דבר אברהם - ג קלו

דר"י מיתוקמא, ובשלשה הכי נכבד, דע"כ לר"א הא לא הוי כלל עולת הקדש אחרי הפדותה שיוצאת אז למזבח. ומיעוטא דקרא ע"כ רק לר' יהושע אפשר

אך כאשר נחזה לפנינו, כל היסודות אינם מוצקים, ובאחרון נתחיל, דכיון מה שקרבה עולה לאחר פדייתה לר"א אף שלא הקדישוה רק לבה"ב מגזרת רחמנא הוא דלא תצא מידי מזבח לעולם, וא"כ קדושת מזבח שיש בה לאו מקדושת פה של המקדיש אתיא רק מכח מימרא דרחמנא, לא הוי עולת איש, דעולת איש היא רק אותה שבאה מקדושת פה של האיש המקדיש (וסעד נכון לדברי הא דאמר שם בזבחים ק"ג ר"ח בר יוסף פרט לעולה הבאה מן המותרות היינו אשמות של רעיי' שדינם שימכרו ויקריבו בדמיהן עולות, ופריך שם עלה הניחא למ"ד מותרות לנדבת ציבור אזלי אלא למ"ד לנדבת יחיד אזלא (והוי קרבנו של בעל האשם עצמו וכפירש"י) מא"ל ומשני כדאמר רבא העולה עולה ראשונה ה"נ העולה עולה ראשונה. ופירש שם רש"י ז"ל ה"נ עור העולה כתיב העולה ראשונה שהופרשה מתחילה לשם עולה ולא הבאה ממותר אשם וממותר חטאת. וע"כ אין הפירוש משום דלא הוי עולה מתחילתה, דהא משמע דא"ל המיעוט דעולת איש הי' עורה לכהנים אף שאינה עולה מתחילתה ובאמת בהמה זו הלא עולה ראשונה היא, אלא פירוש הדבר הוא. משום דמה שהיא עתה עולה אינה מכח קדושת פה של מקדיש אלא דבאה מכח קדושת פה של הקרבן הראשון, והוא לא הי' עולה ומצרכינן שיהא בא מכת קדושת פה של עולה דוקא משום דהעולה עולה ראשונה - ואע"גב דהתם מסיק דממדרש יהוידע הכהן עורה לכהנים היינו משום דהתם עכ"פ באה מקדושת פה של מזבח ורק מקדושת עולה לא באה, אבל הכא שלא הוקדשה רק לבה"ב ורק מדין הכתוב נעשית קדושת מזבח אחר פדיונה ודאי לא הוי עולת איש) וא"כ שפיר נוכל לומר שהרמב"ם בה' מעה"ק אליבא דר"א קאי וכמו שפסק בה' ערכין, והאי דאמר והיו בהן זכרים שדינם שיקרבו עולות היינו אחר פדיונם, ומ"ש סתם משום דסמיך על דבריו בה' ערכין ששם מקור הדין הזה. ולכאורה יקשה ע"ז, דא"כ למ"ל לאטרוחי נפשין בגמ' ולאוקמי במקדיש נכסיו והיו בהן זכרים ולבא בפלוגתא אם תקרב עצמה עולה או אחר שתפדה הלא הוה יכילנן לאוקמי במתפיס תמימים לבדק הבית בפירוש. ויהא מוכח לכאו' מזה דבכה"ג עולת איש הוי ורק לר"י במקדיש נכסיו נוכל למעט מעולת איש, אך באמת זה ניחא. דבמתפיס תמימים כיון שיודע המקדיש דלאחר פדיונה תהא עולה להפודה הוי כאלו מקדיש בפירוש דתהיה קרבן עולה למי שיפדה אותה וכמקדיש עולה לשם אחר דמי, ונמצא דעכשיו שיש דין התורה שתהא קרבן עולה אחר פדיונה, איכא ממילא בכל התפסת תמימה לבה"ב גם הקדש מזבח של המקדיש לכשתפדה, והוי עולת איש, אבל במקדיש נכסיו לא אסיק אדעתי' ומחשבתו כלל על אודות בהמות שבנכסיו (דהא זהו טעמו של ר"א דלא אמר אדם חולק הקדשו, דאלא"ה, אמאי לא נימא דכוונתו להקריב למזבח הראוי לו, וכרבי יהושע) ואין כאן משום הקדשו רק קדושת בה"ב בלבד, והא דקרבה עולה אחר פדיונה, מגזא דרחמנא בלבד הוא. ושפיר ממועט מעולת איש, ומסוגית הגמ' שם בזבחים ק"ג אין באמת כל סתירה לפסק רבינו, ואדרבא דסיועי מסייעא לי', דקאמר התם במקדיש נכסיו וכו', ואפי' לר' יהושע דאמר אדם חולק הקדשו וכו', ומדאמר אפי' משמע להדיא דלר"א ודאי מיתוקמא אלא אפי' לר"י נמי מיתוקמא, ואף שרש"י ז"ל הרגיש בזה ותקן את הדברים כאלו אמר ואע"ג דא"ר יהושע, הרי צריכינן לדחוקי אבל פשט הדברים מורה דלר"א פשיטא דמיתוקמא. וברור שמזה נסתייע הרמב"ם ז"ל בפסקו הנ"ל

