דבר אברהם - ג קלד

קושית התוס' שם בזבחים דהקשו למ"ד קבה"ב תפסי מדאורייתא אף אבשר למ"ל קרא למעוטי דאם שחט קודם פדי' אין עורה לכהנים פשיטא דקדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה. ולפי הנ"ל ניחא, דמיירי במקדיש רק העור לבד ולא בעי ממילא העוה"ע אף שבחייו הוא מחובר לבהמה. עכת"ד. ושתי תשובות בדבר חדא, דעיקרא דמילתא אינו מתקבל, שאף אם נניח דאמרי' גם נדר שלא חל מקצתו לא חל כולו, מ"מ זה שייך רק במקום שהנודר או המקדיש הוא בעלים להקדיש, או שיש לו כח לידור הנדר על שתיהן ורק דאיכא עכוב אחר לחלות נדרו זה על אחת מהן אז אמרינן כיון דשם נודר או מקדיש לו על שתיהן ביטול חלק מנדרו גורר אחריו גם ביטול הנשאר משום נדר שלא חל מקצתו בטל כולו, אבל הכא דעל מקצת אינו כלל בסוג מקדיש משום דאינו שלו, אין על המקצת הזה שמא דנדר הקדש כלל ופטומי חילי בעלמא נינהו, ובחלו על המקצת שיש לו, שפיר חל כל הנדר מקרי. וז"ב. ולא דמי לדינא דשעה"מ כלל. והשנית דע"כ גם בזבחים מיירי במקדיש העולה עצמה, דאי במקדיש רק העור א"כ באמת היכי ממועט זה מעולת איש שלא יהי' עורה לכהנים, והא גם עכשיו עולת איש היא כמעיקרא דעור הא לאו לגבוה הוא, ואת"ל דמשו"ה אין העור לכהנים משום דכבר של הקדש הוא והאיך תכו בו כהנים, א"כ למ"ל כלל קרא להכי, אלא ע"כ דבלאו קרא הייתי אומר דהתורה זכתה עור העולה לכהנים אף משל הקדש ושוב הדרא קושיין במקדיש העור לבד האיך זה ממועט מעולת איש ולא עולת הקדש הא לא הוי גם עתה עולת הקדש. ולכאו' על פני תוכיחני, דהא ע"כ למ"ד דבשר לא תפיס קדיש רק עור, ואפי"ה ממעטינן מעולת איש, אך משום הא לא קשיא, דבמקדיש העולה עצמה אף דאינה נעשית ממון של בה"ב להצריך פדי' (למ"ד דבשר לא תפיס) ואין גופה שייך לבה"ב, מ"מ נעשית עולת הקדש בגוונא וכמו שהיתה עולת הבעלים אף שגם לו לא הי' בה ממון. וההקדש אמנם לא תפיס להפקיעה ממזבח ולעשותה ממון ב"ה, אבל שתהא נקראת עולת הקדש במקום הבעלים או יחד עם הבעלים, איה"נ דמהני לזה דבורו. ואפי' אם לא הוי תפיס כלל קבה"ב (אף על העור) בכ"ז היתה נקראת עולת הקדש, וכמבואר בדברי רש"י תמורה ל"ב ע"ב ד"ה עיכוב גזברין, שפי' שאינה קריבה עד שיבואו הגזברין לעמוד על גבה כדאמרי' בעלמא האיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גבו, אבל שום דמים לא יהיב לבה"ב וכו', הרי כתב רש"י בהדיא דבכל אופן קרבנו של הקדש מקרי. אף דרש"י ז"ל אית לי' דגם הקדש עילוי, אינו דאורייתא. ואולם הוצרכו בזבחים לומר דקבה"ב תפיס מיהא אעור, דאלא"ה אף דנקראת גם עולת הקדש, אבל הלא אין להקדש בה"ב כל זכות בגוף העור וזכות הבעלים הרי מסרה התורה לכהנים, ורק השתא דעור תפיס והוי ממון הקדש ממעטינן מעולת איש ולא עולת הקדש דלא זיכתה התורה לכהנים ממון הקדש מעולת ההקדש

