דבר אברהם - ג קלט

בקדוה"ג דעולה וממילא יהא בה תמורה כבזכר דהא מן הצאן היא. וכיון דמצינו שם עולה על נקבה בעוף נחתא לה קדה"ג דעולה, וכן גבי כ"ג שהקדיש פרה לפרו כיון דמצינו שם חטא על פרה נקבה בפרת חטאת צריך לחול עלי' קדה"ג דחטאת ותעשה כחטאת זכר, ומה לי אם פרת חטאת עצמה קרבן צבור היא ואין צבור ממירין, אבל הא דפרה קדשי בה"ב היא משני שפיר, משום דקדוה"ג דחטאת לא מצינו בה דהא פרה לאו קדוה"ג היא, ועיקר תירוצו הוא דא"א לחול אפרה קדה"ג דחטאת משום דלא מצינו בה שם קדשי מזבח, דפרת חטאת קבה"ב היא, והא דמסיק וקבה"ב אין עושין תמורה הוא רק, שאם הי' די לדין תמורה קדושת דמים דבה"ב הלא מצינו קדושת חטאת בה"ב בפרה אדומה ותחול גם על זו קדושת דמים דחטאת ותהא עושה תמורה, ומשום הכי מסיים, דאין קדשי בה"ב עושין תמורה. והא דאמר לעיל מיני' דלהכי לר"ש במפריש נקבה לאשם אין עושין תמורה אף דמותר אשם קרב עולה, משום דמותרות לנדבת צבור אזלי ואין תמורה בצבור, התם שפיר קאמרי, דהא שם אשם באמת ליכא בנקבה ול"ל דתחיל עלי' קדוה"ג דאשם, ורק דמצינן למיפרך דתיהוי כעולה הבאה מן האשם ובעולה שוב איכא שם עולה גם על נקבה, ע"ז שפיר קאמרינן. דלו גם נדונה כעולה הבא מן האשם הא לא עדיפא מעולה זכר הבא מן האשם, שאין בו תמורה משום דקרבן צבור הוא ופשוט. [ומה שכתב בסי' הנ"ל אות ה' דנ"מ בין שני הטעמים בקרבן שותפין לענין ישראל ועכו"ם שנדבו קרבן בשותפות דאם החסרון בהקרבן עצמו, א"כ גם הכא ה"ה קרבן שותפין ואין בו תמורה, אבל אם החסרון הוא בעושי התמורה שלא יהא כח התמורה רק לאחד והכת הלא אין דין התמורה רק להישראל דעכו"ם אין עושה תמורה, וממילא יוכל הישראל לעשות תמורה, אין זה מדויק. דגם להאי גיסא אין תמורה בקרבן זה מלבד חסרון השותפות, ומלבד שעכו"ם אינו ממיר גם בקרבן ישראל (בזה בעיא דלא איפשטא בתמורה) - משום דקרבן עכו"ם עצמו אימעיט מתמורה. והוי כבהמה שחצי' קודש וחצי' חול דאין ממירין בה, ועוד גרע מהתם

] במקום זה אמר עם מכתבו "סוף דברי בענין זה יבוא במכתב הבא אי"ה", אבל יותר לא נתקבל ממנו, ובמכתבו הפרטי שצירף לקונטרס זה הוסיף בסופו. לקוצר הגליון השמטתי בסוף דברי מה שנתעוררתי להסתפק ברודף אחר טריפה אם ניתן להצילו בנפשו של רודף. והנה הנרדף עצמו נראה משום שניתן להציל א"ע בנפשו של השלם, אך באחרים צ"ע

סימן לב

בתשובה לאחי הרה"ג ז"ל לא נמצא בידי כלום רק רשומות קצרות אחרות נוספו על העתקה מאחד ממכתבי שערכתי לו קודם לזה, וקשי עתיקתא. ב"ה. כבוד אחי אהובי הרה"ג כו' מוהר"ר יהודא נ"י שלו'

הגיעוני היום דבריך הנחמדים כו' (היינו מכתב אחר לפני הדפסת ספרי) ולא הספקתי עדיין לעבור עליהם, אך מחששי פן ימנעוני טורד פרוס הפסח מלכתוב הנני ממהר לענותך אותו יום אף בקצרה

א) אמרת על מש"כ לתרץ קושיית הגרעק"א ז"ל על הר"ן נדרים ע"ט ע"א דלא מהני בנדרים אומדנא דמוכח שגם אתה תירצת כעין זה בסגנון אחר קצת שבמקום שהדבור עושה ומקיים הדבר לא מהני מחשבה. הנה אין אצלי העתקה מדברי ואיני זוכר היטב חבור הדברים. אך לפימ"ש אתה עדיין צריכין אנו למודעי דאומדנא דמוכח לא הוי כדיבור אלא דמסלק רק חסרון דברים שבלב, וכמדומני שסביב ציר זה סבו דברי. ואני הוספתי עוד לתרץ קושיית הגרעק"א גם לפי הבנתו דאומדנא דמוכח הוי כדיבור ממש עפ"י מ"ש התוס' גיטין ל"ב ע"א דאף למ"ד גילוי דעתא בגיטא מילתא היא זהו דוקא רק כשבשעה שהוא רץ נודעה דעתו, אבל אם רק אח"כ נתודעה דעתו למפרע לא מהני. ונ"ל שכן הדין גם באומדנא דמוכח דמשויא למחשבה כדיבור היינו דוקא במוכחא בשעתה, אבל מוכת אח"כ אין באומדנא כלום, שבשעת ההוכחה אין מחשבה ובשעת מחשבה לא הי' מוכת, ולפי"ז אפי' תימא דאומדנא מהניא בנדרים זהו רק במוכח בשעת מחשבתו, וא"כ בהיקם דיום שמעו לא שייך לדון מטעם אומדנא שאין שעה מסוימת לומר דהשתא הוא דמקום, שקודם שעבר היום לא מוכת שהקים שמא עדיין יפר. וברגע אחרונה מן היום נמי לא מוכח שמא הקים כבר קודם בלבו, וממילא אין כאן אומדנא דמוכח ובע"כ שמצד הקמה בלב נגעו בה

ב) אמרת ע"ד מה שהשרישני רבינו הגרח"ס (שליט"א) זצ"ל (ליישוב דברי הרמב"ם דקיים ומופר ליכי בב"א דפסוק דקיים) דכללא דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו הוא רק כששניהם במצב אחד אלא שהדין מעכב, אבל אם בב"א משתנה המצב שבכמותו גם בזא"ז הוה מהני לא אמרי' אף בב"א אינו (עיי' לעיל סי' י' אות ג' בהג"ה) וע"ז אמרת שיש לשאול מגופה של סוגיא בקדושין נ"א ע"א דמותבינן מדאמר רבא יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה, והרי הא דאין אחד עשר קדוש הוא משום שאינו עשירי בפועל ולא משום עיכוב חלות המעשר שבעשירי ולפי