לי שהגאון מלבי"ם ז"ל בפ' תרומה נגע ב"כ בעיקר דברים אלא שלא ירדו ללבן את הענין כדי צרכו

כ) לאחרונה אעיר עוד בקצרה מהרהורי לבי בענין זה בקיטועי מלין, דעוד עלה על דעתי דלפמ"ש הרמב"ם בפירושו לכלים (פי"א מ"ג) דעשת הוא חתיכת ברזל אצל יציאתו ממקור העפר יש לפרש דבעינן במנורה מתכת חדשה מן המכרה והגרוטאות פסולין לפי שאינן מן המכרה אלא ישנין הן וכבר נשתמשו בהן ואפילו יהיו חתיכות גדולות. ובתוספתא מגילה (פ"ב) תנינן אבנים וקורות שחצבן מתחלה להדיוט אין בונין אותן בהר הבית ופסקה הרמב"ם (פ"א מבית הבחירה ה"כ) ובירושלמי יומא (פ"ג ה"ו) תני אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש ובקודש יחצבו, והא דתנן במדות פ"ג מ"ד אחד אבני הכבש ואחד אבני המזבח מבקעת בית כרם וחופרין למטה מהבתולה ופי' הרא"ש קרקע בתולה דידוע שלא הי' שם ברזל, היינו רק טעם למאי דבעינן דוקא למטה מהבתולה. ומסופקני בכל הנ"ל אם מעכבין, ועיי' בזבחים (דף י"ח ע"ב) בד שיהיו חדשים ואמרינן התם שאינו מעכב, ועיי' בירושלמי יומא שם ובתוס' יומא דף י"ב ע"ב ד"ה ילבש ועי' במנחות (דף כ"ב ע"א) מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט, ובחצוצרות אמרינן שאם עשאן מן הגרוטאות כשרין וקצרנו]. ולא ברירא לי האיך הוא נלמד ממקשה כמבואר בגמרא דפסול הגרוטאות הוא משום דלא הוו מקשה, ואפשר דהיינו דקאמר הספרי מן קשה ר"ל מן המחצב, או מן (או מין לפי הגירסא הישנה) קשה שעדיין לא הותך מקודם ומעולם לא הי' אלא קשה, והא דבעינן גם במתכת חדשה חתיכה אחת נילף ממשמעות דמעשה קורנס שמפשט ומוציא אבריה ממנה כדפירש"י, ולפי"ז י"ל דבשאר מיני מתכות דלא בעינן מעשה קורנס גם חתיכה אחת לא בעינן ובלבד שלא יהיו מן הגרוטאות הישנות, וממילא בשאר מיני מתכות נעשית אברים אברים ולא קביעי נרות ומזה יצא לן דין חדש דלאו דוקא גרוטאות מחתיכות הרבה אלא אפילו חתיכה אחת גדולה ישנה או שנשתמשו בה פסולה, ולאו דוקא שנזרקו לבין הבלאות אלא ה"ה כלים שמשתמשים בהם נמי פסולין ואפילו יהיו חתיכה שלמה. ומצאתי בהגהות לספרי מחכם קדמון ספרדי שנספחו להספרי עם הגהות הגר"א ז"ל שכתב כעין זה וז"ל אין מקשה אל מין קשה י"מ מן משך בתרגום נגידא ור"ל דבר שמעולם לא נעשית בו מלאכה ולא נמשך אלא עתה הוא תחילת משיכתו עכ"ל. אבל רחוק לומר כן דאי הכי לא הו"ל למיתני גרוטאות שמובנו ידוע כפי שנתפרש למעלה וה"ה כל שאינו מן המכרה או כל מתכות וכלים שנמשכו כבר או שנשתמשו בהם. עוד הי' אפשר לפרש עשת חזקה ומלאה והיינו אטומה מחללים מלשון שמנו עשתו, ובזה מדוקדק יותר לשון הרמב"ם דהיינו ממש ההיפוך מן החלולה ואמר דבזהב בעינן עשת ובשאר מתכת גם החלולה כשרה, אולם קשה מלשון התוספתא חולין שהזכרנו מנורה אין כשרה אלא מן העשת וזה משמע לכל המתכות, אך בשמעתין הובאה בלשון היתה באה מן העשת. עוד הרהרתי דאולי פסול הגרוטאות הוא משום תערובות מיני מתכות שונים או אפילו מין אחד וטיבם משונה בחלקיהם, והא דאמרינן בשמעתין (כ"ח ע"ב) במנורת חשמונאים שפודין של ברזל היו וחיפום בעץ י"ל דשאני התם שהיתה בפנים כולה מברזל לחוד וכשרה והחיפוי י"ל דלא מגרע, ואם הי' החיפוי גם בצד הפנימי של תוך הנרות לכאורה לא שייך לפסול משום חציצה בין שמן לברזל המנורה. ועוד דהחיפוי של עץ גופיה הוי מנורה בפ"ע שהרי חלולה כשרה בשאר מתכות ומאי איכפת לן מה שבתוכו ברזל ואם צריך להיות חתיכה אחת אפשר שיהי' חתיכה אחת ע"י מעשה אומן או ע"י יציקה דאם נתמעטו שאר מתכות ממקשה דהקשת קורנס גם יציקה כשרה בהו, ואם חלולה בשל זהב כשרה לדעת רש"י יש להסתפק וכבר העירנו מזה למעלה. ואם התיך גרוטאות לחתיכה אחת נראה דפנים חדשות באו, אבל אם בעינן מן המחצב לא מהני, וגרוטאות לדעת רש"י כשרין בשאר מתכות דפירש לגרוטאות דשמעתין זהב שבור וכונתו מבוארת דבשאר מתכות כשרין דלא בעינן מקשה, ודבר זה העירני חכ"א. ולדעת הרמב"ן דמקשה מעכב בשאר מתכות כמש"ל מ"מ ממקשה דקורנס בודאי נתמעטו דאל"ה אמאי איצטריך כלל ופרט או מיעוט וריבוי לחרס ועץ דאי אפשר בהקשת קורנס, ודבר זה נתעוררתי מתוך מו"מ עם חכ"א. ויש להאריך טובא בכ"ז אלא שכבר נמשכנו יותר מדאי במילי סטראי שלא מעיקר עניננו ועת לקצר ומקום הנחנו

ענף ו'

כא) עכ"פ מן האמור מבואר דדעת הרמב"ם נראה דגם בשל שאר מיני מתכות היו הנרות קבועים במנורה, וא"כ א"א הי' להוציא הנרות לחוץ בפ"ע אלא עם המנורה כולה, וצ"ל דמ"ש בפ"ט מביאת מקדש שאם היטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ היינו עם המנורה כולה והדרא קושיא לדוכתא אמאי מותר לזר להדליקן ואם הדליקן כשירות והרי יערוך אותו לפני ה' בעינן שלא יתקן מבחוץ ויכניס ולא שייך תירוצנו שבאות ט"ז. והנה עדיין צריך לדקדק בביאור דברי הראב"ד שהבאתי באות הנ"ל שכ' דהו"א שכהן