דבר אברהם - ג קמה

להרמב"ן ויתר הראשונים דמתרצי להקושיא דמידות כתירוץ הראשון שברשב"א שביד נמצא כל הנדר ונכלל בו. אבל הרשב"א דאליביה קיימינן דדן לה כדברים שבלב והשאיר את הקושיא קיימת דהוי דברים שבלב וחידש דבכה"ג שאינו סותר באמת בעלמא נמי הוי דברים ומשוה"ט מהני יד בודאי אין לומר דבעינן שיהא כל הנדר מבוטא, דאל"כ מאי הועיל בחידושו דדברים שבלב שאינם סותרים הוי דברים הא מ"מ יקשה למה מועיל יד והרי בנדרים בעינן בטוי שפתים והדברים שבלב אינם בטוי, ולדברי כתר"ה ע"כ צ"ל שחידשה תורה שנחשב כבטוי שפתים אע"פ שבאמת אינו בטוי א"כ ממילא אין ללמוד מזה לעלמא דדברים שבלב הוי דברים כשאינם סותרים כיון שבין כך ובין כך חידוש הוא ומאי מדמי לה הרשב"א להלימוד מיקריב וכו' דהתם אינו חידוש אם לא הוי דברים, אע"כ דזה אינו דמצד חסרון הביטוי אין להקשות כלל די"ל כמ"ש דגלי קרא דא"צ בטוי על השאר וקשיא לן רק מדברים שבלב שאינם דברים בכ"מ, א"כ מדברי הרשב"א גופיה מוכח כתחלת דברינו אלו דא"צ ביטוי על השאר אליביה. ואף דמשאר הראשונים נמי מוכח לכאורה הכי מדהקשו מזה רק על דברים שבלב הא לאו הכי הוי ניחא להו והרי צריך ביטוי שפתים דוקא וזה אינו ביטוי שפתים, אפי' את"ל דהוי דברים דלא עדיפי מדברים שבלב עם אומדנא דמוכח דלא מהני בנדרים כמ"ש. י"ל דבקושייתם דהוי סברי שאין ביד דיבור גמור וצריכין לדברים שבלב אה"נ דהוה מוכרח לומר כן דביטוי סגי על המקצת והוקשה להם רק מדברים שבלב. אבל לבתר דמתרצי דהיד כולל כל הדיבור ממילא י"ל שצריכין ביטוי על כל הדיבור, משא"כ להרשב"א דמסיק באמת דהוי רק מקצת דיבור בודאי מוכח דא"צ ביטוי על השאר כמ"ש

ה) אולם השגתו על סוף דברי דאין ללמוד מנדרים וכו' במקומה עומדת דלפי דברי היאך מספקא ליה להש"ס לומר דיש יד לקדושין ואינך, והרי ישארו דברים שבלב. ובאמת גם אנכי לא קבעתי מסמרות בדברי כאשר אמרתי עם הספר דמיושב רק קצת והבאתים רק דרך הערה בסוגר, ובכת"י סיימתי שהדבר צ"ע ובדפוס נשמט, בשגם שכל הראשונים בודאי לא סברי הכי, מדתרצו באופנים אחרים ורק דרך יחיד בחרתי לי, אך בכ"ז מכיון שבאנו לידי כך, עדיין יש מילין אתי להנצל פורתא מכף השגה זו

דהנה דברי הרשב"א ז"ל שתפס דבידים נשאר דברים שבלב נראה שבנויין על הא דאמרינן בריש גזיר (ב' ע"ב) ודילמא לפוטרו מקרבנותיו קאמר דקאמר בלבו. יעוי' במפרש ובתוס' שם. והדבר צריך הסבר דקרינן ליה יד מוכיח ומ"מ צריכין גם לדברים שבלבו, וביותר יש לתמוה על שי' הרשב"א. דדברים שבלב שאינם סותרים הוי דברים לכל מילי מהא דאיבעיא לן התם בנדרים אם יש יד לפאה אי לא ולדברי הרשב"א ז"ל דמצד דברים שבלב דיינינן לה ובדקאמר בלבו א"כ ל"ל בפאה ליד כלל תיפוק לן דתיהוי פאה מצד דברים שבלבו שהרי אינם סותרים לשום דבר, וכן תקשה אליבא דכ"ע מהא דאיבעיא לן בתר הכי אם יש יד לצדקה והרי דעת הרבה ראשונים דבצדקה בגמר לב סגי כמו בקדשים כמש"פ הרמ"א ביו"ד (סו"ס רנ"ח) ובחו"מ (סי' רי"ב ס"ח), וא"כ דל ידות מהכא איכא גמר לב. ואף די"ל דמשו"ה לא