דבר אברהם - ג קנז

יתייקר. וא"כ בנ"ד דלוה נמי לא פסיד מידי ע"י ההלואה שרי, דזיל הכא ליכא רבית וזיל הכא ליכא נשך. וכ"ת דא"כ תקשי לר"פ מסאה בסאה, לא היא דדוקא בזביני ס"ל דלא אזלינן בתר לוקח אבל בהלואה מודי דאזלינן נמי בתר לוה. ויש סיוע קצת לדברים אלו משמ"ק ב"מ דף ע"ה ע"א ד"ה אבל חכ"א וז"ל וכתב הראב"ד וז"ל עוד נ"ל דהא דאמרינן לעיל לווין סאה בסאה על שער שבשוק ואע"פ שאין לו דוקא בשיש לו הדמים שיכול לקנות בהן מן השוק והו"ל כמי שיש לו כו' דהא מפרש טעמא הא חיטי בהיני והא חיטי בשילי אי בעי זבני ופרעי כו' ומ"ל הן מ"ל דמיהן אמרינן גבי סאה בסאה ולא בהלואה אחריתי וטעמא דמילתא משום דאיכא הכא טעמא אחרינא להיתרא דא"ל חטי קדחו באכלבאי עכ"ל והסבר הדבר נראה דכיון דאיכא טעמא דחטי קדחו באכלבאי א"כ אין כאן בעיקר הנאת מלוה ורק משום לתא דקנשיך ללוה אסרינן לה וכיון דאית לי' זוזי ומצי זבין בהיני ובשילי כדהשתא ולמיפרע אישתכח דלא קנשיך לי' מידי, אבל לפי דעת הרב שי' אין לצרף כלל להיתרא טעמא דחטי קדחו באכלבאי שהרי בטל האי טעמא בהלואה דמ"מ נהנה הוא לבתר ההלואה משל לוה כמ"ש. ואין זה ענין למה שאמרו בר"פ א"נ אי בתר מעיקרא אזלת אי בתר בסוף אזלת, ועיי' בחי' הר"ן שם

ובנוגע להשגתו השניה דלדעת האוסרין להלות ע"מ שתלוני ה"נ יהא אסור בנ"ד תמה אני מאי דומיא היא, דהתם מיירי בגוונא דלבתר שיפרע לי' הלוה הלואה דהשתא יחזור הלוה וילוה למלוה הלואה אחרת כשיצטרך הוא. דבהכי הוא דמשתעי הרמ"א ומקוריו כמ"ש שיחזור וילוהו פעם אחרת, ובכה"ג שפיר נהנה המלוה ע"י הלואה דהשתא הנאה כזו שלא הי' יכול ליהנות ממעותיו דלבתר דיפרע לו חובו ויצטרך עוד למעות נוסף על מעות שלו שהושבו לו כבר ילוה לו הלוה הלואה אחרת דנמצא דהנאה זו של העודף שעל מעותיו שמלוה לו אינו יכול ליהנות ממעותיו, משא"כ בנ"ד שחוזר ולוה ממנו חלק מאותה ההלואה עצמה שנתן לו קודם פרעון החוב הרי לא נהנה המלוה כלום דממעותיו נמי הוה לי' אותה הנאה עצמה אלו לא הוה מלוה לי', ואין זה דומה לענין ההנאה אלא למלוה מנה ומתנה שחמשים יחזיר לו מיד, ופשוט הוא

ובר מן כל דין אני אומר במאי דתפס הרב שי' בפשיטות דבנ"ד יש לפנינו פקדון הניתן בשביל ההלואה אגב ריהטא לא הרגיש דבעיסקא קיימינן דאיכא נמי פלגא דפקדון ומהאי פלגא נמי איכא הנאה ללוה שהרי מתנין שיכול לפטור בעל העיסקא בסך ידוע ושאר הריוח שלו וי"ל דגם משום האי הנאה קא יהיב לי' פקדון, ובהא מסתפקנא אם הוי כקץ ואסור משום הערמת רבית יעוי' בשו"ע קע"ז ס"ו ובט"ז

בנוגע לשאר דברי הרב שי' במה שבא לבאר את עצתו ולהעמידה על בסיסה לא אגע עכשיו לפי שעדיין לא סיים את דבריו והמשכם עוד יבוא, ואקוה כי יברר ויחוורון מיליו וינעם לי. ובזה רק אגיד שבאמרי בראשונות על היתרו של הרב שי' ש"אין תפיסת מקום במציאות" היתה כוונתי רק שאין הדברים תופסים מקום בתנאי המציאות שלפנינו בהחברות לחסכון ולהלואה שלפיהם לא יסכון ההיתר כמ"ש