דבר אברהם - ג קיד

לחוד לא שמעינן דנעשה בעלים, ולכן לקרן דמזיק סגי בדד"ג תבל לדו"ה אנו צריכין לדר"ש, והכי מבואר בשמ"ק ב"ק (ע"א ע"ב) משם הרמ"ה עיי"ש, וע'"ע בשמ"ק ב"ק (נ"ח ע"ב) ד"ה אמר רב דימי משם הרשב"א. ובמ"ש דלר"ש נעשה בעלים על כל השור אפילו אם הגול"מ הוא פחות והי' חייב לשלם דו"ה ככולו אלמלי הי' השיווי יותר, הדברים מחויבים מצד עצמם אלא לרווחא אביא דוגמא וזכר לדבר ממ"ש הריטב"א בקי' לקידושין (דף נ"ח ע"ב) על הא דגונב טבלו של חבירו משלם לו דמי טבלו של חבירו דברי רבי ריב"י אומר אינו משלם אלא דמי חולין שבו מאי לאו בהא קמיפלגי דמ"ס טובת הנאה ממון ומ"ס ט"ה אינה ממון, וכתב הריטב"א וז"ל ואפשר דלמ"ד ט"ה ממון דמי טבלו דנקט היינו דמי חולין לגמרי ודמי ט"ה של תרו"מ, א"נ דלמ"ד ט"ה ממון חשוב הוא כאלו כלו שלו לגמרי משום ההיא ט"ה דאית לי' בגויה וכדתנן המקדש בתרו"מ ומשמע השתא דומיא דכהן דמקדש בתרומה ממש ולא בט"ה שיש לו בה וכן עיקר עכ"ל. וכן משמע פשטות לשון רש"י ז"ל, וה"נ משמע קצת מהסוגיא דאוקמינן דבשמואל קמיפלגי דאמר חטה אחת פוטרת כל הכרי ולהך אוקימתא בודאי משלם כל דמי התרו"מ ומשמע דה"נ לאוקימתי קמייתי דבמדת התשלומין לא יהא חילוק ביניהן. אמנם הר"ן נדרים (דף פ"ד ע"ב) כ' דאינו משלם אלא לפי טובת הנאה שיש בהן, אבל לענין גול"מ לר"ש אין זה סותר, כמובן

ג) ובפסחים (דף ה' ע"ב) אמרינן יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים ת"ל לא ימצא כו' דקביל עליה אחריות כו' כי הא דאמר להו רבא לבני מחוזא כו' כיון דאילו מיגנב ואילו מיתביד ברשותייכו קאי ובעיתו לשלומי כדילכון דמי ואסור הניחא למ"ד דבר הגול"מ כמ"ד אלא למ"ד לאו כמ"ד מאי איכא למימר שאני הכא דאמר לא ימצא איכא דאמרי הניחא למ"ד דבר הגול"מ לאו כמ"ד היינו דאיצטריך לא ימצא אלא למ"ד כממון דמי לא ימצא למה לי איצטריך סד"א הואיל וכי איתיה הדר בעיניה לאו ברשותיה קאי קמ"ל. וכ' רש"י הואיל וכי איתיה הדר כו' תה עדיין לא נאבד וכי אמרה ר"ש לההוא היכא דאינו בעין כגון גבי גונב קדשים כו' דהא גרס לו להתחייב ממון עכ"ל, והקשה בקצוה"ח (סי' שפ"ו סק"ו) בשם בנו מסנהדרין (דף קי"ב ע"ב) היו בה ק"ק קדשי מזבח ימותו ופריך אמאי ימותו ירעו כו' ר"ל אמר ממון בעלים הוא והכא בקדשים שחייב באחריותן ור"ש היא דאמר ממון בעלים הוא, והרי מוכח דאפילו איתנהו בעינא קאמר ר"ש כממון דמי, והניח בצ"ע. ונ"ל דהא דקאמר הש"ס הואיל וכי איתי' הדר בעיניה כו' היינו דוקא כשיש לדבר בעלים גמורים אחרים כמו בחמץ דמשו"ה לא יועיל קנין השומר הקל דמשום גורם לממון למישווי לי' לבעלים. משא"כ בהא דסנהדרין דליכא בעלים אחרים על הדבר (דבקדשי מזבח אין ההקדש בעלים) שפיר חשיב בעל הגול"מ כבעלים גם ע"י קנין פורתא של גול"מ שיש לו בו. (ולדברי הריטב"א קידושין שהזכרנו אין זה סותר דחילוק גדול בין זה לזה, כמובן). אולם בלשון רש"י קשה להכניס זאת, וצריך לדחוק בפשוטו דלבתר דכתיב לא ימצא לר"ש משום גול"מ כממון הוא דעבר (וכמדומה שכ"כ הצל"ח) ומינה בם לעלמא דאף באיתי' בעיני' גול"מ כמ"ד

