דבר אברהם - ג יז

אינה באה מקשה לטעם לא נודע, דלפי"ז נמי קשה דאייתר לן חד מקשה וזהב דהאי קרא שלא לשום דרשא והדרה קושית הש"ס אימא זהב זהב לעכב וליכא לתרוצי תו כדמתרץ הש"ס האי מאי אא"ב כו' היינו זהב זהב מקשה מקשה לדרשא עיי"ש בסגיא ובתוס', וכן אינו מדוקדק לפי"ד מ"ש הרמב"ם וכן מנורה הבאה זהב כו' ותהי' כולה מקשה כו' ולפי האמור לא הי' לו לכתוב דין המקשה אצל זהב דוקא כשהוא נוהג בם בשאר מתכות, וגם שהוא נגד דברי הכ"מ נאמן ביתו, לכן נראה להוסיף בביאור הדבר ועם זה יתיישב הכל בס"ד. דהנה בענין המקשה בחיוב העשת ופסול הגרוטאות כתב רש"י בסוגיין וז"ל מן העשת עשייתה חתיכה שלמה ומכה בקורנס עד שיצאו ממנה כל כליה, מן הגרוטאות זהב שבור, מקשה משמע חתיכה אחת כדמתרגמינן נגיד משוך שנמשך הכל מחתיכה אחת מקשה משמע דבר המוכה ונהלם כדכתיב וארכבתיה דא לדא נקשן עכ"ל, ולא נתבאר לי אם כוונתו היא דמקשה יש בו שתי משמעות, האחת בגוף החומר שממנו נעשית המנורה והיינו חתיכה אחת שלמה וזוהי עשת שפירושה חתיכה שלמה גדולה כדפירש"י, וכ"כ הר"ש (פי"א דכלים מ"ג) העושה כלים מן העשת ת"ל עשת חתיכה גדולה של ברזל כמו עששיות של ברזל דפ' אמר להם הממונה וכדתניא בפי' הקומץ הרבה המנורה היתה באה העשת עכ"ל, והמשמעות השנית היא בעיבוד דמקשה לשון והקשה היא שיכה עליה בקורנס שאמרו בספרי אין מקשה אלא מעשה קורנס, או דמקשה רק משמעות אחת יש בה והיינו מעשה קורנס דמקיש בקורנס ומוציא אבריה וממילא מוכח דבעינן חתיכה שלמה והיינו עשת, ומזה ידעינן לפסול הגרוטאות שאינן חתיכה אחת ושלא יעשנה אברים אברים ויחברנה. (וראיתי בהתוה"מ להגאון מלבי"ם בפ' בהעלותך שכ' שלא כדברי רש"י דמהקשת קורנס ידעינן שלא יעשנה אברים אברים דזה נלמד מקרא דגביעיה כפתוריה ופרחיה ממנו יהי' שלא יעשה אברים אברים כמ"ש בספרי. אבל באמת צדק רש"י ז"ל דבמנחות דף פ"ח ע"ב אמרינן דנרותיה קבועות שהם בכלל ככר ומקשה הרי דממקשה ילפינן לה, ובאמת מקרא דממנה יהי' לא מצי למילף נרותיה שלא הוזכרו בו, והספרי לטעמי' דסבר דאין נרותיה קבועין בה דתני סיפא יכול אף נרותיה כו' מן הככר ומן הזהב הם באים ואינם באים מן קשה. וכ"ת א"כ מנ"ל להספרי דלא יעשה קניה אברים אברים דבקרא דיהיו לא נאמרו קנים, ז"א דכתיב נמי קרא אחרינא כפתוריהם וקנותם ממנו יהיו. וש"ס דילן לא ס"ל בזה כהספרי ושפיר פי' רש"י ז"ל). אולם להרמב"ם נימא דשתי משמעות יש במקשה כנ"ל שתהא חתיכה אחת והיינו עשת ומזה פסלינן גרוטאות ושיקשו עוד עליה בקורנס שתעשה קשה ביותר שיתקרבו חלקיה זה לזה ותהא מוצקה ומלאה שלא יהיו בה הנקבים הדקים הפנימים חיין חלקי המתרית או