דבר אברהם - ג טז

כשירה ואם היתה כוונתו למקשה ולהכשיר הגרוטאות בדיעבד למה שינה מלשון הש"ס ומלשון עצמו מקמי הכי ולא קאמר ואם לא היתה מקשה ושלא מן העשתות כשירה, וכל רואה יראה דלשון הרמב"ם ואין עושין לעולם מן הגרוטאות לשון לעולם מורה להספרי פ' בהעלותך מכאן אמרו אין של זהב עושים של כסף ושל ברזל ושל עופרת כו' אבל אין להם מין קשה אל יעשו מן גרוטי, ומשמע לעולם. ועוד דבהלכה ז' בדין שקניה ונרותיה מעכבין בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מיני מתכות סיים וכל הנרות קבועים בקנים, וסגנון הלשון מורה להדיא דאכולהו קאי אשל שאר מיני מתכות נמי, וקביעות הנרות בקנים תליא בדין המקשה כמש"ל וא"כ מוכח דגם בשל שאר מיני מתכות בעינן מקשה. האומנם שלפי דרך המל"מ י"ל דבשל שאר מיני מתכות בעינן קבועים לכתחלה כמו שפסל בהן הגרוטאות לכתחלה לפי דבריו דלכתחלה מיהא מקשה בעינן, אבל גם בזה נשאל דהרמב"ם כולל בכל הנרות של זהב ושל שאר מתכות יחד דעסיק בהו מקמי הכי והאיך נפרשו לצדדין בשל זהב לעיכובא ובשאר מתכות לכתחלה כמש"ל, ומדברי הרמב"ן בפירושו עה"ת פ' בהעלותך משמע נמי דמקשה מעכב בשאר מיני מתכות שכ' והחזיר מקשה היא לומר שאין מעכב בה אלא מקשה לא זהב כו' וכן אמרו רבותינו בספרי ובס' מנחות יעושה"ט [ואף דצע"ק דמקשה היא דסיפא לא לעכב בא אלא למעוטי חצוצרות כדאמרינן בשמעתין, י"ל דלא חש להביא מקשה דפ' תרומה לעכב כבש"ס והביא מפ' דקאי בה לפי שכן הוא בספרי, אבל מ"מ בעיקר הדין נראה דעתו ז"ל כן]. וכן משמע קצת בערוך (ערך גרט) דגרוטאות פסולין בשאר מיני מתכות דאחר שחשב מכמה מקומות גרוטאות הביא לאחרונה ברייתא דידן וז"ל ת"ר מנורה היתה באה מן העשת ומן הזהב עשאה מן הגרוטאות פסולה, פי' מסמרות שבורין ושברי ברזל אשר יתאספו ויתקבצו ולשון יון הוא, וי"א כל מיני מתכות השבורין בין כסף בין זהב עכ"ל הנה כתב על כסף וזהב שי"א שהם ג"כ בכלל גרוטאות ולדרך הראשונה אין אלו בכלל ואפ"ה ניחא לי' ברייתא וקאי לפי"ז גרוטאות לשאר מתכות, ואף דבאמת מפורש בסוגיין דגרוטאות יפול גם על כסף כדאמרינן גבי חצוצרות דבאות משל גרוטאות ושל כסף נינהו לעכובא מ"מ נראה מיהא דעתו דניחא לי' לפרש הברייתא דפסול גרוטאות בברזל, ובפירוש רב האי גאון לכלים (פי"א מ"ג) כתב מן הגרוטים פי' איכא דאמרי מן הגרוטאות חתיכות של ברזל אשר יתאספו ויתקבצו כגון מחט שבורה ומסמרות שבורים כדא' לענין מנורה