ובזה יהא ניחא נמי דלא מוקי רב המנונא במקדיש בפירוש בהמה למזבח ולבה"ב כאחד, דבשלמא הא לא קשיא דלוקי במקדיש עולה למזבח ועורה לבה"ב, דודאי יכול להקדיש כן בתחילת הקדשו. אף אי טוה"נ אינה ממון, משום דלפי דברינו לעיל, בהקדיש העור לבד לא נוכל למעט מעולת איש פרט לעולת הקדש דגם עתה לאו עולת הקדש היא, ורק במקדיש כל העולה אז הוי עולת הקדש אף למ"ד דלא תפיס קבה"ב אלא עור, משום דלזה מהני דבורו שנמסר שם בעלים על הקרבן גם להקדש, וכמ"ש לעיל, אבל תיקשי כנ"ל דמצי לאוקמי במקדיש עולה למזבח ולבה"ב כאחד ותיתי לד"ה, ולפי מה שביארתי בדעת הרמב"ם דלר"א במקדיש נכסיו והיו בהן זכרים ודאי מיתוקמא וכמ"ש בטעמו של דבר, א"ש, משום דלמ"ד דגם בשר תפיס במקדיש כל העולה, א"כ מתוך קושית התוס' שם זבחים ק"ג דאמאי איצטריך כלל קרא לדידי' והא אינו בהוע"ה לאחר שחיטה, מוכרחין אנו לומר כמ"ש משום דאיתא בהעו"ה במפרכסת, תה לא יתכן רק להך תנא דס"ל דכהנים זוכין משנראה להפשט ולא אחר הפשט דוקא, ורק למ"ד דרק עור בלבד תפיס אתא לד"ה, ומשו"ה מוקי רב המנונא במקדיש נכסיו והיו בהן זכרים כדי להעמיד מיעוטא דקרא אף למ"ד בשר תפיס משום דרב המנונא סבר כרבי, דהלכתא כוותי', דרק לאתר הפשט זוכין הכהנים בעור, וא"כ שבה קושית התוס' דלדידי' למ"ל קרא למעט והוא אינו בהעוה"ע, ולכן לר"י נוכל לאוקמי מיעוטא דקרא אליבא דרבי רק אם נאמר דאבשר לא תפיס ורק אעור לחוד. אבל לר"א הלא מיתוקמא לד"ה. דטעמא אחרינא בדבר דקדושת מזבח לא באה מכח הקדש המקדיש ורק מסירת רחמנא ומשו"ה לא הוי עולת איש וכמ"ש וד"ל

בשני הסימנים י"ד וט"ו דלית מרגיניתות רבות בהענין העמוק של דיני תמורה. ואנכי אבוא