דבר אברהם - ג קמט

הוי כדבור בכ"מ אלא דבשבועה לא מהני משום דבעינן בה ביטוי שפתים דוקא וזה אף דהוי דבור מ"מ אינו דיבור ע"י שפתים, וכבר הזכרתי בהשמטות שכן נראה לשי' הרשב"א דדברים שבלב שאינם סותרין הוי דברים ומ"מ לא מהני בשבועה (יעוי' בחי' הרשב"א לשבועות כ"ו) משום דבעינן ביטוי שפתים ה"נ לא מהני באומדנא דמה יתן ומה יוסיף לנו מה שמוכח הרי גם בל"ז הוי דברים ומ"מ לא מהני וה"נ באומדנא. ובזה מיושב מה שלמד הרשב"א דדברים שאינם סותרין הוי דברים מתרומה ואמאי לא נילף להיפוך מנדרים דדברים שבלב גרידא לא מהני ובעינן דיבור דוקא, ולהנ"ל א"ש דשאני נדרים דגלי קרא בטוי דוקא וגם אומדנא דמוכח לא מהני אע"ג דזה ודאי הוי דברים בכל מילי משום דבעינן בנדרים דיבור ע"י שפתים דוקא ואין ללמוד מזה אולם לפמש"ל דמונחשב לאו ילפותא קאמר הרשב"א בל"ז נמי א"ש

ח) ובמה שכתב כת"ר על הר"ן נדרים (ע"ט) דאיירינן בי' שאינו מבין תמיד את ראייתו משתיקה דיום שמעו דטעמא הוא דכיון דעבר יום שמיעה ולא הפר גלי אדעתי' שהוא רוצה בקיומו של נדר, והרי מסקנת הש"ס שם דגם בשתיק ע"מ למיקט אינו יכול להפר וע"כ צ"ל שאין שתיקתו נחשבת להסכמה אלא שיותר לא זיכתה תורה לבעל להפר נדרי אשתו אלא למשך יום אחד ואם עבר היום ולא השתמש בזכותו יהי' מאיזה טעם שיהי' אבד את זכותו, וא"כ אין שום מקום לראייתו של הר"ן לענין הקמה בלב. הנה ראיתי שכבר עמד בזה שארי ידי"נ הרה"ג וכו' מהרי"ם נ"י מלעכעוויטש בספרו אפיקי ים סי' י"ז וכן הרבה להקשות עוד על דברי הר"ן מטעם זה. אבל לענ"ד כל דבריו אינם ולק"מ, דודאי י"ל כהר"ן דעיקר הטעם דיום שמעו הוא משום דגלי אדעתי' שהוא רוצה בקיומו של נדר וזהו טעם התורה שנתנה לו יום א', אבל לבתר דכתיב כבר קרא דיום שמעו בודאי גזה"כ הוא דרק יום א' יש לו ואפילו עומד וצווח שלא הי' ברצונו לקיים את הנדר לא מהני דכבר עבר היום ומשו"ה גם בשותק ע"מ למיקט אינו יכול להפר עוד, ודמיא להא דא"ר פנחס כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ומשו"ה יכול הבעל להפר דזהו טעם התורה כמ"ש הר"ן בנדרים (דף ע"ג ע"ב) ומ"מ זהו רק טעם התורה דלפיכך ניתנה רשות ההפרה לבעל והונח תחלת הדין כן אבל לבתר דכתיב כבר דין ההפרה בודאי שיכול להפר אפילו בעומדת וצווחת שלא נדרה על דעתו ואפילו במפרשת בשעת הנדר שאינה נודרת על דעתו כמבואר להדיא בתוספי הרא"ש לנדה (דף מ"ו ע"ב) והוא משום דעכשיו לבתר שנכתב גזה"כ הוא שהבעל מפיר בכל גווני אע"ג דעיקר הדין הונח בשביל דע"ד בעלה היא נודרת, וה"נ לענין שתיקה דיום שמעו דכותה. ופשוט הוא, ואדרבה ממקום שבא משתיקה ע"מ למיקט דשקיל וטרי הש"ס יש להוכיח קצת כהר"ן, אך יש לדחות ויעוי' בשמ"ק בשם הרא"ם ואין להאריך בזה

הן אמנם דמ"ש דטעם התורה דהבעל מפיר הוא משום דע"ד בעלה היא נודרת לאו דכו"ע היא דאף דהר"ן כתב כץ אבל התוס' נדה שם (ד"ה כדר"פ) בחד תירוצא לא ס"ל הכי וכתבו להיפך דרק לבתר דכתב רחמנא שהבעל מפיר עכשיו לעולם ע"ד בעלה היא נודרת וכ"כ בתוספ' הרא"ש שם בחד לישנא וכ"ה בתוס' יבמות ודף כ"ט ע"ב), אבל לדברים הנ"ל אין זה נוגע כלום שהדברים