דבר אברהם - ג קכח

דנקטינן כללא, דשהי' אינה נוהגת במליקה וגם שהי' אינה פוסלת בה, א"כ למה באמת בהגרים שליש פוסל שמואל את המליקה ול"ל שבהגרים שליש ג"כ לא הוי רק טריפה משום דנטרפה בפסיקת החוט למעלה ממול עורף שלאו מקום מליקה הוא, א"כ מאי האי דכתב הרשב"א ז"ל דשהי' אינה נוהגת במליקה, הא כגוונא דהגרמת שליש גם שהי' נוהגת כיון דבשתיהם רק טריפה הוא דנעשית. ועוד דפסיקת החוט ברובו הוא ומדברי שמואל נראה שאפי' התחיל רק משהו למעלה ממול עורף מיפסל דמדמי לה להגרים שליש בשחיטה. ומוכח דהוי מדין פסול במליקה כמו פסול בשחיטה, ומ"ש הגרמה משהי'. ועוד דבגמ' שם מבואר שגם שחוטה פוסלת ולדעת בעל ה"ג שמוטה אינה טריפה כלל. ולכן הי' נראה דאפשר לומר בכוונת הרשב"א, דאמנם כל מה שצריך בשחיטה נפסל בפסולי שחיטה כבשחיטה עצמה גם במליקה, שמלבד דיני' המיוחדים היא בם במקום הכשר שחיטה ורק הא דליתא בשחיטה ואיתא במליקה ע"ז לא נאמרו הלכות שחיטה, משום שבמליקה כשהיא לעצמה לאו מתורת הכשר שחיטה אינן נוהגין פסולי שחיטה, וא"כ בסי' א' דאיתא גם בשחיטה, ודאי השהי' פוסלת במליקה, ומזה לא איירי הרשב"א כלל, והא דקאמר שאין שהי' נוהגת במליקה, פירושו במה שליתא בשחיטה ורק במליקה הוא דאיתא היינו חיתוך שדרה ומפרקת וסי' שני בעולת העוף, ובהם שהי' לא תפסול, אבל בסי' א' דאיתא גם בשחיטה ודאי דשהי' פוסלת. ומקורו של הרשב"א מהא דבזבחים קסבר רבא אליבא דרבנן דשהי' בין סימן לסימן בעולת העוף לא פסלה, ומפרש הרשב"א הטעם דלא כרש"י שפי' דסי' שני להבדלה בעלמא הוא [דרק לפ"מ דס"ד בחולין דחותך רוב בשר ע"כ הוצרכנו שם לומר דסי' ב' להבדלה בעלמא, אבל לפי האמת דחותך בלא רוב בשר ס"ל להרשב"א דודאי גם הסי' השני בעולת העוף מעיקר מליקה הוא] רק מטעמא דכתיבנא, משום שהסי' השני ליתא בשחיטה רק במליקה, והשתא א"ש דאשמעינן שמואל בהגרמת שליש למעלה ממול עורף אף דבשחיטה כה"ג לא הוי פסול בשחיטה מ"מ פוסל במליקה, משום שיצא ממקום הכשרו, וכל שיצא ממקום הכשרו גם בשחיטה פסול ובמליקה ע"כ זהו מקום הכשרו. והמעיין בכל לשון הרשב"א שם יראה שהמשך דבריו נוטה לזה

בסי' ג' אות ה' הבאת לתרץ קושיית הקצוה"ח בסי' רע"ה דמסיק שאגב קונה בהפקר, מהא דב"מ י"א ע"ב, דפריך שם דטוה"נ אינה ממון לקנות ע"ג קרקע ופירש"י אלא אפקורי בעלמא אפקרי גבייהו וכו', ואם נימא שהפקר נקנה אג"ק יקנו גם המעשר אג"ק. ול"נ דלא קשה כלל מהתם, דע"כ לא איבעי לן (בקדושין כ"ו) רק בהקנה שדה לאחד ומטלטלין לאחר אם קנה בעל המטלטלין אגב קנית בעל הקרקע, אבל אם המקנים יהיו שנים האחד הקנה קרקע והב' מטלטלין אין כל ספק שלא יקנה אג"ק דלא באו מכח הקנאה אחת. ולכן גם הכא אף אי קונה אגב בהפקר, הלא הקרקע בא מכח הקנאת הבעלים והמעשר מקנין מן ההפקר, ובקני' מכח ידים שונות לא אמרינן אגב

