דבר אברהם - ג יא

פסול ותימה דמאי פירכא היא לרבנן ודאי לא בהא תלי והא דפסלי בהולכה משום דמקבלה ואילך מצות כהונה, וכתבו עוד שחיטה לאו עבודה היא פי' בקונטרס מדאתכשרו בה כל הפסולים ואי אפשר לומר כן דאהכשר זר גופא מייתי לה הכא ובפ"ק דמנחות כו' והר"י דאורלינ"ש מפרש לאו עבודה היא לפי ששוה בחולין ובקדשים א"כ לאו מטעם עבודה צוה המקום שחיטה, וכ"כ התוס' בכ"מ. והנ"ל בביאורו דרבה ורב יוסף אמרו דלר"ש דאמר הולכה לפי שאפשר לבטלה אם נשתטה בצד המזבח לאו עבודה היא, פי' שאינה חשובה עבודה מצד עצמה מטעם זה, ה"נ כשירה בזר לפי שאין כאן בפועל עבודת זר דלא עשה דבר ששם עבודה עליו, ולרבנן דאמרי מחשבה פוסלת בהילוך מדאפיק רחמנא לקבלה בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה כמבואר בזבחים (דף ד' ע"א) ס"ל דאע"ג דאפשר לבטלה אם נשחטה בצד המזבח מ"מ השתא מיהא דנשחטה מרחוק וצריך להולכה שם עבודה עלה [או דגם באפשר לבטלה מקרי עבודה] וידעינן לה מקרא כנ"ל ה"נ פסולה בזר שהרי עשה דבר ששם עבודה עליו ויש כאן עבודת זר. וע"ז פריך אביי היכי אמרת דמחשבה וזר תלויין זה בזה יוכל דהוי עבודה לענין מחשבה הוי נמי עבודה לענין זר והא שחיטה דעבודה שא"א לבטלה היא ולענין מחשבה ודאי עבודה היא ואפ"ה כשירה בזר, הרי חזינן דחלוקין הן שמות העבודה שלענין מחשבה משלענין זר וה"נ אפשר בהילוך דאע"ג דלענין מחשבה שם עבודה עליו מ"מ לענין זר לאו שם עבודה עליו, והא דמקבלה ואילך מצות כהונה היינו בשאר עבודות המוכרחות לבר מהילוך דלפי שאפשר לבטלה לאו שם עבודה עליו לענין זה. והסבר הדבר הוא לפמש"ל דאיסור הזרות תליא בזה אם מסורה העבודה לכהנים דוקא או לא, וכל עבודה שאינה מסורה לכהנים אפילו אי הוי שם עבודה עלה מ"מ אין בה איסור זרות דלא קרב אליהם קרינן בי', ולכן י"ל דאף דאמרה תורה מקבלה ואילך מצות כהונה מ"מ לא נכללה בזה הולכה, דלפי שאפשר לשחוט אצל המזבח ולבטלה ממילא אינה בכלל זה, פירוש דממאי דאמרה תורה שמקבלה ואילך צריכה כהונה לא מוכח דעל הולכה נמי קפדה שתהא בכהן דהא כל עיקר ההולכה אינו חיוב, וכיון דלא בעיא כהן ממילא אין בה משום זרות ואפילו שם עבודה עלה עכשיו דנשחטה מרחוק כמש"ל, משא"כ לענין מחשבה דלא תליא כלל בעבודת הכהנים דאפילו זר שיחשב בשחיטה פסל וצריכין אנו רק שתהא שם עלה מצד עצמה ס"ל לרבנן דעכשיו שנשחטה מרחוק וע"כ צריך להולכה וא"א לבטלה השתא שפיר שם עבודה עלה ונפסלת במחשבה. ולזה מסתייע משחיטה דכשירה בזר ומחשבה פוסלת בה, וסבר דשחיטה שם עבודה עלה מצד עצמה אלא דלא בעינן בה כהן ולכן זר כשר ומחשבה פוסלת ומשני שחיטה לאו עבודה, כלומר דלעולם א"א לחלק עבודה ולומר דלענין מחשבה הויא עבודה