דבר אברהם - ג קמא

ה) ולענין דברי הקצוה"ח שהזכרתי בסי' ג' אות ה' דהפקר נקנה באג"ק והוקשה מב"מ י"א ע"ב דטוה"נ אינה ממון לקנות ע"ג קרקע ופירש"י אלא דאפקר גבייהו ואכתי יקנו המעשר אג"ק. ואמרת ע"ז דבקונה קרקע מאחד ומטלטלין מאחר לא שייך קנין אג"ק וה"נ בשניהם דהפקר קני משא"כ כאן דהקרקע של אחר והוי כשני מקנים, דבריך נכונים בקונה משני מקנים אבל לא לגבי הפקר, דכיון דנימא דלקנין אגב לא בעינן מקנה כלל אינו מזיק כלל מה שעל הקרקע היו בעלים דלא גרע מהיתה של הפקר

ו) מה שכתבתי בסי' י"ב דבמקדיש כל הבהמה דהקדש מיגו דבטל ההקדש מהבשר בטל נמי מעל העור דנדר שבטל מקצתו בטל כולו והבאתי ראי' ע"ז, ואמרת דהכא שאני דהבשר אינו שלו ואינו נכנס כלל בסוג ההקדש וכה"ג ל"א דבטל כולו. אנא סברנא דכך הוא דין בנדר דבעינן ככל היוצא מפיו יעשה ואם לא יתקיים כולו יהי' מאיזה טעם וסבה שיהי' בטל כולו

ז) עוד אמרת שם למאי דאוקימנא ההיא דזבחים ק"ג ע"א במקדיש רק העור אמאי נתמעט מעולת איש ולא עולת הקדש הא עכשיו נמי עולת איש היא כמעיקרא דעור לא סליק לגבוה. איני רואה למה לא תתמעט דעולת איש בעינן כולה ולא במקצתה של הקדש, ואף דעור אינו קרב למזבח מ"מ מחיים אחת היא ואינה מתחלקת.