דבר אברהם - ג קכט

בהריגת טריפה איכא חיוב ובערת הרע מקרבך, והא דשלם אינו נהרג עליו משום שלא תאמר התורה להרוג חי תחת גברא קטילא, וגם אין הורגים לשלם משום ובערת הרע בלבד, אבל טריפה מחויבין להורגו גם על הריגת טריפה משום ובערת הרע מקרבך [ובזה הי' מתורץ היטב לשון הרמב"ם בה' רוצח שכ' ואם טריפה שהרג את הנפש נהרג שנאמר ובערת הרע מקרבך, וכן הוא הלשון בש"ס סנהדרין, ולכאורה קשה למה לנו לחפש אתרי מקראות וכי לא סגי לן מקרא מלא ומכה איש ומת מות יומת, ואכתי לא ידעינן דרוצח במיתה. וא"ל שכוונתו היא דבי"ד הרואין דנין אותו, דמדבריו מוכת שהטעם הוא על עיקר ההריגה, ורק אח"ז כתב החילוק דבפני בי"ד ושלא בפני בי"ד, אלא משום דטריפה מחייב גם על רציחת טריפה ולכן נקיט האי קרא, מפני שבהורג טריפה אין חיוב רק משום ובערת הרע. ויש להקשות לכאורה מהא דבחולין בעינן למילף דניזל בתר רובא מרוצח דרחמנא אמר קטלי' ודלמא טריפה הוי הנרצח, ואי כדברינו מאי ראי' היא מ"מ מתחייב משום דהוי ס"ס, שמא הנרצח שלם ואת"ל טריפה הי' שמא גם הרוצח טריפה, וגם הראי' שלאח"ז מע"ז ג"כ תהא נסתרת מהאי טעמא גופא, והוי גם שפיר עדות שאי"ל דמכת הך ס"ס יתחייבו העדים וזוממיהן עד לעולם. ואפשר לתרץ דמקמי דידעינן דהולכין בתר רובא גם ס"ס לא מהני, אמנם שזה לא ברירא כ"כ. אך בכלל אין להביא ראי' מהתם דבלא"ה איכא קראי טובא למילף מינייהו] ואם נחליט כנ"ל, אין סתירה עוד מדברי ה"מאירי", דהא גם בטריפה משכחת בשום פנים שיהרג הרוצח כגון דהרגו טריפה כמותו בפני בי"ד, ואפשר איפוא להתקיים באיזה אופן הא דתבער הדם הנקי מקרבך, ושפיר עורפין עליו. אבל בנמצא גוסס ונאבד, דבריך קיימין דאין עורפין מהאי טעמא דהרוצח לא יהי' נהרג. וכמ"ש שם בארוכה לבאר דברי הירושלמי

בסי' ח' הבאת קושית הגאון בעל עמודי אור בהא דא"ר פפא וב"ק צ"ו ע"א) האי מאן דגזל דיקלא מחברי' וקטלי' אע"ג דשדיא מארעא לארעא דידי' לא קני מ"ט מעיקרא דיקלא מיקרי והשתא דיקלא מיקרי. והקשה הגאון הנ"ל אפ' אי הוי שינוי בקציצה כיון דבעודנו מחובר אינו נגזל דקרקע אינה נגזלת ומתי נעשה גזלן לאחר הקציצה וכי יועיל שינוי שקדם לגזילתו. והבאת תרוץ הגאון הנ"ל וגם תרוצך אתה ושניהם בגווני לא רויחי, ובסוף דבריך הוספת שכן יקשה גם בתוס' סוכה (ל' ע"ב) שכתבו גבי אוונכרי דמה שנקצץ מן המחובר לא חשיב שנוי מעשה, ומשמע דאי הוי שינוי היו קונים בקציצתם ושע"ז לא יצלחו תרוצך ושל הגאון בעל עמודי אור, כאשר כתבת שם