חלולים אחרים ממש שיקרו וזהו הנקרא אטום שיתאטמו הנקבים והחלולים כפי שאפשר בידי אדם, וההפך מזה כשהמתכת אינה מוקשת ע"י קורנס ונשארה רכה לפי הערך ונקובה ע"י נקבים האמורים או חלולים ממש נקראה חלולה ואמרו בספרי (לפי גירסת הגר"א ז"ל) מקשה אין מקשה אלא מן קשה מן העשת מעשה קורנס, והיינו שיהי' קשה ואטום הנקבים ולא רך וחלול. (ויתכן שבאמרו מן קשה ר"ל שהמלה נגזרה מן שרש קשה ופירושה מלאכת עשיית הרך לקשה ע"י הלמות פטיש שלא באש והיינו הקשה בקורנס, כמו כתמר מקשה המה. וכן מקשה משמעו גם חתיכה שלמה של דבר מה קשה כמו מכבר שפירושו חתיכה שלמה של מקלעת מעשה כברה משרש כבר שענינו קלוע, וזוהי עשת חתיכה שלמה של מתכת בכלל שהיא מן החמרים הקשים. ובא להוציא שלא נאמר שהוא משרש נקש שענינו הלום ודבק יחד ואין בו משמעות עשות קשה מרך ולא משמעות השניה של חתיכת דבר קשה, שאלו הי' משרש זה ראוי הי' שיבוא הקו"ף דגושה ולחסרון הנו"ן). ולפי"ז מן הגרוטאות פסולה לפי שאינה מחתיכה אחת והחלולה פסולה שלא הי' בה הקשת קורנס. וס"ל להרמב"ם בשאר מיני מתכות נמי בעינן חתיכה אחת ולכן מן הגרוטאות פסולה בשביל הראיות שהבאנו למעלה, והא דאמרינן זה מעשה המנורה מקשה כו' אינה באה זהב אינה באה מקשה בע"כ דלא ממעטינן להו אלא ממשמעות אחת של מקשה דהיינו הקשת קורנס ולא ממשמעות השניה של חתיכה אחת, [ויש להמתיק קצת דזה מעשה המנורה בתנאי העיבוד משתעי וזוהי הקשת קורנס], והשתא א"ש מה שהקשינו אמאי לא ממעטינן שאר מתכות ממקשה מקרא קמא דגביעיה כו' משום דהך מקשה לעיכובא בזהב בא ויש בו שתי המשמעות וגם חתיכה אחת בכלל וא"א למעט שאר מתכות דגם בהו בעינן חתיכה אחת ורק מקרא בתרא ממעטינן דאפשר לפרשו שבא לשם מיעוט לענין הקשת הקורנס בלבד, ועפי"ז יש לומר טעם על הש"ס גופי' אמאי באמת ממעטינן שאר מתכות רק לענין החלולה ולא לענין הגרוטאות ומנלן דהמיעוט קאי רק לחד ולא לתרווייהו ולמ"ש א"ש דאי תימא דשאר מתכות נתמעטו משניהם א"כ איכא למשמע הא מקרא דגביעיה כו' ואייתר לן חד מקשה וחד זהב אע"כ דלא אימעוט מתרווייהו ולהכי מקרא דגביעיה א"א למעוטי כמ"ש ואיצטריך מקשה וזהב דוזה מעשה המנורה, ואי תקשי מנלן למעט הקשת קורנס להכשיר את החלולה ולפסול את הגרוטאות ואימא איפכא, י"ל דאי אמרת דגרוטאות כשרין אי אפשר עוד להקשת קורנס בכדי לעשותה קשה דהיינו אטומה מחללים דע"י קורנס שלא באש לעולם תשאר חלולה במקום הדבק של המתכות, וע"כ דנתמעט מהקשת קורנס ולא מחתיכה אחת, והשתא א"ש פסקי הרמב"ם דמתחלה כתב דבשל זהב תהי' מקשה מן העשתות היינו שיקיש העשתות בקורנס בכדי שתהי' אטומה ובשל שאר מתכות אם היתה חלולה כשרה