דבר אברהם - ג יט

ע"ב) מבואר דאי הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן ואם הדליק נר חנוכה בפנים והוציאה לחוץ לא עשה כלום. וא"כ כיון דמקום המנורה הוא בהיכל בודאי צריך להדליק במקומה והאיך כתב דהזר מדליק בחוץ. עוד תמה דבתו"כ (פ' אמור) אמרינן יערוך את הנרות לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניס וא"כ האיך ידליק הזר מבחוץ

והנראה לומר דלכאורה קשה טובא במ"ש הרמב"ם דהטבת הנרות היא מ"ע מקרא דיערוך אותו אהרן ובניו והדלקת הנרות היא הטבתם, כיון דהדלקה מהאי קרא ידעינן א"כ ליבעי כהן דוקא דהא כתיב אהרן ובניו ואמאי כשרה בזר, ואם הדלקה לאו מהאי קרא ידעינן היכן היא מ"ע דידה והנ"ל לומר, דהנה התו"י יומא יומא (כ"ד ע"ב ד"ה הדלקה) הקשו כיון דהדלקה לאו עבודה היא אמאי כתיב בה כהן דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו בהעלותך את הנרות וגו' ונשארו בתימה. והמאירי בחי' כתב וז"ל ואף בהדלקה אינו חייב שהדלקה אינה עבודה שאינו נותן דבר שיש בו ממש כו' ולא עוד אלא שהטיב [שאם הטיב] הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן כו' ואע"פ שנאמר ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה ומדכתיב בה אהרן משמע שעבודה היא לא נאמר אלא משום יקטירנה עכ"ל. אמנם תירוץ זה לא יספיק אלא לקרא דובהעלות את הגרות דכתיב בתרי' יקטירנה אבל לקושית התו"י מדבר אל אהרן בהעלותך את הנרות לא יעלה ארוכה, וצ"ל דמקרא זה לא הוקשה לי' כלל משום דבהעלאת הנרות גופה לא נאמר הכא אהרן אלא דמתחילה נאמר דבר אל אהרן ואמרת חליו וי"ל דלאו משום דהעלאה באהרן אלא משום דמשמרת העבודה מסורה לו נאמר הדיבור אליו שבהעלות הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, אלא מקרא דובהעלות הוקשה לי' שנאמר אהרן בהעלאה גופה וע"ז תירץ שהוא מוסב על יקטירנה. עכ"פ נראה מזה דליכא מיעוטא בהדלקה דלא ליבעי כהן אלא דלא אשכחן בה כהן בהדיא וכיון דמסברא ידעינן דלאו עבודה היא הזר כשר בה. אבל להרמב"ם שכלל את הטבת הנרות והדלקה בכלל במ"ע דיערוך אותו לא יספיק תירוץ זה שהרי בקרא דיערוך אותו אהרן ובניו בהדיא כתיב בי'. אולם הריטב"א כתב וז"ל הדלקה לאו עבודה היא תמיהא מילתא דהא כתיב בה אהרן ובניו דבר אל אהרן ואל בניו לאמר בהעלותך את הנרות וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות וי"ל דלהכי לא אפקי' בלשון חיוב ואמו בהעלות או בהעלותך לומר דלאו עבודה היא לחייב עלי' מיתה בזר כשם שאין חיוב מיתה בעבודה שאינה תמה עכ"ל. [ולכאורה נראה פשוט דמה שהזכיר חיוב מיתה אשגירת לישנא ולאו דוקא הוא אלא שאינה עבודה כלל ואינו אפילו באזהרה, דאל"ה מאי מקשה מהצתת אליתא, ואף דיש לדחוק מ"מ פשטות הדברים הכי משמע, ולשון הריטב"א צ"ע] וכתב עוד שם ת"ל על הצתת אליתא פי' הדלקת המערכה כו' שלא תהא אלא בכהן כשר כו' והיינו דכתיב בי' הכהנים וכתיב בה נמי ונתנו לשון אזהרה אלמא הדלקה עבודה חשובה היא ופרקי' הצתת אליתא עבודה והדלקה לאו עבודה פירש"י ז"ל הצתת אליתא עבודה שיש בה טורח כו' אבל הדלקת נרות לאו עבודה היא דלאו כלום עביד דהא מכיון שהדליק ברוב היוצא השלהבת עולה מאלי' עכ"ל. המבואר מדבריו דמדאפקי' בלשון בהעלות ולא בלשון אזהרה לגלויי אתי דלאו עבודה היא ולא בעיא כהן והוא כמיעוט מכהונה. האומנם דק"ק דא"כ מאי פריך הש"ס על הדלקה לאו עבודה היא ולא והתניא ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת והרי שאני הכא דגלי קרא בלשון בהעלות דלא בעיא כהן, וצריך לדחוק דאי לאו סברא דלאו עבודה היא לא הוה דרשינן לקרא הכי. ומעתה נאמר דהכי היא שי' הרמב"ם ז"ל, דקרא דיערוך אותו כולל הנחת הנרות במקומן הכנסתן והטבתן דהיינו דישון הפתילה ניקור וניקוי נתינת פתילה חדשה ושמן והדלקה דכל זה ביחד נקרא הטבה, וכמ"ש המאירי יומא (דף י"ד ע"ב) מוציא כל הפתילה וכל השמן ומקנח את הנר ומחדש בו פתילה ושמן והדלקה זו עם התיקון הוא הנקרא הטבת גרות עכ"ל, לפי שכל הכנה זו לצורך הדלקה היא באה וזוהי העיקר וגמר המצוה ובתוספתא מנחות פ"ז תנינן וישם את המנורה באהל מועד וגו' ויעל הנרות לפני ה' כאשר צוה ה' היכן צוהו על המנורה הטהורה יערוך את הנרות וגו' הרי שמכאן מצות העלאה [ויש להעיר מזה על החולקים על הרמב"ם דתרי מצות נינהו ואכ"מ] ולפי"ז הי' ראוי שתהא הדלקה בכהן דוקא דהא יערוך אותו אהרן ובניו כתיב, אלא מדגלי קרא בהעלות ובהעלותך שלא בלשון אזהרה אפקי' מכהונה למימרא דלאו עבודה היא וכשרה בזר, וא"כ צ"ל דמאי דכתיב בהאי קרא יערוך אותו אהרן ובניו חוץ מהדלקה הוא, ולכן גם לפני ה' דכתיב בי' לא קאי על הדלקה, ולפיכך כל ההטבה דהיינו ניקור ודישון ונתינת פתילה ושמן וסדורה דנכללו בהאי קרא צריכות כהן ולפני ה' שלא יתקן בחוץ ויכניס והדלקה אינה צריכה לא כהן ולא לפני ה' ורשאי להדליק בחוץ, ומ"מ הדלקה מצוה היא כמ"ש דכל ענין ההכנסה הוא לצורך הדלקה וזוהי גמר המצוה. ובזה איפלגו הרמב"ם והראב"ד, דהרמב"ם סובר כיון דהדלקה כשרה בזר הוי המצוה סתמא על מי שיכולת בידו להדליק ולכן כשהיא בחוץ שהזר יכול להדליק רשאי הוא להדליקה גם לכתחלה ומתעבדא מצוה על ידו, והראב"ד ס"ל דאע"ג דלאו עבודה היא ואין מצותה כמצות העבודה שבכהונה אלא מצוה גרידא כשאר המצות מ"מ כיון דמקומה תמיד בפנים במקום שאין הזר נכנס ואינו מן הדין ומתנאי המצוה שיוציאנה לחוץ בודאי כשנאמרה מצוה זו על הכהנים היא