דבר אברהם - ג קנא

להחברים ברבית קצוצה הנגבית למפרע בשעת ההלואה וכן מקבלת החברה הלואות (ווקלאדען) ומשלמת רבית קצוצה, וע"פ חוקי האגודה המאושרים מטעה"מ חולקים כל החברים ביניהם מדי שנה בשנה את הריוח שיהיה להאגודה אחרי ניכוי ההוצאות הדרושות להנהגתה, ואם יש הפסד או חסרון לצורך הנהגת האגודה מחויבים החברים למלא מכיסם, ובכן משתרעת לפנינו שאלת הרבית בכל תקפה

עד כמה שידוע לי מעיירות הרבה אין איש שם על לב לשאלה זו, אין חושש ואין נוגע ופוגע, ומה שמפליא ביותר הוא שברוב העיירות לוקחים גם הרבנים עצמם חלק באגודות האלו ורבים מהם הנם גם מיסדיהן. בדרך זו באתי גם אנכי לשאלה זאת, כי בשנה העברה יסדתי בעירי ג"כ חברה כזאת ובתומי חשבתי שעל נקלה אפתור שאלת הרבית אחרי הפתח האגודה ע"י היתר עיסקא, אבל אחרי שנפתחה האגודה והגיע לידי ספר התקנות המאושר מטעה"מ לכל החברות ממין זה (אבראזצאווי אוסטאוו) נוכחתי כי עצה זו ממני והלאה. גם ממקומות אחרים נשאלתי כבר בנידון זה, ואין ההיתר נקל כ"כ מפני טעמים אלו: א) כי ע"פ ספר התקנות אין פקידות האגודה רשאית לוותר את הרבית ומחויבת היא לגבות בע"כ מהלוה בכל תוקף ועוז ואין לה רשות לתת בתורת עיסקא, באופן שגם אם לא ירויח הלוה בכ"ז תאלץ הפקידות לגבות ממנו. ופקידות מייחדה מניי' מטעה"מ אשר עינה פקוחה על הליכות החברות ומשגחת על מלוא החוקים ע"י פקידותיהן, ומה יועיל אפוא תנאי העסקא שיהי' רק כמלים רקים בעלמא שאינם יכולים להמלא בפועל, ב) שעל גוף השער שנותן הלוה המונח ומשתמר בפקידות האגודה קשה לרשום הי"ע מפני שהוא צריך להיות לעיני הפקידים מטע"מ בבואם לבקורת, ג) שהרבית נקצצה ונגבית למפרע בשעת ההלואה וזה אסור גם בעסקא כמבואר בשו"ע יו"ד (סי' קע"ז סכ"ד)

והנה בנוגע להמלווים להחברה (היינו המכניסים ווקלאדעין ומקבלים ע"ז שטר או ספרון מפקידות האגודה) לכאורה היתה עצה פשוטה לתת את כספם להאגודה בתורת עסקא ואף שע"פ החוק מחויבת האגודה לשלם בין שיהי' לה ריוח מעסקיה בין לא יהי' בכ"ז הן המלוה כאיש פרטי יכול לוותר להאגודה שלא לקחת רבית אם לא יהי' ריוח מעסקי האגודה אבל באמת גם למלווים לא תעלה ארוכה ע"פ הי"ע אחרי שלאגודות האלה אין עסקים אחרים ואין לה רשות לעסקים אחרים בלתי אם עסק הלואות ברבית לחבריה דוקא, וא"כ כל זמן שאין היתר ללקיחת רבית על ידה ממילא אין היתר גם לנתינת רבית על סמך ריוח זה, כי ריוח זה דהיתרא מנין לה

והנה כידוע נוסדו אגודות כאלה בחו"ל זה הרבה עשיריות שנים לפנים, ומצאתי בס' שואל ומשיב שכבר נשאל ע"ז הגאון מוהר"ש נאטאנזאהן ז"ל והשיב להיתרא לשני טעמים, א) ע"פ דעת רש"י ז"ל ובהכרעת הרמ"א ז"ל (בסי' ק"ם סט"ז) דרבית ע"י שליח מותרת, והכא חברי הפקידות הם שלוקחים הרבית עבור כל החברים. ב) שנמצא בהחברה גם מכסף החברים אינם יהודים ויכול להיות שמכסף הא"י הוא לוה אבל בזה לא תתקרר דעתנו ושני הטעמים אינם בכדי לסמוך עליהם, דמלבד שהלבוש והט"ז ועוד חולקים על הרמ"א בזה וס"ל דאיסור גמור הוא, הן