דבר אברהם - ג קנ

פשוטים מצד עצמם ומתוספי הרא"ש מיהא סייעתא הוי כמבואר למעיין שם, ויש לדחוק עוד דהתוס' ס"ל נמי כהר"ן דזהו טעם התורה דהיינו דמשום דלבתר הכי תדור תמיד על דעתו הונח הדין כץ, אבל אין צורך בזה. ועיין במהרי"ט ח"א ריש סי' ד'

ט) והנני להודיעו מה שעלה בדעתי עוד ליישב קושית הגרע"א ז"ל על הר"ץ. די"ל דהא דמהני בדברים שבלב אומדנא דמוכח הוא דוקא אם בשעה שהוא חושב בלבו יש לנו אז האומדנא ומוכח וגלוי לכל שחושב עכשיו כן, אבל אם בשעת מחשבתו אין אומדנא ורק אח"כ יש אומדנא שחשב כן מקודם לא מהני, דבשעת המחשבה אין הוכחה ובשעת הוכחה אין מחשבה, וא"כ אין לדון בשתיקה דיום שמעו משום אומדנא דמוכח שהרי לא יתברר לץ לעולם בדיוק השעה שבה הוא מקיים בלבו את הנדר שתחול עלה האומדנא, דעד שלא עבר כל היום אין הוכחה לקיום דאפשר שעדיין יפיר או יקיים בסוף היום וכשיבא רגע האחרון מן היום ג"כ ליכא אומדנא שהוא מקיים עכשיו דאפשר שכבר קיים קודם לכן ועכשיו אינו מקיים עוד, ורק לבתר שיעבור כל היום יש אומדנא דמסתמא קיים באיזה רגע שבמשך כל היום וזה הוי אומדנא למפרע בשעה שאינו חושב וי"ל דלא מהני כמש"ל, וא"כ נשארו רק דברים שבלב בעלמא ומוכח דמהני קיום בלב ומילתא דמסתברא היא וההסבר מבואר אין להאריך בו

ובזה יש לישב נמי דהר"ן הקשה למה מהני ביטול חמץ בלב והרי דברים שבלב אינם דברים, ומאי קושיא היא הרי אומדנא דמוכח הוא שבודאי מפקירו בכדי שלא לעבור על בל יראה יעוי' בתוס' שבת (דף י"ח ע"ב ד"ה דמפקרא). ולפמ"ש א"ש דאין האומדנא באה בשעת מחשבתו, דקודם חצות ליכא אומדנא דאפשר שישביתו אח"כ ובסוף חצות ג"כ אין אומדנא שמפקירו עכשיו בלבו דאפשר שכבר הפקירו בלבו קודם לכן ואין שעת מחשבתו מוכחת כנ"ל. ודוחק לומר דאין אומדנא על ההפקר דשמא מכרו דא"כ גם בההיא דהתוס' נימא הכי, ועי' בתוס' ב"מ ודף ל' ע"ב ד"ה אפקרה) שכתבו דאנן סהדי דמפקר להו בלבו וצ"ע, אך עיקר חידושי מלתא חדתא היא וצריך ראי' לזה ובאתי רק להעיר, ויעוי' בתוס' (דף ל"ב ע"א ד"ה מהו דתימא) מה שכתבו לענין גלוי דעתא ביודע אח"כ. אך מ"מ אין ראי' משם לדברינו כמובן

והנני ידידו דוש"ת מוקירו ומכבדו אברהם דובער כהנא שפירא החופ"ק דמאלעוויטש

סימן ב **(מתוך קובץ "יגדיל תורה" שנה א' סימן נב

)** ע"ד שאלת הרבית בחברות לחסכון ולהלואה

בשנים האחרונות נתרבה מספר האגודות האלה בערי ישראל בתחום המושב, וחבריהן הן רובם או כולם, יהודים. האגודות האלה הן מעין באנק בתמונת זעיר אנפין כל אחד מהחברים מכנים סך ידוע לתוך קופתה, ומן הכסף הנאסף מלווים