דבר אברהם - ג קכז

שיהא ראוי לארוג ממנו ג' על ג', ברור לכל מבין שלא יהא שייך לומר כתותי מיכתת שיעורו דלא יטמא ביש בו כדי לארוג ג' על ג', משום שלא מצריכינן בו עתה אתה שיעור מסוים בגדלו בארכו או ברחבו, רק בלבד שיהא ראוי להיות ממנו אח"כ שיעור ארוב של ב' על ג' [ולא דמי לאתרוג שהבאנו לעיל מדברי התוס' דהתם צריך שיהא בו כבר עתה בגדלו שיעור כזה דמינכר בו הלקיחה] ומה לי אם עתה כתותי מיכתת ונידון כאין בו כל שיעור, הא עכ"פ ראוי גם עתה לארוג ממנו ג' על ג', וא"כ מה שהוא מטלית לא גרע משתי וערב ואף דנידון עתה כאין בו שיעור, אבל ראוי הוא להיות ממנו ג' על ג', ר"ל, שהוא עצמו ראוי להיות שלש על שלש, דכיון דחזינן שלענין טומאת נגעים סבי מה שיהא ראוי להיות בו אח"כ ג' על ג', אין פוגם עוד כלום הך דינא דכתותי מיכתת שיעורא, משום שזה אינו שולל היות הדבר במציאות, רק לענין שאנו דנין בו ושדורש שיעור חזינן לי' להך כאין בו שיעור, אבל בהא שלפנינו די לנו לענין הדין מה שראוי שיהא בו אח"כ במציאות שיעור אריג של ב' על ג' או להיות בעצמו ג' על ג' [ובזה יתורץ נמי מה שיש לדקדק שם ביבמות ק"ג ע"ב דפריך הגמ' על הא דסנדל המוחלט לא תחלוץ בו מבית המוחלט שמטמא מאחוריו ומתוכו והא בעינן והבא אל הבית וליכא, ואמאי לא פריך נמי מהא דמטמא מאחוריו, ופי' שם בתוס' בנוגע בנגע שמאחוריו, והא לא הוי כלל נגע בתים, כיון דבית כתותי מיכתת שיעורא, אלא ע"כ מאחר דלגבי הנגע שמאחוריו אין אנו דנין עתה על עצמו של בית אם נטמא רק על הנגע, והנגע הוא ודאי נגע של בית דבמציאות הבית בית, רק במקום שאנו דנין ישר עליו, לענין דינא נחשב אז כמיכתת, והא דמשני התם שאני הכא דגלי קרא ונתץ את הבית ושרף את הבגד הוא מיתורא דקרא מדלא כתיב ונתץ אותו ושרף אותו, ובלא"ה צ"ל כן דאל"כ מה ראי' וגילוי הוא, דהבית שהי' כבר אמר רחמנא

] והואיל דעסקינן בהאי ענינא אכתוב מה שנתחדש לי בימים אלה על קושיית שעה"מ (פ"ה מה' גירושין הלכה ב') דלמה תרומה טמאה מטמאה לטהורה, הא בעינן שיעור לטמא, כזית או כביצה וה"ל כתותי מיכתת שיעורא. וכן בערב הפסח לאתר ו' שעות דאמרינן בפסחים דתרומת חמץ טמאה תטמא לטהורה. ואמנם על ת"ט לבד, כיון שאמרה התורה שלך יהא להסיקה תחת תבשילך אפשר דלא אחרי' כתותי מיכתת, אך מחמץ לאחר ו' שעות קושיתו עומדת. ואמרתי בתירוץ הדבר, דהך דכתותי מיכתת משוי רק, שהלך חבור וצירוף חלקיו, וממילא כל היכא דבעינן שיעור אחד שלם מחובר יחדיו הלא אין בו, בהך דכתותי מיכתת, בכל משהו ממנו השיעור הנצרך, אבל כמי שאינו לא הוי, ולא עוד אלא גם שברבוי כמותו הוא קיים. [ובזה ניחא הא דלכאורה תקשה טובא האיך מתחייב האוכל כזית חמץ בפסח ושארי איסורים שכמותו, ונימא שכתותי מיכתת שיעורא, ול"ל דגלי קרא דא"כ נילף מינייהו דל"א כתותי מיכתת, אבל לפי הנ"ל א"ש, דהא לא בעינן התם שיעור מחובר בחלקיו, רק רבוי כמותו בלבד ואף שמצינו שיש מקמאי האומרים דלהכי לחי של עני אשירה כשר משום דבדרבנן לא החמירו, כיון ששיעורו רק בגובה, ורוחבו ועוביו סבי במשהו, ומשמע דמאורייתא הי' פסול, אף שאם עשאו כתיתים כתיתים ש"ד, שאני שיעורא דמשחא דענין אורך ורוחב וגובה כבר הוא בעצמו מושג של צירוף חלקיו) ולכן בטומאה, אף שאם נדון מצד נגיעת הדבר בעצמו, הא לא נגעה חתיכת כזית שלימה ומחוברת והאיך תטמא, אבל מיהא מטמאה משום יד דהיא גם יד לעצמה, וביד הא לא הי' איכפת לן אם הטומאה בעצמה אינה מחוברת בחלקי', וכדמוכח בפ' העור והרוטב ובדוכתי אחריני, ורק אם הוא יד לכזית טומאה, אפי' מפורדת, שפיר מטמא, וביד עצמו הא לא נאמר כל שיעור [ואין להקשות כיון דמחשבינן בדבר אמרינן בי' כתותי מיכתת כאלו הלך חבורו, א"כ הוי כאין היד מחובר להטומאה, ז"א. חדא דלא ברירא אם בדבר שלא נאמר בו שיעור אמרינן כלל כתותי מיכתת, ועוד דעיקרו של יד תלוי בזה מה שהטומאה ניטלת עמו, וגם הכא כיון שרבוי טומאה של כזית ניטלת עם החתיכה הזאת מטמאה כמו יד שמטמא]

ובזה סרה נ"כ קושית התוס' (סוטה כ"ה ע"ב) אמאי כלאי הכרם מטמא נימא כתותי מיכתת, ואולם בר מן כל דין לפלא על השעה"מ וביותר על רבותינו בעלי התוס', דהא מסקינן שם ביבמות שבטומאה גלי קרא דל"א כתותי מ"ש, ורק איסור מטומאה לא ילפינן אבל לענין לטמא ודאי כל הטומאות שוות

שם בהגהה הנ"ל העירות, לבנות מזה ראי' לסברתך, כיון דכבר משני בבית דהיכא דגלי קרא שאני, מאי פריך עוד מבגד ג' על ג', והא ע"כ בו גלי קרא, דאי אמרת כתותי מיכתת שיעורא א"א לשום בגד שיהא טמא בנגעים דנחסר שיעורו. באמת זו לאו קושיא היא, דהא אם נניח שלא יהא טמא א"כ איגלאי דלא עמד לשריפה והרי הוא שוב בגד כמעיקרא, ולזה א"א ע"כ לומר שלא יהא טמא

שם אות י"ב כתבת בכוונת דברי הרשב"א בחידושיו תולין כ' ע"א, דמה שכתב דשהי' אינה נוהגת במליקה, היינו שאין שהי' פוסלת במליקה כמו בשחיטה ולא הוי פסול בשחיטה, אבל כהפסק מיהא חשיבא ונמצא דהשהי' מחלקת המליקה וכגומר מליקתו בקרבן טריפה דמי [ולא תקשה עליו עוד מזבחים ס"ה ע"ב] ונ"מ לטהרה מידי נבילה. אולם לפי"ז הואיל