דבר אברהם - ג קנט

וצ"ל דמ"מ תקנו גם בשלב"ז שימול בהנץ החמה משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת. ומה שטען הרב שי' מהיכי תיתי נוקים ונימא שיבטל לכתחלה, אינו נכון. שתיקנו כן בכדי שלא יבואו לטעות למול בלילה שאין הכל בקיאין בעה"ש כדפירש"י, ותפילין שאני שיהיו מונחין גם כל היום כמובן

גם בכל שאר דברי הרה"ג שי' כבר נו"נ והארכתי בזה הרבה ולסיבה הנ"ל לא אשנה את הדברים פה, ולא ראיתי אלא להעיר בקצרה על החמורה שבכולן

אברהם דובבער כהנא שפירא החופ"ק סמאלעוויטש

סימן ו **(מתוך "קובץ סיני

")** ביאור בדברי הרמב"ם

כתב הרמב"ם (פ"ט מהלכות שכירות ה"ד): השוכר את הפועלים והטעו את בעה"ב או בעה"ב הטעה אותם אין להם זה על זה אלא תרעומת כו'. בד"א בדבר שאינו אבוד אבל בדבר האבוד כו' שוכר עליהן או מטען. כיצד מטען אומר להם סלע קצצתי לכם בואו וטלו שתים עד שיגמרו מלאכתן ולא יתן להם אלא מה שפסק תחלה. ואפילו נתן להם השתים מחזיר מהן התוספת עכ"ל. והנה עיקר הדברים הוא בברייתא (ב"מ ע"ו:) כיצד מטען אומר להן סלע קצצתי בואו וטלו שתים, אבל ההוספה ע"ז שאפילו נתן להם השתים מחזיר מהן התוספת היא מדברי הרמב"ם ז"ל עצמו וצריך טעם למה הוסיף זה

ונ"ל לומר. דעל ברייתא דכיצד מטען יש לשאול א) מה באה הברייתא ללמדנו, האם ללמד פתאים ערמה כיצד להטעות את הפועלים וכי זה הוא ענין להברייתא. ב) אטו כולהו אינשי בחדא מחתא נחיתו, יש נטעה בהא ויש נטעה בדא. ג) היאך מותר להטעות והרי נאמר מדבר שקר תרחק וביותר קשה: ד) דאילו הי' הדין דפועל אינו יכול לחזור בו והי' גופו משועבד לעשות לבעה"ב מלאכה זו אלא שאינו רוצה, שפיר הוה רשאי להטעותו בכדי שיקיים את החיוב שמוטל עליו, אבל הרי פועל יכול לחזור בו ואין גופו משועבד לעבוד אצלו, וכיון שאינו רוצה לעבוד אצלו בסלע ורק בשתים הוא מתרצה נמצא שכשהוא מטעהו הוא עובד בחבירו שלא מדעתו ושלא מרצונו דאילו הוה ידע שלא יתן לו אלא סלע לא הי' עובד, ונמצא דלא רק את הסלע הוא שולל ממנו אלא עיקר ההשתמשות בגופו של חבירו הוא כבעל כרחו, והיכי שרי

לכן נראה דשתי השאלות האחרונות הן הפותרות את הענין, ולא באה הברייתא ללמד את בעה"ב דרך הטעאת הפועל אלא דינא הוא דמשמיעתנו, דרק באופן זה בלבד מותר להטעות ולא באחרים, וזהו דאמרה הברייתא "כיצד מטען" כלומר באיזה אופן מותר לי' להטעותן, אומר להם כו'. היינו דדוקא באופן זה מותר ולא באחר. לדוגמא, אם יאמר הפועל שדה זה מחזיק בית כור ואין בכחי לחורשו כולו, חבילה זו משקלה מאתים ליטרא ואין בכחי לנשאה,