דבר אברהם - ג קל

קושית הגאון בעל עמודי אור, דמשו"ה דייק ר"פ לומר ואע"ג דשדיי' מארעא לארעא דידי' (ובדבריך הרגשת גם אתה ביתור לשון זה) לאשמעינן דמיירי באופן שהדקל עומד על שפת שדה הנגזל על חצר שדה הגזלן ובקציצתו מפילו הגזלן לצד שדהו שיפול בתוכה. ונמצא דקנין הגזילה והשינוי, אי הוי קני, רצופים יבואו, שלפני הגמר קציצתו לא נשתנה עדיין שמו שיהא נשתנה ברשות הבעלים, ובגמר הקציצה קונהו רשות הגזלן. ובאין בעת אחת ממש השינוי והגזילה והי' צריך הגזלן לקנות. אי לאו דמעיקרא דיקלא והשתא דיקלא מיקרי. וכן בתוס' סוכה גבי אוונכרי, אם הי' שינוי בקציצה, היו האוונכרי קונים מהאי טעמא שקנין ידם והשינוי כאחד באים ונשתנתה הגזילה מכמו שהיתה ביד הבעלים

ומקום אתי פה להעיר, דמדברי התוס' ב"ק הנ"ל נפתרה חקירתך, המובאת בספרך בסי' א' אות י"ח בסופו, בטעמא דשינוי החוזר לא קני, אם מפני שיחזור לא הוי שינוי גם עתה לפני חזרו לברייתו, או דילמא דעכשיו מיהא כל עוד שהוא בהשתנותו שינוי הוא דהוי כשינוי גמור, ומה שאינו קונה הוא משום דלא מצינו ששינוי יקנה אלא היכא דביכו"כ לא יצויר עוד קיום מצות השבה בחפץ עצמו, דכאשר גזל בעינן ואי לאו כעין שגזל אינו מקיים עוד המ"ע בהשבת החפץ עצמו ורק כהשבת דמים הוא, ונמצא שהקנין בשינוי להעשות שלו אינו מפקיע את המ"ע דוהשיב את הגזילה בחפץ עצמו, דגם אם לא יקנה ליתא עוד להמ"ע על החפץ ובגוונא דא אמרינן שקונה, אבל בשינוי החוזר שבקנינו יפקיע את המ"ע, דאי לאו דקני הרי אפשר לחזור ולסתור ולהחזירו כעין שגזל ובעמוד וסתור והשב קאי, לא אמרינן שע"י קנין השינוי יתבטל ויופקע המ"ע, ולא קני, זהו תמצית דבריך שם. והשתא אם נאמר כאופן הב', א"כ לפ"ד התוס' דרבה מיירי בשינוי החוזר והא דמייתי ראי' מלא הספיק ליתן לו עד שצבעו, משום דנראה לו דאיירי ביכול להעבירו ע"י צפון והוי נמי שינוי החוזר, איזו ראי' היא כלל מראשית הגז דהא שינוי החוזר גם הוא שינוי לכו"ע, אלא שבגזילה היא דפליגי דאיכא טעם אחר שלא יקנה, שאינו שדך בראשית הגז, כמובן

