דבר אברהם - ג קנב

אכתי לא יועיל לחברי הפקידות עצמם שגם הם מחברי האגודה הנמו ונמצא מקבלים רבית שלא ע"י שליח, ואולי במקומות שנשאל מהם הגאון ז"ל היו חברי הפקידות א"י, אבל גם בזה לא יונח לן לדעת האומרים דלחומרא יש שליחות, ועוד דכל שכותב השטר על שם המלוה לכו"ע אסור אפי' ע"י שליח והכא השטר נכתב על שם האגודה שהם כל חבריה יחד. והטעם השני קלוש כ"כ עד שאין צורך להאריך בסתירתן. ומכש"כ שלא יועיל לרוב האגודות שאין להם חברים א"י או שיש להן במספר מצומצם כ"כ עד שכספם שהכניסו לא יעלה אף לעשירית סכום ההלואות הניתנות לחברים יהודים

ע"כ מצאתי לי תקנה זו, שכל החברים היהודים יחתמו בניר מיוחד שבו הם נותנים רשות להפקידות ומחייבים אותה ללוות ולהלוות אך ורק ע"פ הי"ע, ואחרי שע"פ החוק אין הפקידות רשאית למחול את הרבית למי שלא ירויח ומכש"כ מחצית הקרן. לכן מודיעים החברים הח"מ בזה גלוי לכל שהרבית הקצוצה וניתנת למפרע להפקידות תחשב רק בתור פקדון הניתן לכל חברי האגודה הח"מ, ואם לא ירויח הלוה ויזכה בד"י להפטר מלתת ריוח מחויבים כל החברים להשיב לו פקדונם והיינו הסך הניתן למפרע להפקידות) מכיסם, וכן גם אם יפסיד מהקרן באופן שיזכה במחציתו ע"פ ד"י מחויבים הם ג"כ להשיב לו מכיסם, ואף שגוף השטר שנותן הלוה להפקידות נכתב בתורת מלוה ולא בתורת עסקא וכתב מיוחד זה המעיד שהוא בתורת עסקא לא נמצא ביד הלוה וזה אסור כמבואר בשו"ע יו"ד (סי' קע"ז סכ"ד) מ"מ נראה שאין לחוש לזה דכיון שהוא ענין של ציבור וגלוי לכל לא שייך הטעם המבואר שם, שהרי בהתנה העסקא בפני עדים שפיר דמי אע"פ שנכתב השטר בתורת מלוה, ולרווחא דמילתא אפשר להשליש גם כתב זה ביד שליש שאינו מחברי האגודה, וכשהשטר מושלש שפיר דמי כמ"ש הריטב"א ז"ל, ועכשיו ממילא בהלואות שהאגודה לוה מאחרים העצה הפשוטה שיקחו בתורת עסקא וירשמו על השטרות או הספרונים הניתנים להמלווים שהוא ע"פ הי"ע

וזה נוסח הכתב: אנחנו הח"מ חברי האגודה לחסכון ולהלואה (ססודא = סבערעגאטעלנאע טאווארישטעסטווא) דק"ק סמאלעוויטש (פלך מינסק) הננו מלווים ומחייבים את פקודות האגודה שנבחרה על ידינו לתת הלואותיה וכן גם לקחת הלואות מאחרים אך ורק בתורת עסקא כתקון מור"ם ז"ל, ומאשר ע"פ חוקי האגודה המאושרים אין הפקידות רשאית למחול הרבית למי שלא ירויח ומכש"כ מחצית הקרן למי שיזכה בזה ע"פ ד"י, ולהיפוך מחויבת היא לגבות הריוח הקצוב למפרע, הננו מודיעים בזה גלוי לכל שהסך שהפקידות לוקחת מהלווים בתורת רבית למפרע יחשב רק כפקדון שמכנים הלוה להפקידות על אחריותנו הח"מ, ואם יזכה הלוה אח"כ בד"י בין על הריוח ובין על מחצית הקרן מחויבים אנחנו הח"מ להשיב לו מכיסינו את הפקדון שהניח אצל הפקידות על אחריותנו (היינו הסך שלוקח ממנו ע"י הפקידות תחת השם הרשמי: "רבית") ולשלם עבורנו מכיסינו להפקידות מחצית סך ההלואה שלקח, אם יזכה בזה בד"י, ואם תקדים הפקידות ותגבה ממנו כל החוב מחוייבים אנחנו הח"מ להשיב לו מחצית מכיסינו באופן הנ"ל, כ"ז נעשה מאתנו