דבר אברהם - ג קנה

ז"ל טפלו עוד רבים מגאוני גאליציען בשאלה זו והאריכו בהיתרים או באיסורים מצדדים שונים ואמנם נדמה לי שיש צד היתר עוד בזה שכמדומני יש סעיף מפורש בחוקי החברה שקנין החברים מופקע מרכוש החברה, אלא שלא נכנסתי בזה לבקש היתרים מפלפולא ובחרתי יותר לתקן ביתרון הכשר ע"י שטר עסקא ולכן לא אגע בעיקר הדבר מצד עצמו

אברהם דובער כהנא שפירא אכ"ד דק"ק סמאלעוויטש

סימן ד **(מתוך קובץ "יגדיל תורה" שנה ב' סימן סה

)** ביגד"ת קונטרס ט"ו סי' נ"ג יצא ש"ב ידידי הרב הגאון האבד"ק ראסטאוו נ"י להשיב שנית על מ"ש בקונטרס ט' סי' ל"ז לענין היתר לקיחת הרבית בחברות לחסכון ולהלואה שיתנו הרבית רק בתור פקדון ואין חשש רבית בשביל שהמלוה מותר להשתמש בכסף הפקדון לפי שאינו נהנה כלום בשביל ההלואה מכסף פקדון זה שהרי גם מכספו שהוא מלוה לו עתה הי' יכול ליהנות הנאה זו ולא נתוסף לו ע"י ההלואה והפקדון ולא כלום. וע"ז השיג ש"ב הרה"ג הנ"ל וז"ל: במח"ת לפום רהיטא כתב כץ, דהא אנן בהלואה קיימינן ובהלואה אסור להמלוה ליהנות מהלוה אף אם ידעינן בבירור דהנאה כזו הי' נהנה ממעותיו גם אם לא הי' מלוה אותם, והלואת סאה בסאה תוכיח דאסור משום שמא יתייקרו ונמצא שנותן להמלוה יותר ממה שהלוהו. והרי שם ג"כ אין המלוה נהנה מהלוה כלום, דהרי אם היו הפירות מונחים אצל המלוה ג"כ היו מתייקרים, ובאמת קושיית הגמ' בב"מ ס"ג ע"ב היא אם מותר ללות סאה בסאה דמצי אמר לי' חיטי דקדחי באכלבאי ומשני התם הלואה הכא זביני, הרי דבהלואה אסור בכה"ג, ומוכח מהך איסור דהלואת סאה בסאה דברבית כיון דעכשיו דהלוה לי' אית ליה להמלוה הנאה מהלוה ש"פ ע"י הלואתו חשבינן לרבית ואסור, א"כ בנ"ד נמי כיון דע"י ההלואה מוכרח הלוה למסור לו פקדון כזה שיהי' להמלוה מזה הנאת ש"פ (מה שדייק לומר ש"פ אגב ריהטא הוא דאנן קיי"ל כהרמ"ה דגם בפחות משו"פ אסור, שו"ע יו"ד קס"א). כודאי חשבינן לה להלואה ברבית ואסור, והתוס' ב"מ שהביא הרב שי' לא נחתו לסברא זו אלא דלא ליהוי ע"י הנאה זו ש"ש אבל לא לענין הלואה, וזה פשוט וברור. גם מה שהעלה שם הרב נ"י דבנ"ד ע"י היתר שימוש פקדון נחשב לשואל וחייב באונסין כו' אכן בנ"ד מה שרוצה לתקן שיתן הלוה הדמים לפקדון יש לחקור אם ינצל עי"ז מאיסור רבית גם אם סברת הרב נ"י שהבאתי באות א' נכונה, דהא כיון דהיתר שימוש המעות משוי לי' להמלוה לשואל וחייב באונסין א"כ נחשב המלוה ללוה ג"כ על הדמים שקיבל לפקדון כו' ולהלות ע"מ שתלוני לחד דעה בשו"ע יו"ד ק"ם דאיכא איסור רבית, ויע"ש בהגר"א ז"ל שהכריע כדעה זו, עכ"ל הרב המשיג שי'

הנה קושטא דמילתא היא שערכתי דברי ברהיטא תיכף בקבלי קונט' היגד"ת שבא בו דברי הרב שי' הראשונים כרם