ובדבר השמטת הרמב"ם ז"ל מימרא דרבא בקידושין דנתן דמי כולן בעינן באגב, יראו לי דברים נכונים מה. שהרמב"ם סובר דבצבורין המטלטלין בהקרקע שעושה בה הקנין ודאי לא קאמר רבא דבעינן נתן ד"כ דכיון שצבורין בה כשדה הסמוכה לה דמיא, ובאין צבורין שאז דמי לשדה שאינה סמוכה, נמי לא מני קאי דינא דרבא, משום דס"ל להרמב"ם דאגב וקני מפרש הוא ובאין צבורין הא בעינן אגב וקני. ולזה מפרש הרמב"ם למימרת רבא דקאי בגוונא דלא בעי אגב וקני ומ"מ אינה כשדה הסמוכה לה, והוא, במקנה לו ב' שדות בב' מקומות ובאחת צבורין המטלטלין והקנין עושה בחברתה תו נקנית ע"י קנין חברתה כדין י' שדות בי' מדינות, דלענין צבורין כיון שהמטלטלין מונחים בהקרקע שנקנית לו עתה ע"י קנין חברתה הא צבורים הם ולא בעיא אגב וקני, אבל לענין סמוכה ואינה סמוכה נידונין המטלטלין כשדה שאינה סמוכה דהא הקנין נעשה בקרקע אחרת ולא עדיפי המטלטלין מהשדה השני' עצמה שאם לא נתן דמי' לא היתה נקנית ע"י חברתה ובנתן מקצת הי' קונה רק מקצת ממנה לפי הדמים, ולכן אף שנתן גם דמי השני' מ"מ כיון שעל המטלטלין לא נתן דמים לא נקנו, והא דל"ק רבא דין זה בהדיא אשדה משום דבדיני אגב קיימינן וגם אשמעינן ממילא דמטלטלין שאינם סמוכים הנקנים באגב דינם ממש כהשדה שאינה סמוכה הנקנית ע"י חברתה. וקאמר בגמ' תניא כונתי' דרבא על עיקר הדין דבאינה סמוכה מצריכינן דמי כולן. ולפי"ז ניחא דבפ"ג ממכירה דאיירי הרמב"ם במקנה רק קרקע אחת ואגבה מטלטלין, אם צבורין אם בלתי צבורין אין מקום לחילוק של נתינת הדמים בשני האופנים גם יחד. ובמוכר שני שדות ומטלטלין באחת זה נכלל ושייך כבר לדין י' שדות בי' מדינות שבפ"א, שכמו שצריך על השדה עצמה הנקנית ע"י חברתה ד"כ כמו"כ על המטלטלין שבתוכה, ויתכן שלטעם זה החליף גם הרי"ף למימרת רבא, אחר מימרת שמואל, להורות שבאופן זה קאי גם רבא, ובגמ' מקדמינן לדרבא משום דעסקינן באגב

בסי' ה' חידשת סברא טובה שאין עגלה ערופה אלא במקום שהרוצח הי' חייב מיתה על הנהרג, והבאת שגם במנ"ח כ' כן. אך הקשית לעצמך ממה שנמצא ב"מאירי" דעל חלל טריפה ג"כ עורפין. ולדעתי עוד מקום לקיים דבריך. דיש לחקור בטריפה שהרב את הטריפה אם נהרג עליו (וכגון שהרג בפני בי"ד דאל"ה הוי עדות שאאי"ל) ומסתבר לי לומר דגם