דבר אברהם - ג קנג

בקאג"ס בכאוהיו"מ ובקנינים היו"מ ע"פ תקנת חז"ל ובביטול ופיסול מודעי וע"מ, ולראי' באנו עה"ח כאו"א ביום הכנסו להיות חבר האגודה ע"פ התעודות המונחות אצל פקידות האגודה הדברים האלה מצאתי לי לחובה להודיע בשערי ה"יגדיל תורה" למען תקנת הרבים

אברהם דובבער כהנא שפירא החופ"ק סמאלעוויטש

סימן ג **(מתוך קובץ "יגדיל תורה" שנה ב' סימן לז

)** ע"ד שאלת הרבית בחברות לחסכון ולהלואה

ביגד"ת שנה ב' קונטרס ה' סי' ט"ו יצא ש"ב הרב הגאון אב"ד דק"ק ראסטאוו ע"נ דן נ"י להעיר על נוסח הכתב שערכתי בעירי לחברי האגודה לחסכון ולהלואה בכדי להמנע מאיסור רבית והצעתיו ביגד"ת ש"א קונטרס י"ג, תוכן הכתב הוא שטר עסקא כללי נגד השטרות הרשמיים של הלווים הכתובים בתורת מלוה ועל ה"רבית" המתקבלת למפרע ע"י הפקידות וצירוף הריוח להקרן יפורש בכתב ההוא שניתן וניקח רק לפקדון, וע"ז העיר הרב הנ"ל כיון שהוא מפקיד ביד המלוה רק בשביל ההלואה שוב הוי רבית דהא נהנה מלוה מכסף הפקדון דמותרין להשתמש בהם והיתר פקדון זה מנלן, ולכן הוא בא לכלל עצה אחרת שיתנו שהשכר הוא בשביל הערבות, כמבואר בדבריו בארוכה

הנה מתחלה אגיד שבשביל טענתו זו עדיין לא הי' צורך להרב הנ"ל לבקש דרך אחרת, שאולי רחוקה היא כאשר יבוא להלן שאפשר הי' לו להכניס רק תיקון שהרבית לא ניתן בתור פקדון אלא שסכום המלוה יחשב רק כסף שמקבל הלוה בפועל, והמותר שנזקף על הלוה בשטר הרשמי מחויבים החברים לשלם מכיסם אם יפטר הלוה בד"י, וגם ע"ז מהני שטר מושלש כמבואר בגוף דברי הריטב"א יעו"ש, אלא שאנכי לשופרא דלישנא דשטרא ובכדי שיהא יותר מובן להצבור ויתקבל על דעתו ערכתיו באופן שיחשב כפקדון, ועל טענת הרב הנ"ל שהמלווים נהנים מפקדון ואסור, אשיב בפשיטות שאינם חשובים כנהנים מכסף הפקדון שניתן בשביל ההלואה שהרי גם בכספם היו יכולין ליהנות הנאה זו ולא נתוסף להם ע"י ההלואה והפקדון ולא כלום. כמ"ש התוס' במקום שמשם בא הרב הנ"ל בב"מ פ' ע"ב ד"ה דקא תפיס לענין משכון, ועדיפא עוד מהתם כמבואר למעיין. אלא דעדיין יש לעורר דיש בזה הנאה טפי מבכספו, דכספו אילו נאנס הי' מפסיד ובפקדון יש לו אותה התועלת של רשות ההשתמשות כמו מכספו ואם אירע בו אונם כל זמן שלא נשתמש בו פטור ואינו מפסיד כלום דש"ש הוא. וא"כ לענין אותה ההנאה של "רשות ההשתמשות" עדיפא לי' פקדון זה מכספו, אמנם נראה דלא שייך פטור אונסין על פקדון זה, חדא עפימ"ש הסמ"ע סי' רצ"ב סקט"ו בשם הראב"ד לחלק בין פקדון דהוי רק ש"ש לדמי אבידה דחייב באונסין משום שבדמי אבידה אינו ירא להוציא וה"נ אינו ירא להוציא והוי