ונתבאר איפוא מכל זה, דא"א לאוקמי רק במקדיש העור לבד, וע"כ במקדיש העולה עצמה עסקינן ומוכח שאף דעל גוף העולה בעצמה לא חל הקדשו למ"ד דבשר לא תפיס, מ"מ יכול לחול אעור. ונסתר ממילא גם תירוצך על קושית התוס' בזבחים. דהא ע"כ במקדיש העולה עצמה מיירי, וא"כ למ"ד דתפיס גם בשר בעי העוה"ע ושבה תמיהתם לאיתנה. [ובל אחדל מלהציג בזה את הנראה לי ביישוב קושיתם הנ"ל, ובתחילה נתבונן בכוונת דבריהם ומאי בעו בקושייתם. דלכאו' מאי איכפת להו גם בצריך העמדה והערכה, והא אי לאו מיעוטא דפרט לעולת הקדש הייתי ע"כ אומר שזיכתה התורה לכהנים את העור מעולת הקדש אף שהוא ממון הקדש ולא הי' צריך כלל פדי' על העור ואם אין פדי' עליו, אין העוה"ע לגבי', דזה הא לא קשה להו מה דצריך קרא שלא יהא יוצא בלא פדי' לכהנים מדלא מקשי גם למ"ד דאבשר לא תפיס, וא"כ מה מוסיף לכו שהבהמה צריכה העוה"ע הלא העור א"צ כלל לא לפדי' ולא להעוה"ע דכהנים זוכין בו. אך כוונתם בתרי אנפי איכא למיפרש או משום דלמ"ד דתפיס גם בשר והעולה עצמה היא קבה"ב א"כ כיון דלא נפדתה מחיים (וע"כ בכה"ג ממעט קרא, כמובן) וקדשי בה"ב היו בכלל העמדה והערכה, הלא נפסל הזבח דלקבורה קאי כדין קדשי בה"ב שמתו בלא פדי' והערכה. [ועיין ברמב"ם פ"ו מה' ערכין ה"י שכ' ומד"ס שלא תשחט עד שתפדה לפיכך אם עבר ושחט ה"ז כשירה. ומבואר מדבריו אלו שאם הוי תפיס הקדש בה"ב מדאורייתא הי' הזבח נפסל וכיון דנפסל הזבח שוב לא זכו כהנים גם בעור, דכל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו כהנים בעורה, ואזיל ממילא לקבורה עם כל הבהמה. ונמצא שאין החסרון משום דלא נפדה העור בהעוה"ע דאיהו לא הי' צריך כל פדי' כלל, אי לאו מיעוטא, אלו יכלו הכהנים לזכות בו, אבל הקושיא היא דהואיל דהזבח נפסל אין הכהנים זוכין כלל בעור. או דכוונת קושיתם (אי לא נימא דס"ל כהרמב"ם דפסיל הזבח) דאפי' אי לא מיעט קרא, יהיו הכהנים זוכין בעור בלי הבדל, כבהדיוט כבהקדש, הלא זיכתה התורה לכהנים רק ממון של הקדש שבעור העולה, אבל ודאי היכא דרביץ עליו איסור אחר נאסר גם לכהנים כלכל אדם, וכיון דקודם שחיטה הא אכתי לא זכו בו כהנים שנאמר דאינו צריך עוד פדי', ואימת יוכלו כהנים לזכות בו לאחר שחיטה וזריקה, ואז כבר נאסר כדין קדשי בה"ב שלא נפדו ומתו, ואיסורא דרביץ עליו אינו נפקע בשביל הכהנים, ואין העור לכהנים אלא יקבר

ועוד דרך שלישית להבנת דבריהם, ואע"פ שאינה דרך קרובה ואינה נראית לפי פשט הסוגיא בכ"ז