ולענין זרות לא, ולכן אילו הוה ס"ל לרבנן דהולכה כשירה בזר ה"נ דלא הוי פסלה בה גם מחשבה לפי שאין מחשבה פוסלת אלא בעבודה ומדחזינן דכשירה בזר ש"מ דלאו שם עבודה עלה מצד עצמותה, דכלל גדול הוא דכל דבר ששם עבודה עליו מצד עצמותו צריך שיהא דוקא בכהן והזר פסול, ומדפסלי רבן במחשבה ש"מ דמצד עצמותה שם עבודה עלה וממילא צריכה כהן דוקא ופסולה בזר, ושחיטה שאני שאינה עבודה כלל מצד עצמותה ולא רק מצד דאינה בכהן וממילא מותר בה הזר כדסבר אביי אלא שאינה עבודה כלל מצד עצמה כהדלקת הנרות דאמרינן ביומא (דף כ"ד ע"ב) דלאו עבודה היא וזר פטור עלי' לגמרי ומותר לכתחלה כמש"כ הרמב"ם (פ"ט מביאת מקדש הלכה ז') וכן הדלקת הנרות כשירה בזרים לפיכך אם הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן והיינו דלאו עבודה היא מצד עצמה כמ"ש התו"י לפי שהשלהבת עולה מאליה ולא מצד הוכחה מדלא בעיא כהן דהא לא גלי קרא כלל דלא בעיא כהן, ואדרבא בתו"י שם הקשו וז"ל אבל תימה לה"ר יוסף כיון דהדלקה לאו עבודה היא אמאי כתיב בה כהן דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו בהעלותך את הנרות וגו', אלא דלהיפוך הוא מדידעינן מצד הסברא שאינה עבודה לא בעיא גם כהן, וה"נ שחיטה לאו עבודה היא מצד עצמה. והא דהוצרכנו בשחיטה לגילויא דקרא דמקבלה ואילך מצות כהונה להכשיר את הזר ולא ידעינן לה מסברא דלאו עבודה היא מצד עצמה, י"ל דאי לאו גילויא דקרא הו"א דעבודה היא. ובע"כ אתה צ"ל כן גם להר"י דאורליינ"ש דמשו"ה לאו עבודה היא משום דשוה בחולין ובקדשים גילויא דקרא למ"ל, אע"כ דאי לאו גילויא הו"א דעבודה היא, ואף שיש לדחוק ולחלק מ"מ היינו הך. אולם באמת מנלן דשחיטה לאו עבודה היא מצד עצמה דילמא כדאביי דשם עבודה יש לה אלא מדמיעטה קרא מכהן שריא בזר, ע"ז קאמר רש"י דשחיטה לאו עבודה היא מדאתכשרו בה כל הפסולין ואפילו טמא ואינך כדתנן בריש פ' כל הפסולין והני איסור עבודתן לא תלי בזה אם עבודה זו מסורה לכהנים או לא כמש"ל, ואי אמרת כדאביי דשחיטה עבודה היא ומ"מ הותר בה זר מקרא התינח זר אבל טמא ואינך אמאי כשרין בה והרי אין איסורן תלוי בעבודת הכהנים אלא כל ששם עבודה עלה חייבין [ובבמה אין הטמא עובד לתדבר"י מיהא כמש"ל], אע"כ דשחיטה לאו עבודה היא כלל גם מצד עצמה ולכן כל הפסולין כשרין בה. ובטעם הדבר דלאו עבודה היא מצד עצמה מסופקני אם הפירוש הוא שאין עליה שם עבודה מצד גדרי המלאכה כהדלקה, [ולמלאכת שבת אין זה שייך כלל כמובן], דקשה לכאורה לומר שתהא גרועה מהולכה. וסבור הייתי לומר שאינה עבודה לפי שעדיין לא קידשה סכין ועכשיו קידושה בא, אבל א"א לומר כן חדא דקידושו ועבודתו באין כאחת ועוד דאכתי תקשי מהפשט ונתוח דכשרין