יח) ונראה ברור בדעת הרמב"ם ז"ל שהגרוטאות פסולין גם בשאר מיני מתכות אפי' בדיעבד דבהו נמי בעינן מקשה לעיכובא, וחילא דידי' דבברייתא תניא מן העשת ומן הזהב כתרי מילי ומן הגרוטאות פסולה סתמא קתני ויותר מזה דבתוספתא חולין (פ"א) הגירסא מנורה אין כשרה אלא מן העשת עשאה מן הגרוטאות פסולה ומשאר מיני מתכות כשרה, וזהב לא קתני כלל ברישא, ועוד תני התם חצוצרת אינה כשרה אלא מן הכסף עשאה מן הגרוטאות כשרה משאר מיני מתכות פסולה נמצאת אומר פסול במנורה כשר בחצוצרות פסול בחצוצרות כשר במנורה, ואי אמרת דבמנורה נמי אין הגרוטאות פסולין אלא בזהב וכשרין בשאר מינין אין כאן פסול במנורה כשר בחצוצרות דזהב בחצוצרות פסול ובשל כסף במנורה נמי גרוטאות כשרין, ונהי דאיכא למימר דעל עיקר הפסול קאמר שיש פסול גרוטאות במנורה ואינו בחצוצרות מ"מ לפמ"ש מרווח יותר ובספרי פ' בהעלותך תני להיפוך נמצא כשר במנורה פסול בחצוצרות כשר בחצוצרות פסול במנורה, וכשר בחצוצרות היינו בשל כסף, ותני עוד שם בספרי אין של זהב עושים של כסף ושל ברזל ושל עופרת כו' אבל אין להם מין קשה אל יעשו מן גרוטי וסתמא קתני, ואף שאין זה מכריח כ"כ מ"מ סתימות הדברים בכל האמור נוטה לזה. ובשמעתין אמרינן גביעיה כפתוריה ופרחיה באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים, ופרכינן עלה ואימא נמי באה זהב באה קנים אינה באה זהב אינה באה קנים ומשנינן ההוא פמוט מיקרי, והרי בההוא קרא מקשה נמי כתיב בי' ואמאי לא ממעט כולהו מהאי קרא ולימא אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים ומקשה, א"ו דהדר קרא מקשה לעכב לכל המינים, מכל הלין נראה להרמב"ם ז"ל דבעינן מקשה בכל המינין וגרוטאות פסולין בהם, והא דאמרינן בתר הכי וזה מעשה המנורה כו' אינה באה זהב אינה באה מקשה אפשר דלא היתה הגירסא כן לפינו או שדחאה לאיזה טעם, ומ"ש ואם היתה חלולה כשירה הנה לא ידענו מהו ענין החלולה ואיזהו מקורו ואפשר דלא קאי כלל אשל שאר מיני מתכות אלא חזר לעיקר דין המנורה דחלולה כשירה ולזה הורו לי דברי המבי"ט ז"ל בקרית ספר וז"ל וכן של זהב בעינן ככר עם נרותיה ומקשה ושאר מיני מתכות אין מקפידין על משקלה כו' ואם היתה חלולה כשירה דלא קפיד קרא אלא אמקשה עכ"ל, הרי שתפס דבחלולה ליכא חסרון דמקשה וא"כ שב לעיקר דין המנורה ואפילו בשל זהב נמי [ומקורו לא נודע לן] ודלא כהכ"מ, וברש"י פ' בהעלותך כתב עד ירכה עד פרחה ירכה היא השידה שעל הרגלים חלול כדרך מנורות כסף שלפני השרים עכ"ל, ולא איתפריש אם כוונתו שהשידה חלולה ואינה מלאה ואטומה מבפנים כדרך כל המנורות או שכוונתו שחלל יש מקרקע השידה ולמטה בין הרגלים כרגיל, ולדרך הראשון אין קפידא במה שהשידה חלולה ומקשה מקרי כהקרית ספר, אבל יותר נראה כדרך השני דאל"ה חלולה הו"ל למימר

יט) אולם לפי שדחוק לומר דגירסא אחרת הי' לפני הרמב"ם או שדחה מ"ש אינה באה זהב