אמנם לכאורה אם נכריע כדרך השני רוח יעמוד במקום אחר, דיוסברו עי"ז היטב דברי התוס' שם ס"ז ע"א ד"ה מעיקרא טיבלא, ת"ל, ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה וכו' מ"מ לא תשיב להו שינוי החוזר לברייתו כיון דלא שכיחא. ודבריהם אינם מבוארים, מה בכך דשאלה לא שכיחא, כיון דאפשר לשאול ויחזור שם תולין כבתחילה אין זה שינוי, ומה לי אם ישתמשו בהאפשרות הזאת או לא, אבל אם נאמר דבאמת גם שינוי החוזר כמות שהוא עתה שינוי מעליא הוא אלא דלא אמרי' ששינוי יקנה במקום שעי"ז יופקע מ"ע דהשבת החפץ, שפיר כתבו התוס' דהכא בלא"ה לא יבא לידי השבה דשאלה לא שכיחא (וחיוב לשאול לקיים השבת החפץ לא יהי', דכנגדו איכא איסור בשאלה על תרומה והקדש) אולם ממקום שבאת, דמזה גופא שחל הקדש ותרומת הגזלן מוכרח דשינוי קונה בכל אופן אף אם עי"ז מתבטל מ"ע דוהשיב, דהא מ"ט חל הקדש הגזלן והא אינו בעלים להקדיש אלא הוא משום דאתרי שיחול הו"ל שינוי השם שקונה ויהי' הגזלן ממילא בעלים להקדיש, להכי אמרי' דחל, וקנינו בשינוי והקדשו באין כאחת, וכדמסביר לה הרשב"א ז"ל, וא"כ בקנין שינוי זה אגוד גם ביטול המ"ע, דרק משום שקונה הוא בעלים להקדיש, ואי לאו, הקדשו לאו כלום הוא וחייב להשיב דהוי כעין שגזל, ונמצא דרק הקנין מבטל להמ"ע, ואפ"ה תנן דהגזלן שהקדיש הקדשו הקדש, ומוכרח דבכל גווני שינוי קונה, וממילא בשינוי החוזר ע"כ טעמא דלאו שינוי הוא כלל. והנה משום הא עוד אפשר למצוא מוצא ולומר, דהואיל בהך דהקדיש הגזלן אחר יאוש עסקינן, וכמש"כ הראשונים, א"כ נוכל לומר דבאמת ביאוש לחוד כבר נפקע מצות השבה מהחפץ, דאף שיאוש אינו קונה משום דבאיסורא אתא לידי', מ"מ מהני להפקיע חיוב השבה מן החפץ עצמו, דלאו דבעליו הוא עוד אחר שנתיאשו ממנו, דהא משו"ה יכול אחר לזכות בו, ורק לענין קנית הגזלן דין הוא משום דבאיסורא אתא לידי' לא קנה, אבל רשות הבעלים כור נפקע מן החפץ (ועי' בב"מ כ"ו ע"ב) וא"כ בהקדיש אתר יאוש הלא דיינינן רק לענין קנין הגזלן, אבל המ"ע בל"ז כבר אינה דהיאוש הפקיעה, ולפי"ז אין ראי' עוד מהא דהקדיש לענין הספק בטעמא דשינוי החוזר. אכן מ"מ נפשט הספק הזה, מהא גופא דמקשו התוס' דהקדש שינוי החוזר הוא ולא יקנה, דאי אמרת דכל טעמא ששינוי החוזר אינו קונה הוא משום דעי"ז מתבטל המ"ע דוהשיב, ובעצמו שינוי מעליא הוא, וא"כ הכא דלאחר יאוש הוא כך לי שינוי גמור, כך לי שינוי החוזר כיון דע"כ צריך למיתי עלה בהך דהקדיש מטעם שהמ"ע נפקע כבר בהיאוש ולענין מעשה הקנין הא גם שינוי החוזר שינוי הוא. ומוכח איפא, עכ"פ, מקושית התוס' דשינוי החוזר אין זה שינוי. (ולזה תירוצם דשאלה לא שכיחא צריך ביאור) ונתבאר השתא מכל האמור, דבכל אנפי נפשט דטעמא ששינוי החוזר אינו קונה לפי שגרוע הוא ואינו שינוי לקנות ע"י, וכן גם פשטות הדברים מורה, ומה לנו לתור שביל צר

אולם עיקר הספק עוד נשאר, בכל שינוי שקונה אם יקנה גם במקום שעי"ז יתבטל המ"ע דוהשיב בהחפץ. (ולכאורה יסוד זה הספק מונח בהא דעביד ל"מ, ויש להתבונן בסוגיא דתמורה, אך אפשר שגם בלתי זאת יש מקום לספק זה) ונראה דתליא בזה, איך נפרש הדברים דבאיסורא אתא לידי' ביאוש, אם רק דין הוא בקנין הגזלן, אבל חיוב ההשבה נפקע ע"י היאוש,