דבר אברהם - ג קלג

משכח"ל יעשה תשובה וישאר במלחמה, ולהכי אליבי' פריך הגמ' שפיר, וצריך ע"כ לדידי' לאוקמי קרא בדיהיב דמי עוד לפני ירידתו למלחמה, אבל לר"ע שפיר מיתוקמא במשלם הדמים במלחמה. ועולים גם כל פסקי הרמב"ם כהוגן

וכן מה שהקשית באלמנה לכ"ג, הא ג"כ אין מצוה לישב עמה (ובאמת הכא גרע מבית בחו"ל או נשא את האיילונית דרק מצוה ליכא אבל הכא איך זה נחזירנו לעבירה) ואמאי איצטריף קרא דולא לקחה שאינו חוזר עלי'. נ"ל לתרץ דצריך האי מיעוטא לשומרת יבם באלמנת אחיו מן האירוסין דמדאורייתא אתי עשה ודחי ל"ת וכן בממזרת, ואף דאפשר לקיים שניהם הרי משכחת דא"א בחליצה, וכגון שהיבמה אלמית וגרושה לכהן דהוי עשה ול"ת נקט אגב גררא דאינך. וממעט להו קרא, דהוו ליקוחים גרועים וגם ביבם רק ביאה ראשונה נידחית. (וכ' עוד יותר לומר, אף שדבר חדש הוא דכיון דיבם מכח ליקוחי אחיו הוא חוזר, וכדמשמע מהך דמת אחיו במלחמה המוזכר לעיל וכן גם מלשון רש"י שם סוטה מ"ד ע"א, לזה אם קידש או נשא אחיו אשה האסורה לו, אף שלהיבם תהא מותרת לגמרי, ממועט ג"כ מהך קרא דעל ליקוחים גרועים אין חוזרין דכמו שאינו חוזר על לקיחת עצמו. שאינה ראוי', כמו"כ בבא מכת לקיחה שאינה ראוי' בשומרת יבם, ומשכחת עפ"ז גם גרושה, דתהא אסורה להמת ומותרת להיבם וכגון שהוא חלל, וכן ממזרת כשהיבם ממזר ואחיו כשר) ואעפ"י דקרא אתא לשומרת יבם מ"מ פריך שם בגמ' שפיר לימא מתני' דלא כריה"ג, דהא ודאי פשוטו של מקרא בכל אירוסין דעלמא מישתעי ושומרת יבם מרבויא הוא דאתיא ורק לדידן דביכוב"כ לא יהא חוזר אם משום דאין מצוה לשבת אתה אם משום דלקיחה גרועה, ורק שקשה לן למ"ל מיעוט דקרא דליקוחים גרועים הם. הא בלא"ה, אין מנוה לישב עמה, שפיר אמר דנ"מ לשומרת יבם וכנ"ל ומשו"ה הכתיב הכתוב בם חסרון זה שבשבילו לא יחזור דלישתמע גם ביבם, אבל לריה"ג שבאירוסין דעלמא הרי צריך לחזור. משום עבירה שבידו שאירס אשה אסורה, ופשוטו דקרא בכל אירוסין דעלמא קאים והאיך ממעטו לזה דלא יסור. וע"ז מתרץ בגמ' דבקדושין לחוד אין עדיין עבירה בידו, והשתא מוקמינן שפיר דיתורא נ"מ לשומרת יבם. וכמ"ש

ובעיקרא דבית טול שחזרת למצוא קנין גזילה בבית, דקרקע אינה נגזלת, הנה בפשוטו משכח"ל, בבנה בעצים גזולים, דמדאורייתא שינוי החוזר אינו קונה בכל אופן. ורק לרבה דס"ל שינוי החוזר קונה מן התודה, לפ"ד התוס' ב"ק ס"ו ע"ב, נצטרך לאוקימתא דידך דבנה בית על קרקע של הגזלן והוא טלו. וכמ"ש שם

השמטה

הנה הזכרתי בדברי במייעד בתוך המלחמה דלא יחזור אבל שחוזרין גם על יעוד. אם הי' לפני המלחמה הי' לי פשוט מבלי הסתפק כלל. אבל אח"כ נתעורר לי ספק בדבר מתוך דברי הרמב"ם פ"ד מה' מלכים ה"ד שכ' שם בדיני מלך, אבל ההדיוט אסור בפלגש אלא באמה העברי' בלבד אתר יעוד. עכ"ל. הרי דהטיל שם פלגש על אמה העברי' המיועדת, וא"כ אפסר דלא יחזור עלי' מעורכי המלחמה דאשה אמר רחמנא ולא פלגש ולא מיועדת שקרובה לה. ובאמת דברי רבנו בעצמם תמוהים, דהא קידושין גמורים הם וגם אינם אלא לדעתה ומה שייכות להזכיר יעוד אצל פלגש. ומן הפלא כי מכל נו"כ איש לא עמד בפניהם. ואולי סובר רבינו דאמה העברי' המיועדת א"נ כתובה ודמי בחד צד לפילגש, אך מאן יצא לו זה. וזה לא קשיא דהא פסק רבנו ז"ל שכתובה אינה מן התורה כלל, דאפשר דתקנה קדומה עוד מימי מתן תודה, ומ"מ אינה מדאורייתא, ועי' בהפלאה כתובות י' ע"ב. עכ"פ דברי רבנו אלה הניחו מקום עיון

בסי' י"ב כתבת לתרץ קושית חכם אחד ע"ד התוס' תולין קי"ז ע"א ד"ה הוא. וא"ת בסוף תמורה גבי מקדיש עולה לבדק הבית קאמר אי מדרבנן אימא סיפא וכו', וי"ל דהתם שיש מעילה דאורייתא אין לחכמים לתקן וכו', ומשני ראוי למעול בה שתי מעילות בבשר מעילה דאורייתא משום עולה ובעור דליכא מעילה דאורייתא לא בדילי מיני' ותקינו רבנן מעילה. עכ"ל. ותמה החכם הנזכר האיך מסקי התוס' דגם בעור אין הקדושה תופסת רק מדרבנן והרי להדיא אמרי' בזבחים (ק"ג ע"א) מאי פרט לעולת הקדש (דאין העור לכהנים) ר' אייבו א"ר ינאי פרט למתפיס עולה לבדק הבית, ל"מ למ"ד קדשי בה"ב תפסי מדאורייתא אלא אפי' למ"ד לא תפסי ה"מ בשר אבל עור תפיס, וא"כ מאי קאמרי התוס' דהא דמועלין מדרבנן. הוא בשביל העור שאין עליו מעילה דאורייתא. זהו תוכן הקושיא. וכתבת ע"ז לתרץ דבתמורה עסקינן במקדיש כל הבהמה כדמוכח התם בסוגיא, ולכן כיון דאבשר לא חל, לא חל גם על העור, משום דכי היכי נדר שהותר מקצתו הותר כולו, כמו"כ היכא דלא חל כלל מעיקרא על כלו לא חל גם מקנתו. והבאת דמיון לזה מדברי השעה"מ (ה' נדרים בשם ס' קול יעקב) במי שהיו לפניו שתי בהמות והאחת אינה ראוי' לקרבן ואמר הרי אלו עולה לא חל הנדר אף על אותה שראוי' להיות עולה. ובזבחים דאמרי' דעור תפיס מיירי במקדיש רק העור לחודא. ותירצת בזה גם