ד) ויש להסתפק בגונב טבלו של חבירו למ"ד טובת הנאה אינה ממון היאך הדין לר"ש אם חשיב ט"ה זו כגול"מ (או לר"מ מדד"ג) דשמא אין זה שייך אלא כשמפסיד בגרמתו ממון שהוא שלו ולא בשנמנע ממנו להרויח, דהפסד ט"ה למ"ד אינה ממון אינה אלא כמניעת הריוח. וקצת יש להסתייע מדלא קאמר הש"ס תו דכו"ע ט"ה אינה ממון ובדר"ש קמיפלגי מ"ד דמי טבלו אית לי' דר"ש (או דר"ח) ומ"ד דמי חולין שבו לית לי' וש"מ דמניעת ט"ה אינה בכלל זה. ולא עוד אלא דיש סמוכין לומר דר' יוסי בר' יהודה ס"ל כר"מ דדד"ג, ולבעה"ת והראב"ד מובא בש"ך חו"מ (סי' שפ"ו סק"י) דדד"ג וגול"מ כחדא נינהו (ועיי' בשמ"ק ב"ק ע"א וצ"ח שהזכרנו) ס"ל נמי כר"ש עפימ"ש התוס' שבועות (דף ל"ז ע"ב ד"ה מיעוט שטרות) דלר"א דדריש ריבויי ומיעוטי ומאי מיעט שטרות לענין השבה כשנשתנו קשיא מה שייך למעוטי שטרות הא אפי' שרפן פטור, וצ"ל דסבר כר"ח דדאין דינא דגרמי (והיינו אף מדאורייתא, וריב"י נמי דריש ריבויי ומיעוטי כמבואר בשבועות (דף ד' ע"ב) (ולההו"א דהתם רבי נמי דריש הכי). איברא דזה ליתא, דהתוס' לא קאמרי לה אלא לר"א דס"ל להדיא דקרקעות נגזלין וע"כ דאתי מיעוטא רק לשטרות ובע"כ צ"ל דשורף שטרות חייב מדאורייתא, אבל למאן דסבר בעלמא דדרשינן ריבויי ומיעוטי ולא אשכחן לי' דקרקעות נגזלין לא מוכח מידי דשפיר איכא למימר דשורף שטרות פטור ולא איצטריך למעוטינהו מגזילה ומיעוטא בע"כ אתי לקרקעות. אלא דיש לקיים הדבר קצת ממ"ש התוס' ב"מ (דף ד' ע"ב ד"ה אין נשבעין) ת"ל לספרים דגרס בברייתא ר"ע אין להקשות הא ר"ע דריש ריבויי ומיעוטי כו' ומאן דדריש ריבויי ומיעוטי אינו ממעט קרקעות כ"א שטרות כו' והיכי קאמר הכא אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות עכ"ל, ולמ"ש מאי קשיא להו דילמא סבר ר"ע השורף שטרותיו של חבירו פטור ולא איצטריך למעוטי שטרות ובע"כ דאתי מיעוטא לקרקעות, וש"מ דס"ל להתוס' דכללא הוא דכל דדריש ריבויי ומיעוטי אתי מיעוטא רק לשטרות כדאמרינן בכ"מ, (אח"ז ראיתי שכ"כ בס' מלא הרועים ערך גרמי רק בדרך אחרת קצת) וא"כ לריב"י נמי הכי הוא. אך עדיין אין זה מוכיח דריב"י ס"ל הכי, דהתוס' שבועות שם תירצו עוד וז"ל אי נמי כי פטרינן היינו כי קלנהו באתרייהו אבל נטלן