דבר אברהם - ג קמח

עוד אפשר לתרץ קושייתנו מצדקה ע"פ מ"ש בספר ושב הכהן (סי' י"ח) דנ"מ גם בקדשים בין דיבור לגמר לב דבדיבור א"י לחזור תכ"ד משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אבל כגמר לב לא הוי עדיין כמסירה ויכול לחזור ולפיכך מיבעיא לן אם יש יד והוי דיבור אמנם זהו רק למאן דסבר דצדקה הוי כהקדש ואמרינן בו אמירה לגבוה וכו' אבל להרשב"א דס"ל דצדקה כהדיוט ולא אמרינן בו אמירה לגבוה וכו' כמו שהביא הב"י יו"ד (סי' רנ"ח) משמו לא שייך לומר כן. אולם לשי' הרשב"א דס"ל דהוי כהדיוט י"ל דלק"מ דאף דודאי בדיבור מתחייב בצדקה כדדרשינן בפיך זו צדקה וכמ"ש הרשב"א בחי' לב"ק ל"ו ע"ב לולא אדע מ"ש הב"י משמו דגם בדיבור יכול לחזור בו שהוא סותר למ"ש בחי' כהרי"ף ואולי כוונתו שאינו קונה כמסירה כהקדש ויכול לשנותה או ללות וצ"ע), מ"מ לא מהני דברים שבלב אפילו לשיטתו דכל שאינן סותרין הוי כדיבור משום שהוא כעין נדר וכתיב ביה מוצא שפתיך ולכן בעינן דוקא בטוי שפתים כמו בנדרים וכמו שכתבנו למעלה, ונדיב לב לא שייך בזה כיון דלשיטתו אינו כהקדש אלא כהדיוט, וכן י"ל גם בפאה דדרשינן מעמך וכו' ודו"ק

וכן יש לתרץ ע"פ מה שהודיעני ידי"נ הרה"ג וכו' מו"ה אברהם לופטביר נ"י, חתנא דבי נשיאה הגאון הגדול מוהרמ"ש הכהן שליט"א אבד"ק דווינסק, שראה בכת"י מהר"י קורקוס ז"ל הנמצא בווארשא דאף דבהקדש מהני בלב מ"מ אינו עובר עליו בבל יחל משום דבל יחל "דברו" כתיב, ומשו"ה מיבעיא לן אם יש יד כי היכי דלהוי כדיבור ויעבור בבל יחל. אבל שני התירוצים רחוקים הם דלפ"ז ביכו"ע תהיה צדקה אלא דנ"מ לענין חזרה ובל יחל ולא כן היא דעת הראשונים וגם פשטות הסוגיא אינה כן. ומדברי הרא"ם שהבאתי משמע קצת דלא כמהר"י קורקוס, ויש לדחוק ואכמ"ל

ו) ואיידי דאמרינן בדברי הרשב"א ז"ל אודיע לכת"ר שתמוהין לי דבריו טובא, שהקשה דנילף מונחשב שבתרומה דדברים שבלב הוי דברים ועל יסוד זה בנה שיטתו דבאינם סותרין דיבורו באמת הוי דברים והרי אמרינן להדיא בסוגיא דשבועות כ"ו ע"ב דתרומה וקדשים הוו שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדים ועוד דחולין מקדשים לא גמרינן והרשב"א גופיה בחידושיו שם פירש כהתוס' דתרומה דקאמרינן התם היינו תרומת דגן מונחשב דלא כפירש"י דמתרומת המשכן אמרינן וצע"ג. אח"ז הראוני שכבר עמד בזה בס' שער המשפט סי' צ"ח יעויי"ש. וקצת אולי י"ל דדברים שבלב דלא הוי דברים סברא היא שמחשבת הלב אינה כלום וכיון דאשכחן באיזה מקום שמחשבה מועלת ומילתא היא ממילא אין לומר מצד הסברא שאינה כלום ואין זה בתורת ילפותא, ורק לענין נדרים דבעינן התם למיגמר דלא ליבעי ביטוי פה כדכתיב קרא דילפותא גמורה היא ע"ז קאמרינן דלא ילפינן מתרומה וקדשים אבל לענין סברא דדברים שבלב לאו ילפותא היא, ודוחק

ז) ולענין מה שכתבתי בספרי שם דבנדרים לא מהני גם אומדנא דמוכח שהגרע"א ז"ל בגליון הש"ס לא ס"ל הכי, הנה בתשובתו (סי' כ"ט) תפס ג"כ הכי לענין שבועה בכתב שמצדד לומר דכתב