ונ"ל לתרץ בהקדם חקירה אחת, איך יהי' הדין בשהגזילה והשינוי יבאו רצופים ולא קדם אחד לחבירו, שבכיוון עם הגזילה נעשה השינוי, מי אמרינן הואיל ונשתנה מאשר הי' ברשות הבעלים קני בשינוי זה, או דילמא הא לא נשתנה מכפי שבא ליד הגזלן והוא כשעת הגזילה כלאחר הגזילה, ולכאורה נראה פשוט, דמהיכא ילפי' שינוי מאשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעי שלומי, והכא הא לא נשתנה עכשיו מבשעת הגזילה, דלא ליהוי כעין שגזל, ומאשר גזל לא ידעינן רק אם הוא לא כעין שגזל אז לא יחזיר

אולי באמת שם בב"ק (ס"ה ע"ב) יליף לה דשינוי קונה מהם ולא שינוייהם דאתנן, וע"פ הלימוד הזה מצינו כבר לומר, שדין השינוי הוא דאם רק החפץ שגזל אינו כמו שהיה ביד הבעלים לא חל עלי' חיוב השבה וקני', דחיוב השבה הוא רק על החפץ שהי' ביד הבעלים ולא על שינויו וא"כ גם כשבאו רצופים הגזילה והשינוי, הלא נשתנתה הגזילה מכמות שהיתה ביד בעלי', ולא נתחייב הגזלן בהשבתה וקני גזילתו בשינוי, והנה בתוס' שם ד"ה הם ולא שינוייהם הקשו דבסמוך נפק"ל לרבה דשינוי קונה מקרא אחרינא דכתיב אשר גזל כעין שגזל, ותירץ ר"י דלקמן מיירי בשינוי החוזר לברייתו דמחד קרא לא ידעינן רק שינוי גמור שאינו חוזר ומאן דפליג ארבה רק אשינוי החוזר הוא דפליג, אבל על הא דבית הלל מהם ולא שינוייהם ודאי לא פליג. ונמצא לפי"ז, דלפי ההלכה ששינוי החוזר אינו קונה לא קיימא הך דכאשר גזל, וקרא אתא שאינו מוסיף חומש על בגזל אביו וקיימא רק הא דהם ולא שינוייהם דמוקמינן לי' בשינוי גמור שאינו חוזר. וא"כ לדידן כבר מקום נרחב לומר דבעינן שישתנה רק מכפי שהי' ביד הבעלים, אף שבשעת הגזלה ולאחרי' המצב אחד. וגם לרבה רק בשינוי החוזר נצריך השתנותו מכעין שגזל, משום דבלאו קרא דכאשר בגזל לא ידעינן לי' ומאשר גזל ליכא למילף רק בהשתנות מכפי שעת הגזילה. [ואפשר לפקפק בזה, דכיון דרבה דריש אשר גזל כעין שגזל ממילא גלי גם הך קרא דבלא נשתנה אתר הגזילה מכפי שגזל צריך להחזיר וא"כ אפי' בשינוי גמור דידעינן מקרא אחרינא יהא הדין כן, משום דבהדיא מרבי לי' קרא שינוי הבא עם הגזילה להשבה, אבל זה לאו כלום הוא, דקרא דכאשר גזל ויחזיר הא מישתעי רק בגזילה שלא נקנתה עדיין לגזלן, ואטו, לרבה דמספקא לי' אי יאוש קונה מן התורה, נמעטו מהך קרא משום דכעין שגזל הוא ויחזיר, וכן שינוי גמור הבא עם הגזילה דילפינן לי' מהם ולא שינוייהם כבר נקנה להגזלן עם גזילתו, ואנן רק אמרי' דבשינוי החוזר דצריך לקרא דכאשר גזל ממילא לא ידעינן שקונה רק אם הוא לא כעין שגזל, וגם לרבא דמצריך אשר גזל דא"ע לא מהני, מ"מ עיקר הקנין ידעינן כבר מהם ולא שינוייהם, ואם מהני אחר הגזילה, ה"ה בנשתנה עם הגזילה] ואם ככה נחליט, שלפי הלימוד מהם ולא שינוייהם סגי במה שנשתנה מכפי שהי' ביד הנגזל, תסור מעתה